שנתיים של ניסים, ואמהות של תורה

השבוע שמעתי הרצאה מפי הרב ישראל קליין. הוא דיבר על משמעות הניסים שקרו לנו בשנתיים וחצי האחרונות ועל עוד נושאים שכולם קשורים לתפקיד שלנו בעולם הזה. זו הייתה הרצאה מאלפת ואני כמובן לא מתכוננת לכתוב את השעה פלוס ששמעתי אותה ולשכתב אותה לשבי רגע… אבל כתבתי כמה דברים שמאד התחברתי אליהם ואני משתפת אתכן, בטוחה שתמצאו בזה נקודה שתדבר אליכן.

ובכן, הרב פתח בתיאור הניסים שקרו לנו בשנתיים וחצי האחרונות. כל אחת מאיתנו יודעת שזכינו לדור שזכה לניסים גלויים, ממש דור שהוא אולי כמו דור יוצאי מצרים, שראו את קריעת ים סוף ואת המצרים שרודפים אחריהם טובעים.

השביעי באוקטובר היה יום של אסון שייחרט בתולדות עם ישראל. אלפי משפחות איבדו באותו יום את יקיריהם, אלפים רבים אחרים נפצעו בגוף ועוד יותר אלפים נפצעו בנפש. כל מי שעבר וראה ושמע – נפגע. אין אפשרות לכמת את הצער והכאב שהיום הזה גרם, אבל כמו הרבה דברים, כשמסתכלים עליהם לאחור מקבלים תמונה אחרת ופרופורציה. השביעי באוקטובר נגמר בהצלה, כי התוכנית המקורית הייתה הרבה יותר גדולה ואכזרית. הנוח'בה של חמאס הם כאין ואפס לעומת כוחות רדואן של חיזבאללה, ורק היום מבינים במדויק מה היה יכול לקרות לו חיזבאללה היה מצטרף ופושט על הצפון ביחד עם החמאס מדרום.

הייתה מלחמה אכזרית וקשה, נפתחו עלינו חזיתות שלא יכולנו לשער את כוחם קודם, טילים בליסטים מתימן? מי חלם על זה. מאות כטב"מים מאירן בלילה אחד, ואחרי כמה חודשים עוד ליל כטב"מים וטילים. המדינה הייתה אמורה להיהרס. אתן יודעות שבפיקוד העורף הכינו מקומות לקברים המוניים… כי היה ברור שיהיו מאות ואלפי הרוגים? זה היה סוד צבאי, אבל יש מי שידע ויש מי שחפר וסימן והכין, אז זה די גלוי, בוודאי עכשיו כשניצלנו, ובכל מלילות הכטב"מים והטילים בשאגת הארי ובעם כלביא היו ב"ה כל כך הרבה ניסים, שלא היו צריכים להיזכר בכלל במה שהכינו. נכון, בתים נהרסו, אנשים נפצעו, היו גם הרוגים. אבל ראיתם את גודל הטילים? מפלצות של חומר נפץ שהיו אמורות לעשות הרג המוני! ולא. יד השם התערבה במוחש! איכשהו הטילים נפלו ברוב רובם בשטח פתוח.

והרב שאל: "שעות אני מחפש חניה בתל באביב, הכל פקוק, פגוש לפגוש, אבל הטילים? הם לא נופלים על הפקק אלא בשטח פתוח. איזה נס זה? עצום!"

אני אישית יכולה לדבר שעות על הניסים שקרו לנו, אני חיה כבר שנתיים בתחושת הודיה עמוקה, מרגישה תחושת חיבור מיוחדת לקב"ה שמתעצמת עם כל טיל וטיל, אפילו שהם גרמו לי לרוץ למקלט באמצע הלילה בחוסר נוחות גדול. מרגישה שזכיתי, כמו כל אחד מאיתנו לראות ניסים מעל הטבע. שלא נתחבר?

אני חוזרת מהרהורי האישיים אל ההרצאה והרב אמר: קיבלנו חיים במתנה ואי אפשר לבזבז אותם.

הוא סיפר על רב תלמיד חכם, שנדקר על ידי ערבי בין הלב לריאות והיה בסכנת חיים. אחרי אישפוז ממושך ונס הצלה פרטי שנעשה לו, הוא ערך סעודת הודיה והזמין את אחד מגדולי הדור שנשא דברים ודיבר על האישה השונמית ושאל: "אם הקב"ה רצה שיהיה לה ילד, למה לוקחים ומחזירים? שלא ייקח." אבל לא זה היה הסיפור. הייתה תביעה על השונמית: נולד לך בן שהגיע לעולם בדרך נס, למה שלחת אותו לקצור חיטים? ילד כזה צריך להקדיש את חייו לתורה הקדושה, כמו חנה שנולד לה שמואל בדרך נס והיא שלחה אותו להיות עם עלי הכהן במקדש. התביעה הייתה שאם נולד ילד בדרך נס – מקדישים אותו לקב"ה. ואכן, בן השונמית היה בסופו של דבר לחבקוק הנביא. במסיבת ההודיה אמר לבעל הנס אותו גדול, אתה ניצלת, אתה צריך להקדיש את חייך לקב"ה.

עד כאן הרב ישראל קליין. יצאתי מההרצאה ושאלתי את עצמי: כל כך הרבה ניסים זכינו, מה אנחנו בעצם מקדישות להשם שהציל אותנו ואת בני משפחותינו ואת עם ישראל כולו מחורבן וכליה? איך אנחנו מבטאות את ההודיה לקב"ה?

והתשובה הייתה ברורה לי ומהירה ומובנת, יצאתי אל הרחוב ועשרות בנים ובנות היו שם, יוצאים מבתי הספר ומתלמודי התורה בדרכם הביתה, אל אמא שהכינה להם ארוחת צהרים טעימה ומזינה, למרות שאולי התחשק לה לנוח במקום לקלף ירקות. לאמא שכיבסה את התלבושת להיום ותכבס בשביל מחר, שגיהצה כל קמט וצחצחה את הנעלים וזיווגה זוגות גרביים וקנתה את הבגדים ועמלה על הכסף שיאפשר לה את הקניה, ובדקה כינים בערב למרות שרק רצתה כבר לישון. וענתה בסבלנות על אלפי שאלות, חלקן מעצבנות וחוזרות על עצמן, חלקן שהשאירו אותה עם פה פעור. ופישרה וסידרה ודיברה עם המורה והכינה שוב את הסנדוויץ' הארבע-מאות-שמונים-ושבע לשנה זו באהבה ובמסירות. והתעוררה בלילה שלוש פעמים לתינוק התורן, ופעמיים נוספות לאחיו בן השנתיים, ועוד פעם לבת השש שהתעוררה מסיוט והתקשתה לחזור ולהירדם.

כי כן, אמהות בישראל מקדישות את עצמן לקב"ה, ומגדלות באהבה את הדור הבא שיקדש את עצמו לקב"ה, על אף ולמרות שקשה ולא קל, וזה תמיד על חשבון מנוחתן והן עצמן.

ואת כל זה הן עושות בשביל התורה ובדרך התורה, כדי להגדילה ולהאדירה, ובדור הזה במיוחד למרות הגזירות, במסירות נפש של ממש. ולקראת חג מתן תורה צריך להזכיר שהתורה ניתנה קודם כל לבית יעקב אלו הנשים והן הכח המניע שמאחורי הלומדים.

ולכן, גיבורות של הדור הזה מגיעים כל הניסים בעולם!

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]