ה"הצגה" הסתיימה, ה"קהל" וה"מציגים" מוחאים כפיים ביחד, במרץ ובשמחה. כולם קוראים יחדיו אל אמא ה"מפיקה" ה"בימאית": "עוד הפעם!!" אמא פותחת שוב את מחברת ההצגות ובוחרים את מה להציג, מה שאמא רוצה להשיג באמצעות ההצגה, היא עוד תשיג בעז"ה… ואם לא הפעם, אז בפעם הבאה!
את רעיון ה"הצגות" קראתי בספר של הגב' מרים אדהאן, "ואהבת, כיצד נחנך את ילדינו לאכפתיות?" שנים והצגות רבות חלפו מאז, והיום את מוזמנת לשבת ולצפות איתנו בהצגות ביתיות מרתקות. הצגות שלא נועדו אלא לתרגל באופן חווייתי ומשעשע את מה שאמא חוזרת ואומרת שוב ושוב ושוב… ו… ש… ההצגה מתחילה!
- ככה נלמד הכנסת אורחים –
ביום בהיר אחד (בדרך כלל…) נוקש על הדלת חבר. הדלת נפתחת, והילד שאליו מגיע החבר מופתע מאוד. "אתה רוצה לשחק איתי?" שואל הילד האמיץ שבפתח. המארח העתידי חוכך בדעתו, לפעמים מרוב תדהמה על ההופעה הפתאומית או ממבוכה, הוא פשוט עונה: "לא" וסוגר את הדלת…
איך מציגים? הילד הנבחר הוא ה"אורח", הוא יוצא החוצה ונוקש על הדלת.
נדגים לו איך נוקשים על דלת, בעדינות אך מספיק בקול. אפשר ללחוץ על הפעמון, אך לא בשעת צהריים או ערב וגם לא לזמן רב. לכל אמא יש חוויות בלתי נעימות מצלצולים מטרידים, על החוויות הללו כדאי לה לספר לילדים שלה כדי שלא ייצרו אותן לאחרים…
מי יפתח לאורח את הדלת? לפעמים אמא "נבחרת" לתפקיד, היא פותחת את הדלת לשמע הדפיקות וכאילו מתבלבלת בתפקידה: היא מחבקת ומנשקת את ה"אורח" בשמחה וזו הצגה מרגשת ומשמחת בכל שעה ובכל גיל.
אחר כך אמא מדגימה איך פונים אל האורח: "ש-לום, איזה אורח!" נכניס את החבר, אולי נציע לו שתייה. נשאל אותו: "הגעת לשחק איתנו?" כי, אולי סתם טעה בדלת…
עכשיו, אמא מסבירה לילדים אילו משחקים היא מרשה להציע לאורחים ומתי, אולי ביום חמישי יש נוהל אחר בעניין המשחקים, אולי כשיש אח קטן זוחל אסור לפזר חלקיקים קטנים על הרצפה.
בהצגה אחרת, כשאמא היא האורח היא יכולה לנסות להציע למארח הצעות מדומיינות (בשביל הילדים זה אף פעם לא מוגזם…): "בוא נתנדנד על הווילון! בוא נזרוק כדור על התמונה ונראה מה יקרה! בוא נשפוך מים על הרצפה! בוא נטפס על השידה!…" ואמא שואלת: "מה עונים לאורח שרוצה דברים כאלה?" ואז יש הזדמנות להדגיש שאמא שלנו היא ה"אומרת" בבית הזה והתירוץ: "הוא אמר לי!" אינו קביל…
הרבה טקט יכול להילמד בהצגה הזאת. יש כללים רבים כל כך שבאחד הימים נתווה לילדים, והיום, בהצגה שלנו, אין בכללים הללו שום הערה או ביקורת על העבר, רק הארות ורעיונות לעתיד ולהווה, לכן הם יתקבלו בהבנה ובחיוך.
ו… סבתא שלנו, נא דלגי על השורות האלה…
בבית של אחרים אין פותחים ארונות ודלתות בלי רשות! אין נוגעים בשום דבר בלי רשות! אין נכנסים לשום מקום בלי הזמנה! אמא מציגה את הילד ה'פולש המצוי' שנוגע בכל דבר ושואל על כל דבר… כמה מצחיק ומגוחך!
