תמיד אני חושבת שאפשר להתחיל להבין איך נראית גאולה מפקק בכביש.
הכביש תקוע. אין תזוזה. הרכב/האוטובוס לא זז כבר עשרים דקות, או זז עשר ס"מ בדקה.
אתם ממהרים, השעון מתקתק, לא ברור אם תספיקו להגיע לפגישה בזמן.
ופתאום – הגעתם למוקד הפקק – מקום העבודות בכביש או התאונה חלילה, עברתם אותו – ואתם טסים!
הכביש פתוח וריק לגמרי, כי כל המכוניות מאחוריכם, משתחררות לאט מצוואר הבקבוק שיצר הפקק – והרכב שלכם טס קדימה. מזנק לעבר היעד כאילו לא הייתם תקועים מעולם.
יש רגעים או תחומים כאלו בחיים שנראה שאין בהם תקווה.
ניסיתם, חלמתם, ביקשתם, התייעצתם והעסק לא זז. יש פקק רציני ללא מוצא.
ופתאום – הכביש נפתח והבעיה מתפוגגת כלא הייתה.
הילד עלה כיתה, החליף רב'ה, וכל הבעיות של שנה שעברה נעלמו כלא היו.
הבת התבגרה, וכמעט בלי ששמת לב, השטויות שהעסיקו אותה עד אתמול התפוגגו.
הילד התחיל חוג חדש ופתאום הוא פורח, הוא מצא את המקום שלו.
אנחנו מתפללים על משהו הרבה זמן, ופתאום מסתכלים לאחור, ומגלים שהפקק השתחרר אפילו בלי ששמנו לב.
לפעמים זה קורה כמעט בין יום, ולפעמים זה תהליך – אבל הכביש פתוח, ומשהו מתחיל לטוס שם—
אתמול עלתה לאתר כתבה מעולה על עיצוב חדר ילדים של דבורה קרישבסקי.
האתגר העיקרי בחדר היה שמתגורר בו ילדון חמוד על הרצף.
במשך שנים, כך סיפרו ההורים לדבורה, כשגייסו אותה למלאכה, לקח שעות להרדים אותו.
זה כלל צורך להשתיק את כל בני הבית, רגישות לכל רעש קטן, חרדות, מתח, הפרעה לאחים שמסביב ועוד…
דבורה ניסתה למצוא פתרון לבעיה, וכך נולד רעיון מבריק –
היא יצרה עבור הילד מיטה במפלס עליון בחדר, המיטה צמודה לארון, ונותנת תחושה של מעין "אי" משלו שמהווה עוגן להרגעה וויסות עצמי, מקום שבו הוא יכול לעבד את כל חוויות היום המציפות עבור ילד על הרצף, ולהרגיש מוגן ובטוח.
דבורה מספרת שההורים היו המומים מהשינוי האדיר שחל בין רגע – מאותו יום, כאילו התחולל קסם בחדר – הילד מטפס ל"אי" שלו, סיפור, נשיקה ו-שקט!
רעיון עיצובי פשוט לכאורה – ששינה את הערבים, ובעצם את החיים בבית מהקצה לקצה.
למה אני מספרת את זה? לא כדי לספק עבודה לדבורה או למעצבות אחרות, אלא ראשית כי ריגש אותי והדהים אותי לגלות שוב, איך גאולה, קטנה כזאת, פרטית, יכולה לקרות פתאום, ולכל אחת מאיתנו מחכות בע"ה המון "גאולות" כאלו, שרק צריך להתפלל ולבקש שנזכה לראות אותם כבר.
ודבר שני – כמה לפעמים מחשבה מחוץ לקופסה, כן כן, קלישאתי, אני יודעת – יכולה לתת מענה אדיר.
לא כולם צריכים דווקא מלטונין, קשיי שינה – אפילו אצל ילד ASD – יכולים להשתפר מאד אחרי מחשבה יצירתית (וגם לא חייבים בשביל זה מעצבת, ייתכן שגם אוהל נחמד למיטה מאיקאה יכול לתת פתרון כזה), לפעמים צריך רק לחדד מה הצרכים של הילד, לחשוב איך נוכל להתמודד עם הבעיה מכיוון אחר, שונה, לעקוף את הפקק – ולגלות שהתנועה, ב"ה זורמת.
בשורות טובות!
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
