אחרי הפוסט הקודם קיבלתי שתי תגובות מנשים יקרות, אני אפרסם אותם כמות שהן.
התגובה הראשונה:
"….הכל משמים כמובן ונסתרות דרכי השם, אבל אולי גם פשוט צריך להתחזק בונשמרתם מאד!! לנפשותיכם.
אולי הגיע הזמן שראשי ישיבות ואנשי חינוך – נשות חינוך והורים, לא יפסיקו לדבר על זה ולא יורידו את הנושא מסדר היום, לדבר ולהתחנן לבחורים בעיקר שישמרו על עצמם, לא יסתכנו ולא יעשו שטויות חלילה. כדי אולי למנוע את ההורים ההרוסים השכולים הבאים, והמשפחות שלהם..
חשבתי אם תוכלי להציף את הנושא בבמה המכובדת שלך.. א"א לשמוע עוד על הטרגדיות הנוראות האלה. שתהיינה רק בשורות טובות".
התגובה השנייה:
"להתחזק תמיד כדאי חשוב וצריך, ואין ספק שספירת העומר זה הזמן, אבל אולי כדאי שפעם אחת נתחזק בללמד את הילדים שלנו כללי בטיחות בסיסיים?!
לא נכנסים לשחות בחוף בלי מציל, לא פולשים למסלולים סגורים, כשהולכים לטיול לומדים את המסלול, ומצטיידים בנעליים מתאימות, כובעי שמש, ומספיק שתיה!
אנחנו משפחה מטיילת, וכל הזמן נתקלים בתופעה הזו – אנשים מגיעים להליכה בשמש, עם נעלי שבת, חליפות, ובלי מים!! מה אנשים חושבים?! או שלא חושבים…
זה נכון שעולם התורה נרדף בימים אלו, אבל זה לא אומר שכל התקנות והכללים נעשו כדי להציק לנו, וככל שנפר ונתעלם מיותר חוקים ותקנות זה סימן שאנחנו יותר מוצלחים."
אדגיש משהו חשוב –
אף אחד לא בא לדון, לכתוב או לומר מילה על מקרה ספציפי. ברור לכולם שיש גזירת שמיים, ויש לכולנו מחויבות להתעורר ולעשות חשבון נפש רוחני.
מיזם החברותות עדיין מחכה לך, שימי לב, מכניסים את הפרטים פה, והם מתעדכנים באופן אוטומטי בטבלה. יודעת על חברותא אחת שכבר יצאה לפועל בזכותו (ומסתבר שיש עוד).
בנוסף, חשוב להדגיש – שעצם היציאה לטיולים גוררת בחובה לעיתים סכנות (כמו החיים בעצמם..) אזכיר את המקרה של הבחור החשוב מרדכי שלזינגר ז"ל, שטבע בכנרת לפני ארבע שנים, כשהיה מציל בחוף, הוא ידע לשחות, ולמרות זאת טבע ר"ל. כך שצריך גם להיזהר מהכללות.
ובד בבד – כן. מוטלת עלינו, דווקא עלינו, זהירות יתירה בדיוק כמו בשמירה על הנפש – גם בשמירה על הגוף. "ונשמרתם" היא אחת ממצוות דאורייתא.
לפני שלוש שנים נפטר הגאון הצדיק הרב משה חיים שלנגר זצ"ל, משגיח בישיבת פורת יוסף. בשבעה שלו סיפר הבן שלו שיבדל"א, שפעם הוא דיבר עם אביו והאב שם לב שהידיים שלו יבשות. הוא שאל את הבן למה הוא לא שם קרם ידיים לטפל ביובש, והבן הפטיר שזה לא מפריע לו. שאל אותו האב: "הידיים האלו הם שלך? אתה זה שמחליט אם לטפל בהם או לא? הידיים האלו הם פיקדון! אם יש לך יובש, אתה צריך לטפל בו!"
עד כדי…
אולי כדאי שנהדהד את הקריאה הזאת הלאה. הגוף לא שלנו. הוא פיקדון. וכמו החיוב בשמירה על הנפש, אנחנו מחויבים לעשות הכל כדי לשמור על הפיקדון של הגוף.
אסיים במכתב חשוב שנכתב השבוע בדיוק על זה על ידי משגיח בישיבת נתיבות אביעזר-וולפסון. מצורף למטה.
בשורות טובות,
שבי
