למה את כזאת אישה? לא מכוונת מספיק בתפילות? תסכול עמוקקקקקק

אפרת אבוקסיס הספוקנאית המעולה שלנו, העלתה השבוע שאלה לחכמת ההמונות, לצורך מופע אלולי שהיא מעבירה. השאלה הייתה כזאת: אם אלול היה יודע לדבר… מה הוא היה אומר?

התשובות היו מגוונות. נתחיל בטובות:

"תתקרבי אלי, זהו, זה מה שקפץ לי מיד, השם מחכה ומתגעגע אלינו והגיע הזמן.."

או:

"קרבת אלוקים, הרגשה שמישהו מקשיב לי קרוב! קרוב!"

אחרי זה היו תשובות כמו:

"הוא היה מנער אותי – את נורמלית?? תתעוררי כבר… תעשי משהו"

אבל היו גם תגובות לא קלות לקריאה:

"אני חושבת שהוא היה מסביר לי כמה שהוא נעלב, שאני מנסה כל הזמן להעלים אותו "

או:

מרגישה שהייתה לי שנה קשה, לא הכל בה היה ממש טוב, מפחדת לחשוב על שנה הבאה ועל אלול ור"ה,

מה יהיה?, מפחיד. אין כח. מקווים…."

ועוד אחת:

"מה הוא אומר לי? את לא נורמלית. איזה שנה תהיה לך? למה את כזאת אישה? לא מכוונת מספיק בתפילות? תסכול עמוקקקקקק"

ועוד אחת (היא כתבה יותר חריף, אני עידנתי קצת…)

"הייתי אומרת לו עוף מפה. תחזור כשתהיה לי בהירות אמיתית מה התפקיד האמיתי שלך בעולם.

ופליז.

בלי בלבולי חרדות שהכניסו לי כל כך הרבה שנים מורות תמימות וסביבה חרדה.

בלי פחד עצום ונורא על אימת הדין ומקומם של רשעים.

אני לא מסוגלת להתמודד עם ההפחדות האלו.

וגם לא מצליחה לחשוב על המילים היפות האחרות שכותבות פה נשים,

כי השטן רודף עם שוט ברגע בו אני פותחת צוהר לאלול."

ואחרונה:

"בא לי לישוןןןןןןןן, חזקקקקקקקקקקקקקקק, ולא להתעוררררררר עד אחרי יום כיפור. כן זה מאיים עלי, מאוד. ואני באמת מבפנים מרגישה לא ראויה.

נתלית חזק בזה שיש לי בעל ת"ח וילדים, ובשבילם ובזכותם אולי אני אזכה גם. אבל מצד עצמי, מה יש בי??? ורק רוצה לברוח, לשכוח, לא להיות—-"

—

האמת? הייתי די מזועזעת לקרוא כמה נשים עדיין תקוע להן רק הציור המפחיד של המאזניים עם העבירות שמאיימות להכריע אותן, ועוד יותר מזועזעת שכותבת אישה, שמעידה על עצמה שהיא אשת תלמיד חכם, והיא אמא לילדים, ואין לזה זכויות!!! אולי היא תזכה רק בגלל הילדים שלה—-

איך זה יכול להיות? 

כולנו מדמיינות איך נראה סדר יום של אישה כזאת. אולי כמו שתיארה אישה יקרה אחת השבוע פה:

"קמה ב 5:40, מתלבשת וחומקת בשקט מהבית, שלא יתעוררו החברה.. הבגדים ולפעמים גם האוכל שלהם מוכנים מראש, עד לרמת הפפיון לשיער, לחסוך פדיחות מהמורה והגננת 

חוזרת ב-4 לאסוף את החברה, עם רגליים רועדות מעייפות. בעיניים עצומות מעבירים את אחה”צ ומשתדלים שיהיה לנו נחמד ורגוע ביחד. לפעמים מעבירים את כל הזמן על לבשל ביחד ואחר כך לאכול וגם המקלחות חלק מסדר היום.

הבעל הגואל מגיע ב-7 ואז שעתיים השכבה, בכל שכבות הגיל.

ואז מתחילים פרויקט שיקום… בד”כ באיזשהו שלב רואים רצפה. משתדלים גם ללכת לישון על בית נעים, לא מטופטפ… וזה בימים של משמרת בוקר, מודה – יש גם ימיים אוטופיים שאני בבית…"

—

איך יכול להיות, שנשים של ימינו, שכל-כולן מסירות נפש של ממש, עובדות בחוץ, עובדות בבית, יולדות, מבשלות, מחתלות, קונות, מאכילות, קורסות—-

איך יכול להיות שאישה כזאת חושבת שאין לה סיכוי לזכות בדין! אלא רק בזכות בעלה והילדים שלה??

היא נמצאת בקודקוד של החברה האנושית כולה, ואין לה מושג אם היא תזכה בדין…

ובואו, כולנו יודעות מי הנשים שיושבות כאן. נשים שמורות ומתוקות בחוץ ובפנים, אחרת הן לא היו יושבות בשבי רגע, בחסות היצר הרע הדברים שבחוץ נראים מרצדים יותר.

אז אישה מתוקה ושמורה, שכן, בטח, מדברת מדי פעם לשוה"ר (לכן היא מתוודה ביום כיפור, וגם משתדלת מאד להיזהר בזה, ומתחרטת כשהיא לא מצליחה) ולפעמים היא צועקת על הילדים (שומו שמיים! וגם זה רק כשהיא מגיעה לקצה הכוחות) – בגלל זה מרגישה שאין לה סיכוי לזכות בדין!

לי זה היה קשה לקריאה.

השבוע הקפצנו את המאמר שעולה פה כבר כמה שנים ברציפות 12 מיתוסים על חודש אלול אני באמת חושבת שהוא אחד המאמרים היסודיים שעונים על כל השאלות הקשות, ועושים סדר וטוב על הלב.

אבל מי שגם זה קשה לה… פשוט שתדליק שירי אלול – אם זה עושה לה טוב! ואם גם זה גורם לה לחרדות וחוסר אונים – שתדליק שירים שמחים על זה שה' רואה את מסירות הנפש היומיומית שלה למענו.

בשורות טובות,

שבי

הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : )בלחיצה כאן