בסוף ההצגה האורח פונה לצאת, ואמא יכולה לתת לו ממתק לפרדה. באמצעות ההצגה נסביר לילד שלא לשאול בנוכחות האורח: "איזה ממתק את מרשה, אמא?" כי אולי היא אינה מרשה כלל. וכן שכאשר הילד הוא האורח, בוודאי שלא לבקש ממתק מהמארח (או 'פרס' מסבתא)…
2. ככה נלמד איך לרכוש חברים –
איך מזמינים חבר למשחק? אמא מחפשת "חבר" לשחק איתו… היא פונה אל אחד הילדים: "אתה רוצה לשחק איתי?" כשפונים אל ילד – וזה תרגול חשוב! – צריך לעמוד קרוב אליו, אך לא קרוב מדי, לדבר בקול אבל לא לצעוק, והעיקר, לפנות לכיוונו, כדי שידע שדיברנו אליו!
משעשע לראות את אמא "טועה" בכל הטעויות הללו! והילדים הם אלו שמסבירים לה איך לתקן.
ואיך אנחנו מתחברים? מדברים על דברים משותפים, מחליטים מה אנחנו יכולים לעשות ביחד: לשחק או לצייר או להקשיב לסיפור בטייפ, יש דברים ששנינו אוהבים ויש דברים שבהם אנחנו שונים, אך בכל זאת אנחנו חברים! אם נקשיב לחבר, נוותר לו וניתן לו דברים, הוא יישאר חבר שלנו…
זהו התרגול שאמא נותנת כצידה לדרך לשעת ההפסקה.
אמא שרה מציעה לערוך הדמיה שתמחיש למי אנחנו נחמדים ולמי לא.
הרעיון שמאחורי ההדמיה והשיחה הוא ללמד את הילד ביטחון ובטיחות בצורה מתונה. משוחחים עם הילד על: מי הוא מכר ומי הוא חבר שלך, באיזה גיל הוא? נכון שאם אבא אחד יתחבר אתך זה יהיה מוזר…
בבית, בדרך כלל, מתאים להתקשר בטלפון אל חבר.
אם יש בבית שני מכשירי טלפון – החוויה מושלמת! אמא מתקשרת אל החבר ושואלת בקול צייצני כמיטב יכולתה: "אפשר לבוא לשחק איתך?" אבל מי זה?? גם כאן מומלץ לשלב חלק רגשי של מחמאות: "אפשר לדבר עם הילד הכי מתוק בכיתה?" "מתי אוכל לשוחח עם חרוץ הכיתה?" "הילד הוותרן של המכינה נמצא?"
החבר אינו רואה דרך הטלפון שאתה מניע את הראש ל"כן"… ו…סבתא, את רואה דרך הטלפון את הנעליים החדשות שלי?…
3. ככה נלמד לדבר בטלפון –
למי נתקשר? כמובן לדודה או לסבתא.
לפני השיחה נתכנן מה אנחנו רוצים לספר? או לשאול? על מה אנו רוצים להודות? מה לבקש? את מי להזמין?
לשיחה בטלפון יש כללים. שמתם לב? "שלום", ומפני שאיננו רואים מי ענה לנו, שואלים: "אפשר לדבר עם…?" ואחר כך כדאי להזדהות: "מדבר…"
בסוף השיחה נאמר תודה או להתראות. נפתלי מסיים את השיחה עם סבתא: "עכשיו אני מכבה אותך!" 😊
4. ככה נלמד יחסי שכנים –
אם גם בבניינכם גרים עוד אנשים, סביר להניח שהם או אתם באים אלו לאלו ללוות 3 ביצים או 2 מלפפונים. שוב נבחר ילד, "שכן" שינקוש על הדלת ויתקבל בסבר פנים יפות: "ש-לום! האם אתה צריך משהו?"
טיפ קטן: חפשו ביחד את הפריטים שניתן להתחפש באמצעותם וההופעה תהיה מושלמת: כובעים, צעיפים וכל פריט מקורי אחר יתקבל בשמחה.
