בין הזמנים עומד להגיע ממש עוד מעט והחופש בחלקו כבר כאן, בחלקו כי לרוב הבנות יש קייטנות וקעמפים ותוכניות שיעסיקו אותן שלושה שבועות בכיף. אבל גם זה יגמר ובשורה התחתונה עוד שלושה שבועות תשעה באב ועד כמה שזה כואב, אם לא יבוא המשיח חלילה, יום למחרת חלה הפתיחה לחגיגה גדולה.
ותודה לאלוקים שאנחנו יכולים לצאת ולנסוע ולראות ולחוות, כי שלושת השנים האחרונות היו קשות בכל נשימה, מהבשורות הקשת של 'הותר לפרסום' ועד הריצה המבוהלת לאזורים יחסית בטוחים. השגרה שלא הייתה קיימת וערימות של פחדים וחרדות שסבלנו מהם כולנו, ובמיוחד הילדים. אז חופש אמיתי וטוב הוא הכי לעניין שאפשר, ובוודאי שצריך לתכנן אותו נכון כדי למצות אותו, ואם אפשר במינימום הוצאה ועוד יותר במינימום עוגמת נפש.
אולי כתבתי על זה אבל אכתוב על כך עוד פעמים רבות כי אני ממש רואה בזה שליחות.
במשפחה שלנו יש סוג של נוהל שעובד כבר שנים, יש לי בן שגר בחצור הגלילית רחוק מהמרכז, ברוך השם הוא בעל משפחה ברוכה וההתניידות שלהם לא פשוטה בהעדר רכב, כך שהם לא מגיעים הרבה למרכז. אבל פעם בשנה, מאחרי תשעה באב עם פתיחתו הרישמית של בינהזמנים הם מגיעים אלינו לכמה ימים, ובזמן שמתאפשר, כמו השנה הזו, בעזרת השם נזכה להם משבת שאחרי תשעה באב עד לשבת שתגיע אחריה, בערך עשרה ימים של מפגש משפחתי חם, בו הם יהיו במרכז, יזכו לכל מה שאנחנו במרכז זוכים לו כמעט בלי לשים לב, הכל נגיש קרוב ואפשרי. וכן, גם לפינוקים של סבא/סבתא במרוכז ובהגזמה…
את החופשה הזו אנחנו מכינים בתשומת לב ובמחשבה גדולה, מתכננים כל יום שיתאים לרובם, כי מדובר בבני עשרה ובתינוקות וכל מה שבתווך, וכל אחד נהנה ממשהו אחר. וגם כמובן מתחשבים ביכולות, בתקציב, במזג האויר וכל היתר. אבל בעיקר בכללי הזהירות. לא הולכים למקומות מסוכנים, לא יוצאים בימים שהחום בהם מכביד ועלול ליבש, לא הולכים לים שזמין כאן כל כך לפני שבודקים איזה דגל מונף, ולא מכניסים רגל בשום חוף אם הוא לא מסודר ועם מציל, וכן הלאה. וב"ה כל שנה באים וחוזרים וכולנו שמחים שכולם בריאים ומרוצים ומחכים כבר לשנה הבאה.
בשנה שעברה מיד ביום הראשון בני נפצע. הם יצאו לטיול קורקינטים חשמליים במקום בטוח לגמרי, שומם, בטוח בענייני צניעות וגם כדי שלא יתקלו בעוד קורקינטים שממהרים ועלולים להתנגש, הם נסעו עם קסדות הכי זהיר שאפשר, רק גדולים. אבל מהמורה על המדרכה הפכה את הנסיעה הנעימה הזו לתאונה לא פשוטה, שחייבה שלושה ניתוחים מסובכים ושיקום של שנה, ועדיין. ואני לא מתארת את הכאבים, את הסבל של כל המשפחה, את הטיפולים, את הכספים שהוצאו. כמובן שכל התכנונים של החופש הסתיימו באותו רגע ואני ביליתי את השבועיים שאחרי בתורנויות ארוכות בבתי חולים (בסיוע מסיבי של כל המשפחה והחברים ותודה לכולם והלוואי שנחזיר לכם בבריאות ושמחה!) לאדם שהיה עצמאי לחלוטין והפך לסיעודי לכמה שבועות. זה היה נורא.
אז בבקשה מכם, תהנו מהחופשה מבין הזמנים, מהחמצן באוויר שהימים הללו יכולים להעניק לשנה שלמה. ולא, לא מספיקה זהירות, כי המשפחה הזו היא שיא הזהירה. שימו מטבע לצדקה לפני שאתם יוצאים מהבית, תוסיפו פרק תהילים ותתפללו לסיעתא דשמיא.
