אני נשואה 5+ שנים ואמא לשלושה בנים יחסית צפופים בלע"ר, הם כ"כ חמודים ומתוקים, אבל ואני יודעת שזה לא צריך להיות אבל, הם ילדים פעילים ושמחים ומלאי מרץ מה שגורם לבלגן ומריבות.
מה שהכי מפריע לי זה הסביבה, אני מרגישה שמסתכלים על הילדים שלי כשובבים ולא מחונכים ואני לא מבינה למה?? פעם הייתי בגינה עם הבן שלי ואמא של חברה שלו מהגן גם היתה והם השתוללו ורצו וצעקו ונהנו עד השמים ואז היא אמרה לי שבחיים היא לא שמעה את הבת שלה ככה צועקת, למה זה בעיה? למה לא להוציא את המרץ?
זה עושה לי כ"כ רע שאני כבר כמעט לא יוצאת לשבתות להורים כי אני כל הזמן צריכה לדאוג שהם לא יעשו כך ולא יעשו אחרת, לא לפתוח ארונות ולא לשפוך מדי הרבה משחקים על הרצפה, בבקשה תעזרו לי להרגיש טוב עם עצמי ועם הילדים.
אויש,
איזה אמא חמודה שאת!
מצחיקה החברה הזו-ככה זה בנים!!!
בדיוק השבוע הבן שלי חזר עם שריטה בפנים ובעלי קצת נבהל(ואני מודעת לזה שזה אמור להיות הפוך)
אמרתי לו ככה זה בנים הם רבים בחיוך לראות מי חזק יותר(ברור שבשלב מסויים זה הופך לבכי…)
אבל ככה הם גדלים.
אני מסכימה איתך שזה מאוד מאוד קשה מול החברה-וגם אני פחות אוהבת להתארח כשיש עוד זוגות ולקבל על הראש(או יותר גרוע שמחנכים לי את הילד,הלו!!אני פה האמא!)
אני מנסה לדבר ולהטמיע בו סדר(לפעמים סיפור יכול לעזור כי בד"כ הם מאבדים אותך מהר…)
אבל יודעת שגם זה יעבור והוא יתבגר בעז"ה
את מדברת על קטנטנים!
נשואה 5 שנים ואמא ל3, זה אומר שהם פיצפונים, ואם לילד שלך יש חברה בגן זה אומר שהוא בגיל מעון, לא?
אז מה מצפה האמא ההיא, שהם יהיו מעונבים וישחקו בקלפים? איך תינוק אמור לשחק?
נשמע שהילדה ההיא היא בת בכורה, בבית היא כנראה לא משתוללת כי אין לה עם מי, ברגע שפגשה חבר מהגן היא התחילה לשחק כמו בגן, כמה צפוי…
ברור שיש גם ילדים שקטים ורגועים, והילדים שלך כנראה לא כאלו, אבל אי אפשר למדוד את החינוך שלך לפי האוקטבות בגינה…
אנשים אוהבים לדבר
בא נראה אותם מתמודדים עם חבורה עליזה של בנים …
תהיי בטוחה שלא יותר טוב ממך…
בגלל זה ד' לא נתן להם את הנסיון הזה ולך כן…
תהני מהתקופה הזו ועוד כמה שנים ב"ה הם יגדלו וזה יתאזן
כ"כ נכון! אני אמא ל4 בנים ב"ה ומקבלת בלי סוף הערות מהשכנים…וחוסר נעימות מול המשפחה (ניחשתם, אצל כולם רוב בנות!) אף אחד לא יודע באמת עם מה את מתמודדת ביום יום, וכמה שאת משתדלת להקנות לנמרצים האלה כללים 🙂
הייתי נותנת לך פתרון לו היה לי….אבל בהחלט אני עובדת על עצמי לשחרר…לראות את הטוב שברצף שלהם, בעמל (שלא משתווה לגידול בנות לדעתי..) משפט חיזוק שעזר לי מאוד הוא "מגיע בן לעולם-יורד חסד לעולם" (משהו כזה) וכשאני מבינה שהועלתי לעולם בעצם הולדת הבנים הללו וגידולם, זה מרומם! ומפחית את התחושות השליליות לגבי האמירות הסביבתיות.