מיכל – אחת מהאמהות בקבוצה שלנו – הזכירה שאין גיל מוקדם מדי ללמוד הלכות יחסי שכנים, כבר מאז שהילד יודע ללכת, נותנים לו יד כשעומדים בפתחם של בתים זרים ואומרים לו: "אסור להיכנס"! יש ילדים שצריכים להתאמן גם ב"לא להציץ מעבר לדלת הפתוחה"… קצת קשה, אבל…
נושא חשוב נוסף הוא עניין הריבית: מה שמחזירים תמורת ההלוואה צריך להיות זהה להלוואה. מתי נלמד זאת את הילד אם לא עכשיו? כשנלווה קופסת שימורים נחזיר קופסה זהה, אך כשנלווה 3 בצלים, האם נוכל להחזיר בצלים זהים? מה נעשה?
ומה ההבדל בין הלוואה להשאלה? הלוואה היא לקיחת פריט, שתמורתו מוחזר פריט זהה (כמו קמח או רסק עגבניות). השאלה היא לקיחה והחזרה של אותו פריט (כמו ספר או סיר).
יוסי הצדיק (באמת!) הלך להחזיר שקית חלב לשכנים. מרוב חיבוב המצווה הוא אולי קצת קיפץ ורקד בדרך, וכשהגיע אל השכנים השקית, כנראה, גם קיפצה מידיו מרוב שמחה, ו… התפוצצה בפתח ביתם… כמובן, אין בוכים על חלב שנשפך (במיוחד אם לא אנחנו ניקינו את השלולית הלבנבנה), אבל באותו יום הצגנו ביחד איך מחזירים לשכנים דברים שפיכים או שבירים. אגב, יש חפצים שיכולים לחכות לשכנים ליד הדלת, אם השכנים אינם בבית, אילו חפצים? למי יש דוגמה?
יהודית מספרת: שלחתי את שרי ביתי ובידה כוס קקאו להחזיר לשכנה. הדגמתי איך להחזיר את הכוס ישרה, ללכת לאט ובזהירות, לא להכניס אצבעות לכוס… חשבתי שסיימתי את רשימת ההוראות, אך ביתי המתוקה והצייתנית רק נשפה פווווווו אחד ארוך לעבר אבקת הקקאו, ואני נאלצתי לנקות את חדר המדרגות החום…
עוד סיפור נחמד, ארע בפתח ביתנו, כשהגיעו ילדי השכנים לאסוף מצרכי מזון ל"יד אליעזר". הילדים הטובים שלנו פתחו לכבוד המצווה את ארון המצרכים, ומאחר שאמא לא הייתה בסביבה, הם נתנו מצרכים בשפע כידם הפתוחה והרחבה ו… (כמעט) לאמא לא נשאר… 😍
בערב שבת שלחה אמא – שני את ילדיה אל השכנה ובידם חלה טרייה וריחנית, הילדים המתוקים חזרו די המומים: "היא אמרה שאין מעלייך שום דבר!" הם סיפרו. שני התקשרה לשכנה לברר מה קרה והשכנה צחקה: "אמרתי ש'אין עלייך'!" באמת שאין!
5. מה עוד תרצי ללמד אותם?
במשך היום, על שלל אירועיו, שימי לב איזו אפיזודה יכולה להפוך ל"הצגה" ואיזה נושא יכול להופיע גם בהנעה משותפת… תני לילדים בעצמם להציע עוד רעיונות מקוריים למשחקי תפקידים, ושבי לצפות בהצגות שלהם!
כמו כן קחי מחברת ורשמי בה את הרעיונות. ביום שבו שוב תרצו להציג, הרעיונות יהיו בהישג יד.
כמובן, כדאי לצלם את הסיטואציות השונות, אפשר להכין מהתמונות ספר משפחתי, שכולל גם כיתוב, ואפשר ועדיף – להסריט את ההצגה.
הרבה נחת! ובהנאה רבה מאוד!
לקטלוג מוצרים מבית 'שפת אם' לחצי כאן>>>
לחצי כאן לקבלת העלון 'שפת אם' במוצ"ש.
יראת נתנזון – חיבור של חויה, שפה וחשיבה
ליצירת קשר ולכל שאלה: 055-676-0463
כן, זה בדיוק עכשיו הזמן, שכל הקשיים צפים וכל מה שטאטאנו מתחת לשטיח צץ פתאום…
מוזמנת לשלוח מייל בשמחה ובאהבה!
בשורות טובות!
יראת
מקסים!!
יפהה
מהמם. אמצתי בחום
מקסים תודה
מהמם תודה
בדיוק אני בתקופה שהילדים צריכים ללמוד להסתדר ולהיות עצמאים אך לא ידעתי איך אני מעבירה את המסרים החשובים