התגובה של ישבתי גם באולם ריק על היית בחתונה האחרונה של השכנים?
"מסכימה עם כל מילה. היה לנו בר מצווה של אחי, לא בבין הזמנים, ולא באולם רחוק – ממש בתוך השכונה.
אבל –
לא שלחנו הזמנות אישיות עם הקדשות נלבבות. חשבנו שבשכונה הזמנות בבתי הכנסת ובפרסום המקומי יספיקו.
אחרי הכל שכונה לא גדולה.
המשפחה המורחבת הגיעה בהסעה מסודרת לאירוע ומילאה את האולם בתחילת הסעודה- ברגע שהם יצאו, בבנים עוד היה מפוצץ – כי יש ישיבה בשכונה ומכיוון שכולם מכירים את כולם אז כל החברה נהנו לבוא ולבלות ערב בבר מצוה (ולבחורי ישיבות סיר צ'ונט עסיסי סגרת ערב…) ומתוך כך גם השכנים נהנו לשבת עם כולם.
עזרת הנשים נשארה ריקה!!! לגמרי לגמרי!!! אמא שלי ואנחנו הבנות. חפשנו מקום לקבור את עצמינו. הרגשנו עזובות כאילו אנחנו לא משפחה מוכרת בשכונה, וההורים שלי אנשים מוכרים ובעלי חסד,
אנחנו דנים את כולם לכף זכות – שכל אחד חשב בטח יהיה מפוצץ אז אני לא קריטי, אבל לצערנו התברר שכולם חשבו כך.
(השכנות בבניין הגיעו בתחילת הארוע, הם ממש משפחה שלנו ומתוך כך עזבו עם המשפחה…)
[שלא נדבר על כך שטרחנו שעות על בר מושקע לכל מי שתבוא, שחלילה לא יהיה מצב שאישה תאמר שהיא טרחה ולא היה לה מה להכניס לפה…]
אחרי שנה ההורים שלי חיתנו, בבין הזמנים. ב"ה הציבור כן הגיע למרות הבינזמנים ולמרות שזה לא היה קרוב בכלל.
וכן, שמנו לב לכל אחד שהגיע, טרח והתלבש, הלביש את ילדיו, הטלטל בתח"צ.
ומעל הבמה הזאת – שוב תודה.
[ואחרי הארוע הראשון שחווינו אנחנו משתדלים להזכיר לכל אחד שאנחנו זוכרים שהוא טרח לשמח אותנו]
אבל בבקשה, גם אם נראה לך שאף אחד לא ישים לב –
תזכרי שבסוף כולם יכולים לחשוב ככה."
התגובה של רחל על בטחון בה'
"אני התחלתי חברותא עם חברה חובת הלבבות בשער הבטחון אולי לא מתאים לכולם ברצף החיים חברותא אבל זה פשוט עושה טוב לנפש. זה מוסבר וכתוב בצורה נכונה את מהות הבטחון
אני חושבת זה פשוט ממתק לנשמה. ממולץ בחום לכל אחת ואחת
לי זה נתן ממש הרבה סוויצ במוח התלחתי להרפות בהרבה תחומים בידיעה שחוץ מהשתדלות השאר של הקב"ה"
התגובה של חוה על אכפת לך מהחטופים?
"בגלל שלא תזהו אותי אני מרשה לעצמי לכתוב.
חייבת לציין לשבח את עיתון המבשר שמביא את כל שמות החטופים לתפילה, לא יודעת אם ממש מתחילת המלחמה, אבל ששאלתי חברה איך אפשר לדעת את שמות החטופים היא ציינה לי שיש רשימה בעיתון המבשר באופן קבוע.
גזרתי לי אותה ואני מזכירה מדי יום את כל השמות לפני אמירת התהילים היומי ומבקשת במילים שלי מהשם שיזכו לחזור אלינו בקרוב אמן"
התגובה של מירי על כמעט כל הזמן אני לא מרגישה טוב : (
"כל התגובות פה נכונות, מחזקות, בונות
עוד דבר אחד
שהכי משפיע
והכי מרגיע
והכי עובד
והכי עוזר
גם אם כלום עוד לא הסתדר
זה להיכנס לחדר או לצאת לחורשה
ולספר לאבא שבשמים את כל מה שאת מרגישה
בלי מסננים יום ועוד יום, ועוד ועוד
לא להיות בלחץ לבקש שתעבור החולשה
אלא פשוט לשתף את ה' כמו שיח אישה לאישה
הוא ידיד נפש והוא אבינו מלכנו
ואין טוב ממנו לסדר את חיינו."
התגובה של שירה על איך אתן מחלקות את סדר היום שלכן?
"סדר יום שלי ב"ה (אידיאלי, בתכנון אבל משתדלת להצמד אליו)
[יש להוסיף מידי פעם כמה דקות לתפקיד הבלתי נגמר שלי – לחפש נעליים..]
6:45 – קימה מתלבשת ומתפללת, מכניסה כביסה למכונה, חולצות תלבושת למיבש (אל תגידו לרווחה שככה אני מגהצת אותן) מפשירה משהו לארוחת צהרים
7:15 – מעירה את הילדים, ארוחת בוקר
7:30 – מכינה סנדוויצ'ים ומחלקת לתיקים הילדים מתלבשים (בחופש הם מקבלים "חוג" עם אמא איך מתלבשים לבד מגיל 4 בערך)
7:40 – הגדולים יוצאים, חיבוק נשיקה בי בי
פקסוס קצר של הבית, טיפה טאטוא וארגון מלבישה את הקטנים
8:10 – לוקחת את הקטנים לגן
8:30 – מסיימת להתפלל ולארגן את הבית מכניסה ארוחת צהרים לתנור עם טיימר או אינדוקציה הכביסה במכונה יוצאת למיבש\ תליה
8:50 – יוצאת לעבודה
15:30 – חוזרת מהעבודה, מחזירה את הילדים חוויות עם הילדים שבבית
16:00 – זמן איפוס לאמא הולכת לשכב 20 דקות שקט
עד 18:00 חברים חוגים וקצת זמן סדר.