אני אמא לחמישה..
היו תקופות שבאמת לא רציתי להתארח.. הרגשתי שאנחנו מכבידים, שמידי קשה איתם
ב"ה גדלו קצת.. (ממש קצת.. הגדול בן 9.5, הקטן בן 2) ואני כבר יותר נהנית
אל תילחצי מתגובות, זה חלק מהאימהות,
תצדעי לעצמך שאת מגדלת חבורה!
(בעבודה וכל מיני אני מאד אוהבת לראות א העניים נפקחות, וואו, חמישה בנים! כן! אני! בלגן שמח, צעקות, מכות, אלופה שכמותי..)
אני רואה שיש פה הרבה אימהות עם 5 בנים 🙂
אין על החבורה הזאת בעולם!
גם אצלי הגדול בן 10 והקטן שנתיים
לי גם היה תקופה שראיתי שזה מכביד על ההורים,
אז לא התארחתי, זה הילדים שלי,
ב"ה הכי צפופים בכל המשפחה ומטבע הדברים זה יוצר הרבה יותר רעש ובאלגן,
(הרבה יותר קל להרגיע ילד אחד קטן מאשר 3 ילדים בו זמנית..
לא הבנתי מה הבעיה
את מתארת התנהגות נורמטיבית וטבעית לגמרי של ילדים, בנים, בגיל הזה…
תרגישי בנח ככה בדיוק זה אמור להיראות אין פה שום דבר חריג
אולי אני טועה, אבל מרגיש לי שמשהו אצלך לא בטוח שככה זה כל הילדים.
ברגע שאת תהיי שלימה עם זה כבר לא תפרשי כל דבר כהערה, אולי אפילו תקבלי את זה כמחמאה…
מי אמר שהחברה התכוונה להאשים אותך בזה שהבת שלה ככה צעקה? אולי רק רצתה לציין שהיא רואה כמה כיף לילדה עם הבן שלך? וגם אצל ההורים האם מישהו אמר לך או להם משהו על מה שהם עושים או שרק את מרגישה רע עם זה?
גם אם יש אנשים שקשה להם לראות ילדים שלא יושבים בלי לזוז, זה בעיה שלהם בלבד… ונכון אולי זה לא הזמן לבקר אותם עד שהילדים יגדלו.
אבל הילדים שלך הכי בסדר בעולם! וגם את!
וכל הכבוד לך זה באמת לא קל לגדל 3 שובבונים צפופים!!
אני גם חושבת שההתהנהגות שלהם נורמטיבית, הבעיה היא שמסביבי הילדים כ"כ רגועים, אחותי הולכת לגינה ולא האמינה שיום אחד הבת השלישת שלה נעלמה לה לכמה דקות, אצלי זה בשוטףףףף אין מצב שאני יורדת לגינה ויושבת על הספסל, אני פשוט עומדת בפתח לוודא שהם לא בורחים לכביש… יום אחד שכנה שאלה אותי למה אני רצה אחרי הבן שלי, אמרתי לה: לא הבנתי הוא ילך לכביש, אז היא שואלת למה את חושבת שילך לכביש???
לגבי ההרגשה את צודקת שאולי אני קצת מקצינה את זה ונפגעת מכל תגובה שאנשים סביבי מגיבים, אבל כן אמא שלי לפעמים נותנת להם סטירות… וזה פוגע בי קשות אפילו שיש לי קשר מטורף עם אמא שלי
גם לי יש רק בנים ולגבי אמא שלי
אני אומרת לה חופשי , את יכולה לחנך אותם…
אני פשוט מתנתקת כאשר היא מתערבת,
וכך זה נגמר הכי מהר:)
מסכנים הילדים
הם לא מסכנים
הם יודעים שבבית של סבתא הכללים הם שלה
וסבתא מחנכת בצורה יותר רכה בד"כ …
יותר רכה? היא נותנת להם סטירות!!! איך אפשר לסבול דבר כזה???
