אמא מלחמה

כמה עשי ואל תעשי, בכדי להביא קצת סדר לאי הסדר:

מה לא עושים?

* לא חושפים למראות וקולות – בלי תמונות, סרטונים או סאונד של זוועות/ חדשות.

אלו רשמים שקשה למחות ועלולים לטרוד את הדעת ולנדד שינה.

* לא מדברים מעל הראש – עד כמה שניתן, הימנעו מלדבר על המתרחש במילות קוד ובשפות זרות – כי הטון אינו משתמע לשני פנים והילדים שלכם יבינו בנקל שיש מרחב לא מסופר… את המרחב הזה ימלא הדמיון שלהם בהצלחה. 

הגם שהמציאות עולה על כל דמיון, כשהילד משוטט במרחבי דמיונותיו אין לנו גישה למתרחש ויכולת ההרגעה שלנו קטנה.

* לא משקרים – אל תספרו את כל האמת, אך ודאי שתספרו את האמת. מתרחשת מלחמה, והיא לא במדינה זרה. נורים טילים ולא זיקוקים. האזעקה מזהירה מפני טילים ולא מפני יירוטים. 

בחרו מידע תואם גיל וחשיפה. כל הילדים בארץ נחשפים כרגע למציאות שהיינו רוצים לחסוך מהם. אין טעם להכחיש אותה. למען הפשטות וצמצום הבלבול – קראו לדברים בשמם (אזעקה, טיל, מחבלים, מלחמה) והגדירו את הידוע והבלתי ידוע. אירועים שהסתיימו – הדגישו את סופם. 

ספרו סיפורים קוהרנטיים עם התחלה, אמצע וסוף, ככל הניתן. המילה 'מלחמה' או 'מבצע' מאפשרת לארוז את המתרחש בתוך הקשר מסויים ויוצא דופן. כך שהאירועים הקשים וטרדת השגרה מהווים חריגה שבקרוב תפסק בעז"ה, ולא נהפכים ללחם חוקנו החדש חלילה.

*לא מבטיחים – גם לנו המבוגרים, קשה להשלים עם קוצר ידינו. אך הבטחות חסרות כיסוי אינן מעשה חסד עם ילדינו. אל תבטיחו שזו אזעקה אחרונה, שכולם יהיו בסדר או שהמלחמה רק בעזה. במקום הבטחות, דברו בלשון אמונה, תקווה ותפילה – אנחנו מתפללים שזו האזעקה האחרונה, הלוואי שאף אחד מעם ישראל לא יפגע. או התייחסו לודאי, למתרחש כאן ועכשיו – כולנו ביחד עכשיו, ברוך ה'. אמא כאן איתך. שמעתם את הפיצוץ? זה טיל של כיפת ברזל, הוא יירט את הטיל בהצלחה.

ומה עושים?

*נוכחים – נוכחות והתייחסות להווה מסייעים בקרקוע ובחיזוק העוגנים בחיינו. עסקו בפעולות יומיומיות ותמללו אותן תוך כדי-בא ניטול ידיים, עכשיו אני מניחה לך בגדים על המיטה כדי שתוכלי להתלבש, בואו נכין ארוחת בוקר במטבח. 

ההתייחסות לעשיה מסייעת ביציאה מהעמדה הפאסיבית ונעדרת השליטה, אל מרחב מוכר ובטוח ובעל יוזמה.

*מדברים על אי ודאות – קשה להרגיש ודאות בימים אלו. ראשית, דברו על כך. עשו היכרות עם המושג ועם הרגשות שהוא מביא. ילדים עשויים להיבהל מהעדר המידע בידי ההורים. גם אם הם שואלים כמה ימים תערוך המלחמה או איך נקרא המסוק שחג מעל ראשכם – אל תכבירו במענה 'לא יודע' שיגדיל את הבור השחור. תוכלו לומר – כולם היו רוצים לדעת מתי תסתיים המלחמה, אבל את זה לא יודעים כשהמלחמה עוד באמצע. תוכלו לפרט במקביל לחוסר הידיעה, את הידוע לכם המתאים לידיעת הילד, או לציין את הגוף היודע. התייחסו לרצון לדעת הכל כדי להיות רגוע, הראו דוגמא אישית כיצד אתם מתמודדים עם חוסר הודאות. השתדלו לשמור על נהלי השגרה של ילדיכם כדי לשמר עוגנים מוכרים.

