פרק 12: דווקא

"אני שומעת." אמרה העו"סית באיפוק.

היא לא קולטת נכון את דיני.

יחיאל נגס בשפתו התחתונה. אין לעו"סית הזו סיכוי רב למצוא אמא אומנת טובה יותר מאשר דיני.

אשתו ישבה לידו, חיוורת, חוסר האונים שלה גלוי לעין. היא בתוך טראומה עכשיו, היא לא במצב שהיא יכולה ממש להסביר את עצמה עד הסוף. ולפני כן הוא עצמו הוסיף בטעות למצוקה שלה.

"אם נחליט לגדל את שיר, היא תהיה בדיוק כמו הילדים האחרים שלנו." הוא אמר. "ברור שאנחנו רוצים שהם כולם יגדלו חרדים, זה לא סותר את זה שאנחנו קודם כל אוהבים אותם ודואגים להם כהורים."

"ואם ילד שלך יבחר בדרך אחרת?" שאלה אותו העו"סית.

"אם זו דרך שאני יודע שהיא לא טובה, יהיה לי אכפת מאד." אין טעם שהוא יציג עמדה ליברלית כביכול, רחוקה שנות אור ממה שהוא באמת חושב וחש. "אבל אני אשאר הורה שלו בדיוק כמו לפני כן. אין בכך שום סתירה."

הוא קיווה שהפעם המילים שלו הקלו על דיני, ולא להיפך.

הוא באמת רוצה שהעו"סית תשתכנע לשלוח את הבת של טובה אליהם?

מבחינת דיני, קריטי שהילדה תבוא אליהם, אבל זה גם בגלל המצב הטראומתי שדיני נמצאת בו כרגע. ובעצם, מתאים שגם אחר כך תרצה לגדל אותה. הוא יצטרך להסביר לה שזה יותר מדי בשבילם.

אם האחיינית שלהם תשלח עכשיו לבית של אנשים זרים, לא יהיה כמעט סיכוי שיווצר לה בהמשך קשר משמעותי עם המשפחה. זה דבר נורא שיקרה.

צריך שאחד מהגיסים שלו יגדל את האחיינית, אבל המצב התגלגל כך שהוא ודיני הם אלה שיושבים כעת עם העו"סית, ולכן הכרחי שלבינתיים האחיינית תשלח עכשיו אליהם עצמם, כדי שהיא לא תגיע לאנשים זרים.

לקבל אותה לשבוע או שבועיים הם יכולים. למרות שגם זה מאמץ גדול. רק שדיני לא תחמיץ את העבודה בשזיף בגלל הימים הללו. היא זקוקה כל כך לעבודה מחוץ לבית. הוא צריך לדאוג לזה שהיא תתקשר לשזיף בהקדם, והוא יצטרך גם לעמוד על כך שהאחיינית לא אמורה לגדול אצלם בדווקא, למרות שחמותו רוצה שזה מה שיקרה.

"מענין שזה כל כך ברור לך." מילותיה של העו"סית נתקלו בנסיון שלו לאסוף את העובדות לסדר אחד הגיוני.

"מה כל כך ברור לי?"

"שאם ילד שלך ילך בדרך אחרת, היחס שלך אליו כהורה לא ישתנה. זה מה שאמרת?"

"כן, זה מה שאמרתי. למה זה מענין?"

"כי זו צומת שלא היית בה."

הוא חיפש את המילים כדי להבהיר.

"אדם לא יכול לדעת בוודאות מה הוא יעשה במצב מסוים, הוא כן יכול לדעת מראש מהם הערכים שלו ומה מנחה אותו." הוא אמר. "דווקא כאדם חרדי ברור לי עוד יותר שהתפקיד שלי כאבא הוא לגדל כל ילד מתוך אחריות, בכל מצב."

"דווקא כאדם חרדי?" היא הופתעה.

"כן, כי היהדות היא זו שמלמדת שלהורים יש חובה של בין אדם לחברו כלפי הילדים, ושלהורה יש אחריות שלא תלויה במה שהילד עושה."

יחיאל נשמע בטוח במה שהוא אומר, העו"סית מקשיבה לו. היא השתכנעה?

דיני העבירה יד על מצחה. דמותה של טובה צפה פתאום מול עיניה, שוכבת על הספה, שקועה בספר ואסור להפריע לה. אחר כך מתלהבת, מתקשרת לנעמי ומתווכחת איתה אם הדמות בסיפור צדקה או לא.

מתי זה היה?

כשנעמי כגן הייתה החברה הטובה שלה. לפני שהיא התחברה עם חנה והאחרות. כמה גדולות שתיהן נראו בעיניה. טובה הייתה אז בי'.

דיני מצמצה. אם היא תתחיל לבכות עכשיו, לא תצליח לעצור.

שנים דמיינה את היום שבו טובה תרצה להפגש איתה, היום שבו תסביר למה התרחקה, שהן ישובו להיות אחיות באיזשהו אופן.

ככל שהיא הרשתה לעצמה לחשוב, היה הכאב אחר כך גדול יותר. אז היא הרגילה את עצמה להזיז את הדמיון לצד. לא לתת למחשבות ללכת לכיוון הזה. להפסיק לקוות.

היא לעולם לא תוכל לדבר עוד עם טובה.

שיר דומה לטובה?

עירית נשענה אחורנית. "אני מתרשמת מהאחריות והאכפתיות שלכם, ובכל זאת אני בדילמה. שיר לא מכירה אתכם כלל, אורח החיים שלכם זר לה, ואני גם לא בטוחה האם העבר של אמא שלה במשפחה לא יתקיל אותה באיזשהו אופן."

"הוא לא יתקיל אותה." קולה של דיני היה צרוד.

"אני שומעת. העניין הוא שגם אם אשלח את שיר למשפחת קלט – המשפחה תהיה זרה בשבילה באותה מידה. לצערי אין דרך שבה אוכל לרכך בשבילה את טראומת האובדן דרך שהות עם אנשים שהם לכל הפחות מוכרים לה, ואתם בכל זאת משפחה, משפחה אכפתית שרוצה לקחת אחריות."

האוויר נכלא בגרונה של דיני.

"במצב המורכב הזה, מה שאני צריכה מכם – זו שקיפות מלאה. אני צריכה לדעת בוודאות שאם אני שולחת את שיר לשהות זמנית אצלכם, התמונה כולה גלויה לפני. יש עוד משהו רלוונטי שלא סיפרתם? אולי על בני משפחה אחרים?"

'על החתונה.' אמר קול בראשה של דיני.

היא הידקה את שפתיה.

מבטה של עירית ננעץ בה.

עירית תחשוב שזה נורא ואיום, שלא כולם הגיעו עכשיו.

השאלה אם זה יוודע לה.

בלוויה יראו שהאחים האחרים לא נמצאים.

עירית כנראה לא תבוא ללוויה.

אבל יכולות להיות עוד הרבה הזדמנויות שהיא תשמע. בפרט אם יחיאל יחליט שהוא לא רוצה לגדל את שיר, ואחד האחים יקבל אותה ואז יהיה בקשר עם עירית במקומם. באיזשהו שלב כן ידברו על כך שהוא לא נכח בלוויה.

"על החתונה." היא השמיעה במאמץ.

"איזו חתונה?"

"אחי הבכור מחתן את הבת הגדולה שלו מחרתיים. זאת החתונה הראשונה במשפחה."

"אוקי, הבנתי. זה קשור לשיר?"

"כן."

"איך?"

דיני לקחה נשימה עמוקה. היא צריכה לעשות קפיצת ראש למים עמוקים ולהסביר.