בית של תורה – האידיאל והיישום

מתחילת הסדרה עד כאן בנינו את היסודות. למדנו באופן מעמיק את יסודות הבית, והקשר בין בני הזוג.

עתה ניתן לגשת לשלב הבא – צורתו הנכונה של בית של תורה. 

זכותן העצומה של נשות האברכים

החינוך הסמינרי בדורנו מכוון את כל הבנות לשאיפה הנפלאה שהבעל ישב וילמד תורה. בזכות חינוך זה, ובזכותן של נשות ישראל, זכה עם ישראל להתקדמות עצומה של עולם התורה בכמות ובאיכות, בעשרות השנים האחרונות.

התורה פורחת מיום ליום. בתי המדרשות מלאים, הישיבות והכוללים עמוסים. ידיעת התורה הולכת וגדלה. בכל שני וחמישי מתחברים ספרים בכל מקצועות התורה. שיעורי דף היומי מוקמים לאלפיהם, שיעורי משנה ברורה נפתחים כל הזמן. אברכים נבחנים על חלקים רבים בתורה וזוכים לשליטה בש"ס ופוסקים.

כל זה נעשה בשיתוף פעולה מלא של הנשים עם הגברים. ידוע ומוכר המשפט "מאחורי כל אדם גדול עומדת אשה גדולה". על אותו משקל יש לומר: מאחורי כל עולם הישיבות הענק עומד עולם סמינרים עצום.

מעמידי התורה בעם ישראל – האברכים ונשותיהם

עולם התורה מוחזק על ידי עשר האצבעות של האנשים ה"קטנים", הבלתי מוכרים, האברך ורעייתו, אלה "האזרחים הפשוטים", שלא מוזכרים בשום עיתון ולא עולים על שום במה. אבל אלה הם הגיבורים האמיתיים של עם ישראל, המנוע האמיתי של כל המערכת כולה.

הם אלה שמתמודדים עם הקשיים, ומשקיעים מאמצים כבירים יום אחרי יום ושעה אחרי שעה לחיות כפי רצון ה', להגות בתורתו מתוך חיי דוחק, לגדל משפחה שמחה ומתפקדת, תוך כדי השקעה בלתי פוסקת בתורה.

אלפים רבים ממלאים את היכלי התורה, כוללי הלכה וכוללי ש"ס, כוללי עיון ישיבתי וכוללי הספק. הם יושבים בבית המדרש הרחק מאור הזרקורים, בתוכו של עולם תוסס, ענק ועשיר מאין כמוהו. עולם מתוק של תורה, עולם של ביקוש השם בלתי פוסק. עולם שמי שלא נכנס בשעריו לא מדמיין מה הוא מפסיד.

נשותיהם הנפלאות הינן שותפות בלתי נפרדות בחיים המדהימים הללו. לעיתים קרובות אין לבעליהן כבוד, ואין להם הערכה ציבורית, ועם כל זאת הן מתמסרות לתורתו בלי שמישהו מוחה להן כפיים. כשצריך הן מנהלות בית בתקציב נמוך; הן מלהטטות בין עבודה לבין בית לבין עזרה לבעל ללמוד; הן מוכנות לוותר על הערכה חיצונית, לטובת התורה של הבעל, כדי שיגדל ויתעלה באמת.

הזוגות הללו הם הסיפור האמיתי של עולם התורה. עולם של פנימיות, של אמת, של טהרה, של דקדוק הלכה, ושל תורת השם תמימה משיבת נפש.

זה לשון המדרש (מדרש רבה שיר השירים פרשה א):

"מה אהלי קדר אף על פי שנראין מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטין והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות, כך תלמידי חכמים אף על פי שנראים כעורים ושחורים בעולם הזה – אבל בפנים יש בהם תורה מקרא משנה מדרשות והלכות, תלמוד תוספתות ואגדות".

אשרינו שזכינו להיות חלק מהסיפור הנצחי הזה.

ועם כל האושר והיופי, עלינו להכיר בכך שיש גם קשיים, ולתת להם מענה.

הצורך להתייחס לקשיים המעשיים

האידיאל של הקדשת החיים לתורה הוא אידיאל גבוה ונשגב, ולגמרי לא בסתירה הוא מלווה בקשיים מעשיים. גם כשעוסקים בדבר הקדוש והנעלה ביותר – תמיד קיימות התמודדויות אנושיות פשוטות.

דוגמה:

נדמיין לרגע את עצמנו טסים אל מדבר סיני, לפני שלשת אלפים ושלש מאות שנה.

