לכעוס – זה (לא) החמץ שלי
מתי אדע לכעוס? מנקה לפסח. את עצמי. מצאתי בלגן. עמוס מכדי שיהיה חשק להתחיל אתו. כתמים – אני כבר לא מנסה להסיר. לא מצאתי עוד חומר שמצליח להשמיד אותם. נסתפק בלמיין. עברתי על החומר ששלחה היועצת הארגונית, התאבזרתי במתקני מיון ומידוף מתקדמים. שיהיה מקום לכולם. הלוואי. 00 רוצה לברוח מכאן, לא לקרוא לאף אחד לעזרה. […]
נעים להכיר: חגית כץ
שלום לכולן. המסע שלי לא התחיל היום. ולא אתמול, ולא שלשום. הוא לא התחיל גם שנה שעברה, ולא לפני שנתיים. ובכל זאת היום אני פותחת אליו פתח, מגרדת מעט מהחנק שבו. באה להיות. ובכל זאת היום אני נותנת לו, מאפשרת לו הצצה קטנה אל מה שקורה בו, אל מה שקרה, אל מה שהוא אני. אליו. נעים […]
על כללים, כלים וכליות
כללים בבית. אם הם מחייבים גם את המבוגרים זה עובד מצוין. שימו לב שאין לנו עימותים על זמן המתנה לאכילת חלבי כי גם אני כפופה לחוק הזה… שמירת שבת היא טאבו ולכן, מחייבת את כולם, אבל לאכול על הספה? אם למבוגרים מותר, זה נעשה כלל גמיש שמאפשר מיקוח, ואלה יהיו בדרך כלל התחומים שעליהם נבזבז […]
לכי לשיר! איך השירה יכולה לחולל אצלך פלאים
אני. אוהבת. לשיר. אני. אוהבת. לשיר. לא כי אני זמרת, לא כי אני מורה ומטפלת בקול, ולא כי למדתי פיתוח קול. אני אוהבת לשיר כי אני אוהבת לשיר. ככה. פשוט. ואני גם שומרת לעצמי את הזכות לזייף ולשיר גם מכוער. כי אני אוהבת לשיר בכל צורה שהיא. ואת, מתי בפעם האחרונה שרת בקולי קולות? שירה […]
אפרת שטרן אומרת שלום
הטור הזה הוא הטור האחרון נכון לעכשיו. ואם יש מסר שחשוב לי להדהד שוב ושוב מכל מה שכתבתי בחודשים האחרונים, זו אולי בקשה, אולי בכלל רק משאלה: אני, ועוד אחרות מתמודדות. אנחנו רק רוצות לגיטימציה להתמודד, לא לבזבז כוחות על הסתרה, לא לבזבז כוחות על הצטדקות. להיות קיימות בזכות ולא בחסד. לזכות לתמיכה זה אולי […]
כשהמוח שלי קופא
השכל שלי עובד, מהר אפילו, תוך שברירי שניה מתחברים דברים, עולים רעיונות, נבנים תרשימים.אבל המוח לא עומד בקצב, וזה נחווה כמו ברק, שוב בלבול למערכת, יציאה מאיזון, שוב פער, בין קליטה לעיכול, בין ידיעה לחוויה והגוף מגיב לזה, למרות הסיטואציה השונה. הגוף צריך להאט אותי, איך הוא עושה את זה? ומי זה אותי בכלל? איך […]
בית משוגעים או בית הגיבורים?
יש חולי לב, ויש חולי סכרת. אף פעם לא שמעתי קללה כמו – "עזוב אותו, הוא חולה לב". אז, למי שלא יודע אני חולת נפש, עם תעודה. ואני לא קללה. ואני לא מדברת את זה רק החוצה, אלא גם לעצמי, כי אני שומעת את עצמי אומרת – 'זה פסיכי', 'הוא לא נורמלי'. יש משהו שכן […]
כשאני הופכת ל'אין' (קטע רגיש)
מילים שכתבתי בימים הראשונים למלחמה. לא טוב לי, לא טוב לי בכלל. אני מסתובבת הלומה, מדברת בלי היגיון, קמה והולכת באמצע שיחות, לא רוצה כלום ורוצה הכל. כבר דיברנו על דיסוציאציות, אז עכשיו זה לא שיש לי דיסוציאציות, אני בדיסוציאציה קבועה. אין אותי, אין בכלל. אני גופה זזה, בלי הראש, גופה ולא גוף, כי גוף […]
למה אני לא הולכת ל – EMDR
כמה אני שומעת את זה, זה עושה ישועות וניסית ונפלאות. אז למה אני לא הולכת? קודם כל אולי כן : ) חוץ מזה. אני. לא. הולכת. ל-EMDR, ולמה? אני לא מוציאה את השליטה מידי ולא לרגע, אני לא הולכת לטיפול שבו כל המידע לא עובר דרך המסננות שלי. ב-EMDR בעצם עוזרים למוח לעבד את הטראומה, זהו […]
איך לצאת מחוזקת פיזית, נפשית ורגשית מהפסח הזה?
שלום יקרות, למי שלא זוכרת : ) אני מירב אקרמן מנהלת בי"ס ליוגה יהודית, אמא ל-3 מקסימים, בעלת תשובה 20 שנה+, גרה בפתח תקווה. אני ממשיכה את סיפור חיי מהכתבה הקודמת: שאלתן אותי: איך אחרי כל החיפוש אחרי פתרון לבעיות גב הגעתי ליוגה? שאלה מצוינת. לא נחתי, ולא הרפיתי, והכי חשוב לא נתתי לרופאים לייאש […]
