אני מפחדת להתחתן.
רואה סביבי נשים נשואות שגמורות מעייפות מהעבודה, אבל אין להן ברירה כי חייבות לפרנס את הבית, אין להן כח לשום דבר ולא לילדים, רק מחכות לרגע שהם הולכים לישון,
ואני חושבת לעצמי איזה חיים קשים זה, ממש מלחיץ אותי להיכנס ללופ הזה…
בתור רווקה החיים יחסית רגועים ואין איזה עול מטורף וזה ממש מלחיץ אותי כל הקטע הזה….
רק בתור רווקה אני חוזרת גמורה מהעבודה, אני מנסה לחשוב איך בכלל אני אצליח לשרוד ככה גם עם ילדים?
עם כל העיפות, תני לי אחת שמוכנה לחזור לימי הרווקות העליזים.
להתחתן זו אחת המתנות המדהימות שנתן לנו בורא עולם!
וכן, החיים מאתגרים. לומדים אותם, נופלים, בוכים וקמים חזקים ומאושרים יותר.
במילים משלי-
ברגעים הכי קשים
כן, גם בקושי מול הבעל
לא חושבת שלהיות רווקה טוב יותר.
ודוקא בגלל שאת חושבת כל כך יפה לעומק
את יכולה לספר בפגישות כבר שאת מפחדת מעומס החיים
ולא מחפשת פרויקטים תזזיתיים
(פחות לארח, פחות שעות עבודה, יותר עזרה )
רואה לנכון לצרף מאמרים שקיבלתי
https://drive.google.com/file/d/1jTE73Da2Keby42UssLbHTPmDz_cB54YK/view?usp=sharing
https://drive.google.com/file/d/1cfsTyKZ9HmhvZgURjEGAlktAYh7DowWC/view?usp=sharing
אשמח לקבל את המאמרים במייל W0548457468….
יקרה שלי אני מבינה אותך, זוכרת תחושה דומה בתור רווקה.
אבל את לא רואה את האושר והסיפוק שיש רק בחיי נישואין, מי שטוב לה לרב לא מספרת את זה בחוץ.
השם יצר אותנו חסרות וההשלמה והאושר נמצאים רק בנישואין
אז יש עייפות ועומס אבל יש הרבה יותר סיפוק ושמחה
נוחות ושמחה לא חייבים ללכת ביחד
קשה גם לעשות התעמלות אבל זה מספק
ואהבה הא דלק גם אמא שקמה לתינוק בלילה היא עייפה וזה קשה אבל היא מקבלת כל ךכ הרבה אושר והנאה ממנו.
אז יש מחיר לנישאוין אבל גם לקוורות יש מחיר.
תזכרי שאת רואה רק חלק מהתמונה ושיש הרבה יופי שנסתר ממך.
"אבל את לא רואה את האושר והסיפוק שיש רק בחיי נישואין, מי שטוב לה לרב לא מספרת את זה בחוץ."
אהבתי.
אחותי גם כן נערה צעירה ורק בדיכאון מלחשוב על נישואים, ואני אומרת לה תמיד:
את רואה רק צד אחד של המטבע, את לא רואה את המטען שמטעין אותנו, את כל האושר שמאחורי…
אני יגיד לך משהו חשוב-
זה כי את שומעת רק את התלונות.
אף אחד לא יכתוב בפורום או בעיתון איזה אושר יש בחיי היומיום העמוסים האלה.
מרוב שאנחנו פוחדות להכאיב לאחרות, אנחנו לא מספרות כמה טוב לנו ורק מתלוננות על דברים קטנים…
אבל האושר ברגעים הקטנים של היום, החוכמות המתוקות של הילדים המטריפים,
הרוגע בלב כשהבעל נכנס הביתה,
הסיפוק בסוף יום כשהבית מסודר והכול מוכן למחר,
זה דברים שלא היו לי בתור רווקה!
תאמיני לי שזה שווה!!!
לפעמים ברגעים כאלה שהלב שלי לא מסוגל להכיל את כל הטוב הזה, אני חושבת לעצמי איך לא דמיינתי בתור רווקה לאן אפשר להגיע.
ועוד משהו-
הרבה פעמים זה איך שמסתכלים על דברים.
העומס הוא מציאות,
אבל יש כל כך הרבה יופי בזה!!
החיים יפים כל כך, כל רגע מלא בסיפוק ועשייה, אם מסתכלים על מה אפשר להנות- יש המוןןןן.
זה כמו שתאמרי בשביל מה לי לעבוד, למובטלת הרבה יותר רגוע בחיים.
אבל מצד שני למובטלת משעמם וחסר לה סיפוק.
מאחלת לך שתרגישי גם את את הטוב שבחיים, ותדעי שלהתחתן ולהביא ילדים זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות לעצמך, יותר מכל דבר אחר בעולם!
ממש כך.
יש בזוגיות יציבות שמאפשרת להתקרב ולהיפתח יותר מכל קשר הכי טוב שהיה אי פעם.
הנאמנות, והשותפות המלאה-
ההורים שלנו משותפים, הילדים, הכלכלה, המטרות, הרוחניות..