הם בכלל לא מסכנים. גם בבית של ההורים שלי אמא שלי עוזרת לי המון. בהתחלה זה באמת היה קשה כי אמא שלי הייתה ממש עוצרת אותי באמצע הדיבור עם הילדה, ומאפשרת להם המון והם היו בלתי נסבלים שם.
אב ל יום אחד דיברתי איתה גלוי, ואמרתי לה שמאוד קשה לי שהם מרשים לעצמם יותר מידי אצלה, ואני שוקלת בגלל זה לבוא פחות, ביקשתי שתהיה איתי בענין הזה, ומאז תענוג.
מה גם שאמא שלי גננת, אז הרווחתי לגמרי.
כשיהלדים שלי עצבניים אני לוקחת אותם לסבתא (כשמתאפשר) ואז כמו קסם כולם נרגעים.
אני מרפה.אמא שלי מידי פעם מעירה, מבקשת שיסדרו, מטפלת במריבות בין האחיינים ועוד..
אמא שלי חינכה אותי, ואת אחיותי ואחי.
ויש להם אמא, אל תדאגי הם זוכרים את זה נהדר, ויודעים לכבד אותי כמו שאני מכבדת את אמא שלי.
אגב, בזכות שאני מכבדת אותה- אני מבחינתם המילה האחרונה- כי בעצם אני מהנהנת להם שצריך להקשיב לסבתא. מקווה שהובנתי
מי שמנסה להכניס את הילדים לקופסא,
לעצב את ההתנהגות שלהם,
למנוע מהם חופש להתנהג בהתאם לגילם-
גורם להם נזק לטווח ארוך.
פוגע בהתפתחות שלהם,
בביטחון העצמי,
ביכולת שלהם לבטא את עצמם, לשמוח ולהנות,
ביכולת לרכוש התנהגות מרוסנת בגיל שזה כן נדרש,
ביכולת לראות את השני ואת הצרכים שלו-
כי את עצמו הוא בקושי מצליח לראות.
הוא למד להדחיק את צרכיו מגיל קטן,
אין הוא יראה את השני?
ברור שצריך לתת גבולות לילד-
לא לאפשר אלימות ולא מעשים מסוכנים,
(ילד שנותנים לו להשתולל ולשמוח בדרך כלל יהיה רגוע יותר באופן כללי.)
אבל מכאן ועד לצפות מהם שיהיו לורדים קטנים-
נו, באמת.
הלב שלך יודע מה נכון, כן?
תני לילדים המתוקים שלך להיות ילדים,
ומי שלא טוב לו-
יום טוב לו.
מזעזע. גרוע מאד שאת מתנתקת. זה הילדים שלך ואת היחידה שיכולה להגן עליהם מפגיעות. (גם לחטוף מסבתא מילים רעות זה פגיעה)
אני לא חושבת שזה תפקיד של סבתא בכלל!!
חושבת שממש כדאי לך להתיעץ בענין כי זה ממש לא טוב לשום צד באירוע.
לא תפקיד של סבתא לחנך,
כן תפקיד של אמא להבהיר מה הכללים בבית של סבתא,
לדוג' בבית אני מרשה לקפוץ על הספה
אצל סבתא – אסור!
אין לי שום פריבילגיה לתת לילדים להשתולל ולהרוס בבתים של אחרים
גם אם בבית שלי לא אכפת לי שככה יתנהגו
נשמע שהילדים שלך נורמליים לחלוטין
אולי קצת אנרגטיים
אז מה?
