איך נראית "מלחמה" בציור של ילד?

יש "אזעקות" תקופתיות: ילד נכנס לפחד, ילדה מאבדת סדר יום, אמא מאבדת שליטה.

קורה.

אנחנו כאן בעז"ה בשביל להישאר בחיים, לשרוד, ולספר לדור הבא 😊

קחו כדוגמה את הציור הזה – ציור שראיתי הרבה בזמן קורונה.

הילד בחלון מחכה למישהו, למשהו, כמיהה עזה וסורג…

כן, כמובן – כל ציור שתואם גיל וסיטואציה – הוא תקין.

מה קורה כשהלופ לא נגמר, הילד חוזר להתכנס, הילדה ממשיכה לגמגם, ההתנהגות "מתריעה" (ואיזה מילה שחוקה ומעצבנת).

שם – אנחנו רוצים לבדוק מה קורה, ולמה, והכי חשוב – איך ניתן לעזור לזה.

אמא של צביקי הביאה סדרה של ציורים. ילד בן 8.

היא לא נתנה שום רקע, רצתה שאני אומר כל מה שיש לי לומר.

גוף ענק בכמה ציורים, וראש קטן מאד. אמנם אצל ילדים אנחנו לא נבדוק פרופורציות כמו בציור של מבוגר, רק אם זה חריג מאד.

צביקי פועל כאן ועכשיו, לפי רגשות. מה שמפעיל אותו זה החלק של הגוף – הדחפים, הרגש. גם הידיים שיוצאות מהצלעות מספרות לי שיש לו קושי בוויסות.

שימי לב לעוד סוגי ציור שהוא בחר לצייר. טובע בין גלים. צביקי בהצפה רגשית.

אם יש לו שינוי בתוכנית הוא בחוויה של סוף העולם. לא מסוגל להתגמש. מופעלות סירנות עולות ויורדות. אואואואו… הרגליים רוקעות, הצעקות, השכנים מתגייסים. ואז – המוח שלו לא מחובר בכלל. הוא חכם בהחלט, אבל בזמן שהגוף נכנס לאיום – אי אפשר לדבר אל השכל, הוא לא עובד אז. "צביקי, מה זה משנה אם היום או מחר? נלך לסבתא מחר". הוא לא שומע את זה בכלל! "היום! היום! את הבטחת! את אמרת! את הבטחת! את הבטחת! את משקרת! את תמיד משקרת!".

לילד הזה יש קושי בוויסות. וויסות תחושתי גם (תוויות, ריחות, טעמים, בררנות), ו- וויסות רגשי. לא מצליח לווסת את הרגשות.

הוא אשם? ממש לא.

הוא חצוף? לא להכעיס.

הוא מתחמם… מתחמם…

הנה ציור הבית שלו. כמויות משבצות על הגג. משבצות מלמדות אותנו – כללים ונהלים. כללים ונהלים. דורשים ממני. אני חייב את זה. זה החיים שלי – מקשת כללים ודברים שככה הם חייבים להתנהל.

שימי לב לבית בתוך הבית שהוא צייר. אלמנט בתוך אלמנט זוהי רגרסיה – כמו תינוק קטן שעטוף בידי אימו, רצון לחזור כביכול אחורה, לקבל הגנה מחדש. אני מחפש את אמא. יש קושי שמציף אותי – ויתכן כי כאן אכן מדובר על תקופת המלחמה.

(לעיתים זוהי חוויה של תינוק חדש במשפחה, מעבר דירה, גמילה חזקה ממוצץ וכל התופעות הכי נורמליות… לא להיבהל!)

אז טוב. הבנו שמשהו מציף. ומה את, אמא יקרה, עושה?

מנסה לרצות אותו, לפצות, להסביר. שום דבר לא עוזר, רק מגביר את הלהבות.

אמא של צביקי הייתה המומה. היא תיארה לי שכך הם הדברים, ובשעה של מלחמה ושינויים, והרבה ילדים בבית אחד לא גדול – זה נעשה לבלתי אפשרי כמעט.

תכננו לנקות את זה – בסוף לא, אין מצב – יש וועידה והטלפון שלו! אי אפשר לעשות שום שיחה!! שום!!! – הרבי דחה את השיחה אני לא שומע אותו יותר – למה רק הוא ולא אני – תמיד אני ומה איתו – הבטחתם שנלך אז מה אם יש מלחמה! אז מה! זה שקר! אי אפשר לסמוך עליכם! – זה המקום שלי במקלט אין לכם רשות!

"במצב כזה," הסברתי לאם המותשת, "גם אנחנו מוצפות. אנחנו בני אדם. גם אצלנו השכל פתאום לא פועל… מלאות חוסר אונים, תסכול ובושה, ואי אפשר לווסת כשאנחנו לא מווסתות. נלגום אוויר. נכנס לחדר לדקה, נשתה 2 כוסות מים, נתפלל לסייעתא דשמיא."

עכשיו צריך לעזור לילד להבין את הבלגן הרגשי שיש לו בפנים. לנסות להתחבר לסיבה שמפעילה את החוויה הרגשית שלו – ילד רגיש שכל דבר נוגע בו עד פיצוץ.

השיח יהיה: "איזו אכזבה! רצית שיהיה כך ובסוף… אתה מתכנן שיקרה משהו ובסוף הוא לא קרה… מישהו תפס לך מקום שאתה בעצמך ארגנת…" דיברנו איתו באותו הראש.

במידה והוא בהתפרצות מוחלטת, אני משקפת לו רגע את רגשותיו, ועוזרת לו להירגע "ולהתקרר" בכוח. אנחנו נכנסים לחדר עד ש… וכדומה. לאחר מעשה, משוחחים איתו בנעימות מה היה לו הכי קשה, מה יהיה בפעם הבאה, איך נתנהל אז. בצורה כזו שאנחנו מתכננים מראש, אנחנו מקנים לו חוויית שליטה, יכולת איפוק ושליטה על החושים והדחפים. קרי: חינוך.

הסברתי לה שצביקי שלה חכם, והוא רגיש בצורה יוצאת דופן, כל העולם מדבר אליו בגירויים, היא תראה ממנו עוד הרבה נחת. הוא לא יעבור ליד החיים – הוא יחיה אותם עם כל העוצמה. נכון, זה כואב לפעמים אבל זה חי.

וכשזה נוגע בתקופות כאלו – זה גם הרבה מאתגר.

היא סיימה איתי: "אני לא מאמינה, יהודית. רציתי לשמוע מה קורה אתו עכשיו בתקופה, והבנתי שהיא רק טריגר למשהו הרבה יותר שורשי ועמוק. הבנתי שאני צריכה ללמוד דרך התנהלות שתעזור לי עכשיו – ובמיוחד לאחרי".

רק שייגמר, וברחמים, אמן.

ואם את גם רוצה לבדוק דברים שאולי התקופה הזו הציפה אצלכם יותר – מוזמנת, בשמחה.

שימי  חדש!! רוצה לקבל מילים מיהודית רובינשטיין על הכתב שלך ללא עלות?

שלחי למייל של יהודית: [email protected]

ויהודית תשתף פה באבחון קצר על הכתב שלך!

(שימי לב – תנאי חובה: אישור פרסום לכתב)

יהודית רובינשטיין היא גרפולוגית מוסמכת הנותנת מענה להורים באבחון קשיים אצל הילדים, ולצוותי הוראה באבחון קשיים אצל התלמידים. היא נותנת ייעוץ בתחומי תעסוקה ובתקופת השידוכים.