אנחנו רואים מרחוק קבוצת אוהלים, ושואלים מישהו: "מה קורה שם בפנים?" עיניו מתכסות בדוק של התרגשות, והוא עונה: "שלא תשאלו! שם יושבים האומנים הבונים את המשכן! ברגעים אלה ממש הם מנסרים את הקרשים, תופרים את היריעות, ומשייפים את הזהב למזבח ולשולחן הקדושים".

אנו עומדים על מקומנו ומתפעמים: אי אפשר לקלוט את עוצמת הדברים! יושבים אנשים ועוסקים בדבר הגבוה ביותר: לבנות בית לקב"ה בכבודו ובעצמו! להוריד שכינה לתחתונים לעולם השפל! הקרשים שהם מנסרים ברגעים אלו יעמדו בתוככי המשכן, ליד ארון הברית, במקום שבו אסור לשום אדם להיכנס מרוב קדושתו! על הזהב שהם משייפים יקטירו קטורת לקב"ה בכבודו ובעצמו!

מתגברים על ההתרגשות, וממשיכים ללכת לכיוון מוקד ההתרחשות. מתקרבים אל האוהלים, ולאחר היסוס קל אנחנו מעזים ונכנסים פנימה.

מה רואים שם? האומנים יושבים על מקומם, ויוצרים בעשר אצבעותיהם את משכן ה'. מחזה מרגש, מעורר אש קודש. 

אבל לפתע פתאום – האווירה הקסומה מתפוגגת. פתאום מישהו צועק: "נשברה לי המחט! יש למישהו מחט מיותרת להשאיל?" אומן אחר פתאום דוקר את עצמו בטעות, ומחפש פלסטר. אומן שלישי מתקשה לנשום בגלל הנסורת של הקרשים, ומניח על פניו מסיכה.

האם זה מתאים למעמד? עיסוק כה מרומם – ופרטים טכניים כה נמוכים?

כן. זה מתאים מאוד.

כי בסופו של דבר גם כשבונים את המשכן להשראת השכינה – אנחנו חיים כאן, ועובדים עם הכלים שלנו. והכלים שלנו אנושיים ומוגבלים. וזה בסדר גמור, כך הקב"ה אוהב אותנו.

בית של תורה הוא משכן להשראת השכינה. אבל הוא נבנה בעשר אצבעות של בעל ואשה, שמתמודדים עם אתגרי החיים:

בניית הקשר בין בני הזוג על כל אתגריו;

הריצה הבהולה כל בוקר לעבודה, והחזרה ממנה אחר הצהרים בעייפות;

הבישולים של הפסטה והפתיתים שכבר דורשים ריענון דחוף;

החיתולים שצריך להחליף; הבית שדורש את שלו;

חשבון הבנק שאיכשהו לעולם לא מתמלא;

והתחושה של המירוץ הארוך שלא מסתיים.

זאת הנקודה שצריך לזכור היטב: בית של תורה הוא בראש ובראשונה – בית. בית הוא לא מכונה ליצור לימוד תורה, אלא בית של בעל ואשה; של זוג שחי ביחד, בונה משפחה ומנהל חיים משותפים על כל אתגריהם, וזורם את הזרימה הטבעית של החיים.

עלינו להיות מודעים לעצמנו, להכיר את הקשיים, ללמוד את האתגרים, להבין את השליחות, ולמקד את המטרות. לדעת מתי יש להרפות ומתי אפשר להוסיף, ואיך צריך לנהל את המערכות בצורה בריאה ומאוזנת.

סיכום:

בית של תורה הוא הדבר הקדוש והנשגב שמחזיק את כל עם ישראל. המשכן הקדוש הזה לשכינה נבנה מתוך החיים, והוא חלק מהחיים. בכדי לבנות אותו נכון עלינו להכיר את עצמנו ואת צרכינו, ולנהל את אתגרי החיים בצורה מאוזנת ומושכלת.

המאמר נכתב על ידי הרה"ג ר' יעקב בוצ'קובסקי שליט"א, ראש כולל "דורשי ציון" ור"מ ישיבת "תורת רפאל", מחבר הסדרה הנודעת "בעצתך תנחני".

הסדרה לקוחה מתוך ספריו של המחבר, בהסכמתם הנלהבת של גדולי ישראל זצ"ל ויבלחט"א, ובראשם מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל.

להצטרפות לקבלת מאמר שבועי על הפרשה ואקטואליה, ולקבלת החוברת "דרכי ישרים" העוסקת באתגרי התקופה, לחצי כאן >>>

לשמיעת הרצאות לנשים מהרב שליט"א בקול הלשון, לחצי כאן >>>