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]
כמה נכון!
במיוחד הקורקינטים
אני בתור אישה נשואה הייתי בטיול קורקינטים עם בנות דודות במקום ממש בטוח
עם קסדה והכל
עפתי מהקורקינט, זה היה מפחיד ומביש
וכאבי תופת והייתי חייבת להמשיך ליסוע כי זה היה באמצע המסלול….
ואחת האצבעות שלי יותר משנה לא תפקדה כהוגן
אז נכון לא ניתוחים ב"ה אבל תאמינו לי שזה מספיק
בשביל שאני לא נוסעת שוב על קורקינט חשמלי בלי נדר
באמת שזה אחד הכלים המסוכנים!!
תודה על התזכורת!
באמת חשוב מאוד
שניסע בשלום ונחזר בשלום 🙂
לשלום ולא בשלום…
ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. שהרי יתרו שאמר לו למשה (שמות ד´) "לך לשלום" – עלה והצליח, דוד שאמר לו לאבשלום (שמואל ב´ ט"ו) "לך בשלום" – הלך ונתלה. ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום, שנאמר (בראשית ט"ו) "ואתה תבוא אל אבתיך בשלום. "
וכך פסק להלכה ה"משנה ברורה בסימן קי סעיף קטן יז.
ולכן הנוסח בתפילת הדרך "שתוליכינו לשלום".
אאל"ט נפסק שמי שלא מקפיד על זה לא מקפידים איתו על זה…
זה כמו עוד הרבה דברים, כמו אכילת זוגות וכדומה שמי שלא מקפיד על זה לא צריך לחשוש מזה.
כילדה שברתי יד כשעפתי מקורקינט חשמלי.
לצערי מכירה גם אדם שנהרג מקורקינט כזה.
אז שימו מטבע לצדקה, כמובן. אבל גם תיזהרו ואל תעלו על כלים מסוכנים כאלו.
כ"כ נכון!
אני עפתי מקורקינט חשמלי בתור בחורה ונס יצאתי עם חבלות חיצוניות ושן קדמית שהלכה, לא הייתי רחוקה מחבלת ראש ח"ו.
בנושא הטיולים והזהירות – ממש קריטי להעלות את העניין, בתור ילדה ההורים שלי היו מטיילים איתנו המון והכל מתוך זהירות מרבית, לפעמים כשאני פוגשת משפחות בטיולים ורואה את חוסר הזהירות, אני ממש נחרדת, לא לוקחים מספיק מים, נועלים קרוקסים, בלי כובע שמש והכי מסוכן-קופצים למים!!
אנא תלמדו את כללי הזהירות לפני שיוצאים לטיולים! וכמובן תפילה לפני ואחרי
הסיפור שלך, הניה, מלמד מה הכוונה ב'החריצות-שקר והגזירה-אמת'. חייבים בהשתדלות. אין על כך חולק. אבל התוצאות לא בידינו ועל זה צריך לדעת שהשתדלות ראשונית היא תפילה, מטבע לצדקה וכו' ואח"כ השתדלות מעשית בשביל לא להגיע לפשיעה כמו כמות מים מספקת בטיול, מחזירי אור בלילה (אלוקים אדירים! הייתי ברכב בכביש שומם ונסעו לפני על קורקינטים בחורים ואברכים בחליפות ארוכות שחורות בלילה. לא ראיתי אותם!! לא ראיתי!!!! וזו כבר פשיעה!!) ועוד מיליון דוגמאות. חייבים לדעת מהם כללי הזהירות ולפעול לפיהם ויחד עם זה ולא בסתירה לזכור ששום דבר לא באמת בידינו ולהתפלל לסייעתא דשמיא, פרק תהילים, צדקה ואולי עוד מה שאתם רגילים ומקפידים. העיקר שנצא לשלום ונחזור לשלום ויהיו כל מעשינו וכוונותינו לשם שמים.
חופשה נעימה ובטוחה לכולם!!
מסכימה לגמרי. אבל צריך לזכור שההשתדלות הראשונית היא לא לחבוש את הקסדה אלא בכלל לא לעלות על הכלי הזה. כלומר כשמתכננים את החופשה וגם סתם כל השנה ההשתדלות היא פשוט להימנע לגמרי מלקחת בחשבון שימוש בקורקינטים חשמליים!
הכל נכון אבלללללללללללל
הקורקינטים החשמליים (גם האופנים אבל קצת פחות)
הן כלי משחית!!!!!!!!!!!!!!!
אני מכירה בנ"א שהפך למשותק!!!!!!!!!!!!!!!!