יהודייה שונאת יהודים
חנוכה, זמן של אור; זמן לעצור ולהביט על מלחמה של אנשים יחידים ואמיצים מאד, על המהות. מלחמה בה הם קמים ונלחמים, בעידן בו רוב יהודי חצה קו ועבר אל מחנה המתייוונים. המיעוט הזה, נלעג בידי עמו שלו, ננטש בידי אחיו שלו, בידיים חשופות וללא תמיכה מעורף – מנהל קרב על הבית: על הזכות להיות יהודי […]
לחזור מהשבי. מה זה אומר?
הושענא רבא. חוויית הרגע עוד קרובה אלינו. גמר החיתום. הטוהר עודו באוויר. לאט לאט, לאחר לילה ארוך מאד, מתוך חלום, עולה בוקר. עולה השחר על גלויה ציורית של יהודים עטופי טליתות ממהרים מפינות הרחוב, בידיהם לולב זקוף. אתרוג. הדסים. וערבות, ועוד ערבות. ארבעת המינים יחד, עם ישראל יחד. הלב נמצא במתחם קליטת החטופים ברעים. במעקב […]
פתאום ראיתי את השם שלה על מודעת אבל—
שעת ערב מאוחרת. אני על האוטובוס, בירושלים. מהחלון, אני רואה לפתע מודעת אבל. השם מוכר לי… אני מסתכלת שוב. מספיקה לקרוא בחושך, רגע לפני שהשם נעלם לי בעיקול הדרך: רחל הופמן. ראיינתי אותה… בשנה שעברה. הריאיון חוזר אלי. סלון אברכי טיפוסי. מואפל מעט. אפילו את התפוחים אני זוכרת. ויותר מכל, זוכרת את העדות… רחל היתה […]
…ופתאום אבא בא
בוקר. אנחנו מתעוררים לעולם חדש. הכותרות נלקחו כמו מעולם אחר; בוקר טוב, אנשים. בוקר טוב לעולם חדש, ללא איום קיומי שהיה בו, מכוון דווקא אליכם, עד אתמול. אתם הלכתם לישון ומישהו עשה את העבודה. מישהו שמנהל את זה, תמיד, אבל הבוקר אתם יכולים לפקוח עיניים ולראות. ובבוקר הזה, היפה, אני חושבת על פולט. פולט, ילדה […]
’’זה ילד שאף אחד לא רוצה אותו’’
זה היה בוקר ירושלמי חורפי. טיפות כבדות דפקו על המטריות שלנו, על השביל המרוצף, נקשו איתנו על החלון. דפקנו, נטלי ואני על דלתו של בית פרטי יוקרתי עם גג אדום, חיכינו זמן רב והקשבנו לקולו השוטף של הגשם. נחמה הופיעה בסוף, בפסיעות קטנות וכבדות ודלי עבור המטריות בידה. הבית מבפנים, דומם ויפה, מלא יצירות אומנות […]
כמה יהודים נשארו שומרי מצוות אחרי השואה?
בית פשוט ומואר, סלון גדול עם חלונות ארוכים, פתוחים אל הנוף של רמת בית שמש. שקט של לפני צהרים. קולות צעירים עולים מתלמוד התורה הסמוך, שם לומדים הנינים של לאה. היא בת תשעים ושש, עברה את השואה בגיל 17, וכמה סמלי לשמוע את הקולות היפים האלה לאחר ראיון בו סיפרה לנו איך סללה לבדה את הדרך […]
ממיליון וחצי ילדים לכפיר ואריאל: להדריך ביד ושם אחרי ה-7 לאוקטובר
עוד לא שבוע עבר מאז הושבו לנו שני ילדים בארון, מאז הוארו אתרים בעולם בכתום. שוב ושוב שבים אנשים מגיהינום עלי אדמות, והתמונות מעירות לנו, פעם אחר פעם, עולם דימויים עשיר ואסוציאטיבי מן הלא מודע הקולקטיבי שלנו, הישן, הצבוע בשחור-לבן, שמסתבר שעודנו חי, נושם וער, לגמרי. אנחנו לא מערבים את השואה עם מאורעות ה-7 לאוקטובר, […]
האישה שלא היה לה סיפור
בנקודת תצפית מהממת על הר הכרמל עמד בית מבודד במקצת, עם גג אדום. ומרפסת. ושקט עמוק אליו חדרה הבריזה מן הים. ליד השער הפתוח חיכתה לי מירב עם ציוד הצילום, וחיבוק. דורה קיבלה אותנו. בגיל תשעים ושלוש, גמישה וספורטיבית, הכניסה אותנו אל בית מטופח ומרוהט בסגנון צעיר. הריאיון משונה לה, אמרה כשהתיישבה מולי. היא בכלל לא ניצולת […]