*אפשרו שאלות – אל תתנו להם להתמודד לבד עם פירות דמיונם או עם גזרי שמועות מחברים. השתדלו להקשיב בסבלנות לשאלות, אל תענו תשובות מעורפלות או גנריות. התייחסו לשואל ולא רק לשאלה – אתה שואל כי שמעת משהו כזה? לא נעים לך להיות לבד בחדר? לאחר המענה ודאו שאין שאלות נוספות והזכירו שניתן לשאול אתכם בכל עת.

*עזרו לאחר – יזימה ופרו אקטיביות מחזקות את תחושת השליטה, מרחיבות את שטח הבחירה ומפחיתות חרדה. הציעו לילד פעולות יעילות שבאפשרותו לנקוט בכדי לעזור לעם ישראל, אבל אל תפילו עליו את עול התשובה או התפילה של העם! 

הילד שלכן צדיק וטהור ובזכותו ניגאל! שבחו את כוחו והאדירו את מעלת תפילתו ומצוותיו כשאתן מציעות לו להוסיף על לימודו, להתפלל או לקבל קבלה טובה. עזרה לאחר היא פעולה מחזקת חוסן במיוחד – דאגה לאח קטן, התייחסות לחבר או לילדי השכנים, משפיעה טוב על הפועל ועל כל המעגלים סביבו.

*נשמו – הנשימה שלנו תמיד כאן והיא מסייעת לנו להתקרקע. נשימה איכותית משפיעה על בריאותינו הנפשית והפיזית ומחוללת פלאים. לנשימה מיטיבה מלאו את הבטן באוויר, הניחו יד על הבטן וראו כיצד היא מתרוממת. רוקנו אותה באיטיות. שימו לב לכתפיים – אם הן מתרוממות, אינכם שואפים אל הבטן אלא לבית החזה…שאפו לאט ונשפו עוד יותר לאט, באופן שמרגיש לכם טוב. אם אתם מסתחררים, הפסיקו את התרגיל וחזרו אליו באיטיות מאוחר יותר. ספרו כמה נשימות אתם נושמים בדקה. עם התרגול, תנשמו נשימות ממושכות וספורות בכל דקה.

נשימה טובה מעודדת חקיינות אוטומטית אצל הנוכחים לידך. תוכלי להשפיע על אחרים בכך שפשוט תנשמי.

* לא לפחד כלל? – מסרים של אמונה עשויים לצמצם את אשראי הפחד. דברו על כך שלמרות שאנחנו יודעים שה' הטוב שומר עלינו, נורמלי לפחד בזמן כזה. התייחסו אל הפחד כאורח חיצוני שמגיע בזמנים כאלו. שאלו את הילדים כיצד נראה הפחד שלהם, מה מגדיל אותו ומה מקטין. הציעו להם פעולות מרגיעות כמו שירה, חיבוק, משחק או פעולת סידור טכנית כדי להסיח דעת מן הפחדון.

*שפרו את רמות האוקסיטוצין – היו קרובים פיזית, הגבירו מגע נעים כמו חיבוק, ליטוף או עיסוי. שוחחו מקרוב והביטו זה לזה בתוך העיניים. שימרו על קשר עם הקרובים לכם באמצעות שיחות טלפון מתעניינות ואישיות.

*כולנו במלחמה – ואי אפשר להתחמק מזה. את משתדלת להיות רגועה כי הרוגע שלהם נגזר משלך. את מתאמצת להתנסח נכון, להגן ממידע ולשמור פיזית. אבל – גם את במלחמה. ולא עם עצמך. נסי להוריד פרופיל, להתמקד במה שחשוב ולא לנצח בכל הזירות הביתיות. גם אם אין לך את התשובה המלוטשת ביותר לילדך – הרי שיש לך תשובה של אמא, אף אשה אחרת לא יכולה להעניק לו אותה. גם אם החברים חשפו אותו למידע שחסכת ממנו – את יכולה להוות כתובת בדיעבד, לעבד יחד ולעזור לו לבחור למה להאזין להבא. גם אם מתברר שאת שבירה, שאת מסוגלת לבכות או ליילל – לא צריך להיבהל. הילד שלך אנושי, כמה טוב לגלות שגם אמא שלו.

בשורות טובות בקרוב!

עדין לא רגועה? סובלת מהתקפי חרדה? נחשפתם למציאות קשה? אל תהססו לפנות לעזרה.

יש לך עוד שאלות?

מוזמנת לכתוב אותן פה ואנסה לענות ככל שיכולתי מגעת.

שנזכה לימים טובים מאלו,

אביטל

אביטל כהן, אמא לגיל הרך, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית ומטפלת משפחתית

לתגובות: avitalcohen.psy@gmail.com

להצטרפות לניוזלטר שאוהב אימהות > https://lp.smoove.io/oq4w