הבית שלכם בטח שמח ותוסס ומעניין
וכן יותר קשה לגדל בנים,הם פחות מעסיקים את עצמם,מאבדים ענין מהר,נהנים לריב
רק תחשבי על העתיד חבורה של בחורים שרה שירי שבת ברגש,בונה סוכה ביחד
כיףףף
סבתא שלי זכרונה לברכה תמיד היתה מעודדת אותי כשהייתי מקטרת לה על חבורת הבנים שלי
מה את מעדיפה?
ההפך?
ילדים שובבים זה ילדים בריאים ב"ה
ולגבי אמא שלך שנותנת סטירות
אם זו לא דרך החינוך שלך ולא מתאים לך ההתערבות הזו אולי כדאי ליזום שיחה שלכם ההורים או רק את איתה ולבקש שלא תתערב,שתסמוך עליכם שאתם מחנכים אותם כמו שצריך ואם יש לה הערה שתגיד לך
ולא מול הילדים
ה יכול מאד לבלבל אותם
הרבה נחת
איך את מסכימה שירימו יד על הילדים שלך????? זה מחרפן אותי
אמא שלך נותנת להם סטירות????? זה נורמטיבי פה בעיני מישהי????
אולי יעודד אותך
אני אמא ל5 בנים 🙂
ונכון הם מאוווד פעילם ומלאי מרץ ואני באמת באמת שמחה על זה ב"ה
הם חברותיים וזה מצוין! עדיף לי שיהיו ככה מאשר שקטים
ונכון שכשמתארחים זה דורש הרבה הרבה אנרגיה
וברור שההתנהגות שלהם מאוד שונה כשמתארחים לעומת בבית
אבל מה שעוזר לי זה שאני כ"כ בטוחה בזה שהם מהממים ואני אוהבת אותם
ונכון שלא לכולם מתאים רעש ובלאגן, ומי שמזמין יודע במה מדובר
לי עוזר לשחרר, לא לתת הערה על כל דבר קטן, יותר להתגמש בדברים שבד"כ אני לא מרשה בקלות כמו ממתקים וכו,
כשאת שלמה עם ההתנהגות שלהם ושלך אז אוטומטית יורד לך לחץ מהתגובות של הסביבה
אז מה אם הם אומרים? אז מה שלהם לא מתאים? את לא צריכה להתאים את עצמך לאחרים
תאהבי את הילדים כמו שהם
בנים זה כיף!
אני אמא לבנות, וממש מתפללת שנזכה לחבורת בנים בריאים וצדיקים לעבודתו יתברך!
גדלתי בבית של בנים וזה פלא עצום בעיניי. הכי מצחיק, חיוני, שמח, דינאמי, מלא שירה ותורה ועשייה.. בית שכיף בו.
יש בבנים משהו תוסס וממלא נחת לראות אותם לומדים ועסוקים בקודש.
זכיתן!! (גם אני. חד משמעית;) אבל זה אופי אחר בנות)
יש לי חמישה בנים רצופים, (בהמשך באו גם הבנות. הן יותר עדינות ושקטות, אין מה להשוות…) כשהבנים היו קטנים היה לי קשהההה איתם ואף אחד לא הבין אותי. איזה תעלולים, איזה מריבות… אמא'לה… 🙂
יכולה לנחם אותך שכשהם גדלים הם מפנים את המרץ לאפיקים חיוביים, היום הבנים שלי הם הבחורים הכי פעילים בישיבה, מארגנים, יוזמים, איפה שצריך אותם – הם שם.
ואילו גיסתי שבשעתו הילדים שלה היו סופר רגועים, יכולים לשבת שעתיים בסלקל ולמצוץ את המוצץ בשקדנות, או לשחק כמו ילדים מעונבים – היום הילדים שלה די "אפטיים", חסרי בטחון, לא זזים… בקיצור, את מבינה את הרעיון. ילדים פעילים ונמרצים עוד יביאו לך הרבה נחת בעז"ה. ועד אז – הרבה כח…