מייצרים קרבה שאין אותה באף מקום.
זה לא קיים מייד בהתחלה, גם לא שנה שנתיים אחרי הנישואין. זה הריח הטוב של זוגיות רבת שנים..
זכות מתוקה שאני מאחלת באהבה לכולנו.
ואת זה באמת לא שומעים ככ.
מה שאני חושבת-
להיות נשואה ואמא זה פשוט אושר.
וכמה שאני בתקופה מטורפתתתת בחיים שלי מבחינת עומס בחיים לא הייתי רוצה לחזור לימי הרווקות,
אולי הייתי רוצה כמה ימים עם בעלי באנשהו ושאני יודעת שהילדים בידיים טובות.
וגם אז ברור לי שאתגעגע אליהם נואשות אחרי יום אחד.
אין תחליף בעולם לאושר שבחיי הנישואין המאושרים.
ואין תחליף בעולם למשמעות של להיות אישה לבעלה ואמא.
מאחלת לך שבקרוב תמצאי את האושר שלך…
בנוסף להכל, בהחלט אפשר לדבר על זה בפגישות
אם חיים בהתבוננות, בהקשבה, במוכנות לעצור ולשאול כל כמה זמן
להתיעץ עם רב
מה נכון, מה אפשר לשנות, עם גמישות וראש גדול,
בהחלט אפשר לחיות חיים טובים ומלאים כמובן בס"ד
אם רצים בלי מחשבה כמו כולם, רק "כי ככה זה החיים" זה בהחלט גומר. אבל יש הרבה אפשרויות אחרות.
לא בטוחה כמה אפקטיבי לדבר בגישות כששני הצדדים עוד לא ניסו את מירוץ החיים
שכמו שהרבה כאן אמרו לפני אכן דורש אבל גם מאד מאד מספק וממלא אושר
אז אפשר גם אחרי הנישואין
בית ומשפחה זה החיים עצמם!
אהבה, שמחה, אושר, נחת.
נכון, יכול להיות שיש נשים שרק מרגישות את הקושי. אבל מבטיחה לך שאפילו הן לא היו רוצות להתחלף איתך באמת..
ורוב נשות ישראל- חיות חיים שמחים! מלאים!
גם אם את רואה אותן במשרד ב3 עם עיניים כמעט עצומות,
וגם אחרי לילה לבן.
אלו נקודות קטנות של קושי בתוך ים של חיים זורמים וממלאים, ואף אישה שפויה לא תוותר על ים של אושר בגלל כמה נקודות קושי,
הרווקות קשה פי אלף, ולא ממלאת בכלל…
ממליצה לך לחוות בקרוב ממש!!!!!!!
בעיני- מעבר למאושרת לא מאושרת-
יש לנו צורך להגיע למימוש.
ועם כל ההצלחה העבודה ובילויים פה או בחול.
יש לאישה צורך להיות רעיה ואם.
ככה היא מגיעה למימוש האמיתי שלה
ואני לא הטיפוס שיושבת בבית ומגדלת את הילדים בנחת
ממש לא…
אני עובדת כמו כולן וקשה.
ועדיין- אני מרגישה הכי חזק שיש- שהמקום הכי ממומש שלי- אלו בעלי וארבעת ילדי.
מיד אחרי החתונה הרגשתי את זה, וכמובן היום, 7 שנים אחרי זה, אני יודעת שאין אין אין כמו להיות נשואה!
לאחוז את התינוקת(הרביעית שלי)כשאני טרוטת עיניים ולהרגיש אושר חזק,לצחוק עם בן השנתיים כאילו שאין לי עבודות בבית שמחכות לי,לקשקש עם הגדולים יותר על איך עבר עליהם בגנים כשיש לי הרבה דאגות על הראש-לא הייתי מחליפה את זה בחיי ברווקות שלי או מבקשת לחכות עוד כמה שנים-אם כבר לבקש לנסות להקדים את כל האושר הזה:)
ברור שאנחנו מתמקדות בעייפות בדיוק כמו שנערה בסמינר מתמקדת במבחנים והשיעורים ומורה שיושבת לה על הראש-ועדיין אף אחד לא חושב שהחיים שלה באמת קשים…..
איזה מהממת את שככה עוצרת וחושבת מה מתאים לך
אפשר לגמרי להבין את הפחד שלך
מעצם זה שאת כרגע צופה מבחוץ ורואה בעיקר את הקשיים
אז חיי נישואין זה אושר
כשעמדתי מתחת לחופה חשבתי שאין מאושרת ממני והיום אחרי שנים אני יודעת שהיום האושר הוא הרבה יותר
הסיפוק,המימוש העצמי,הקשר הקרוב עם בן אדם שמעריכים,עבודת המידות,הצמיחה האישית,הנחת מהילדים
את כל זה לא תמצאי ברווקות
והחיים שלי הרבה פעמים מאתגרים
ועם כל זה….
נכון שיש פחות חופשיות אבל עם קצת נכונות ומחשבה אפשר למצוא איים של שקט בחיים השוטפים
וטוב שיש לך מודעות לזה מראש