חובה! לפחות חצי שעה זמן ספה = אמא יושבת על הספה, זה הזמן לש.ב מקריאה חותמת על 1000 פתקים שאין לי מושג מה כתוב שם, יש מצב שמשכנתי שם חדר בדירה או משהו אבל אני לא במצב להתחיל להתווכח עם דרישות בית ספר
18:00 ארוחת ערב (הייתי רוצה להקדים אותה, לא כ"כ הולך)
18:30 מקלחות, הבגדים נכנסים עכשיו למכונה לעוד כביסה
מי שמוכן עם פיג'מה עד 19:30 מקבל 5 דקות זמן אישי עם אבא או אמא (לפעמים זה גולש)
[פעם בשבוע בשעה הזאת משנת יוסף עם הילדים]
20:00 – אבא ואמא אוכלים ארוחת ערב
20:30 – משלימה שעות בעבודה
[מידי פעם ילד מתעורר צריך מים, חלום רע, אני צריכה יעוץ שינה דחוףף]
22:30 – הכביסה מהבוקר למקום הכביסה מאתמול הולכת למקום
[אני לא מקפלת כביסה, הולך לסלסלאות. מי שיש לו עם זה בעיה מוזמן לרווחה יחד עם החולצות הלא מגוהצות]
23:00 – לילה טוב לאמא
תודה לד' על העומס המבורך ושנזכה לעבוד אותו בכל כוחנו עם המון כוח!"
התגובה של שני על כשאני מאבדת את זה… או: אימון אישי לסבלנות
"רות יקרה, אישית אני ממש מזדהה עם שירה.
יש עוד המון דברים באמצע שללמור לשחרר מהם זה תהליך ארוך ולפעמים גם כואב, לא על הכול קל לוותר. אבל אחר כך מקבלים אמא הרבה יותר רגועה, הרבה יותר פנויה והרבה יותר בבית:
- מסעי קניות מטורפים, שעות ארוכות – נכון אני מפסידה סיילים, מפסידה בגדים יפים והילדים לבושים פשוט ולא דווקא תואם
- להלביש את הילדים בסטים מושלמים עד רמת הפפיון וכו – לעפמים כואב מאוד כשרואים את המשפחה המטופטפת מסביב אבל זה גוזל המון זמן וכח
- לוותר על יציאות לא הכרחיות, לוותר על כללל השמחות המשפחתיות שלא מדרגת קרבה ראשונה ממש, או על אירועים קטנים (לדוג בריתות של אחיינים) – כמה שזה קשה וכואב לפעמים להפסיד שמחות קרובות, זה בלתי אפשרי לשלב אותם בתדירות שברוך השם קורית היום במשפות גדולות
- לוותר על כל סוגי האירועים החברתיים, ממש ברמה של להתנתק מהחברה והמשפחה לפעמים – גם כשכבר אירוע, כשמגיעים עם הרבה ילדים קטנים לאולם גדול ורועש, הם בוכים ומיללים ורק רוצים אמא סבלנית שמקשיבה ופנויה להם ולא אמא שעסוקה עכשיו לדבר עם אחות שגרה רחוק, מבטיחה לכם זה אחד הדברים הכי קשים והכי כואבים עד שנפגשים שאי אפשר לנהל שיחה נורמלית, אבל באמת אי אפשר לנהל שיחה נורמלית עם ילדים ברקע אם רוצים באמת להתייחס אליהם יפה ובסבלנות ולא לנפנף אותם כל שניה בעצבים ולא תמיד יש אופציה לבייביסיטר עד השעות הקטנות של הלילה (שוב מדובר על ארוע ממש קרוב, כמו חתונה של אחיין)
יש עוד המוןןן דוגמאות של דברים שאפשר לוותר עליהם מעבר לבסיסי.
בגדול זה דורש המון עבודה עצמית ופנימית להבין מה מיותר כרגע במהלך החיים התובעני עם קטנטנים.
בטוחה שיש כאלו שיזדעקו, מה עם המשפחה מסביב, איך אפשר לוותר וכו. בתור אחת עם ברוך השם משפחה גדולה מ2 הצדדים שגרה רחוק מכולם (מה שאומר שאין עזרה בארוחות, אין עזרה אחרי צהריים, אין בייביסיטר מהמשפחה שיכולה להישאר עד מאוחר וכו) אין שום אופציה לשלב ביניהם, גם לגדל משפחה צפופה של קטנים וגם להשקיע במשפחה המורחבת.
חשוב מאוד מאוד לעשות את כל הויתורים והסדרי עדיפויות האלו בשמחה, מתוך אמונה והבנה מה התפקיד האמיתי שלי עכשיו ומה הכי נכון לעכשיו, ממש לא ממקום מתמסכן או מתקרבן
לזכור כמה חשוב לי וכיף לי להשקיע במשפחה המתוקה ומהממת שלי ואיך כיף לנו ביחד"
התגובה של שירה על כשאני מאבדת את זה… או: אימון אישי לסבלנות
"בית מדוגם- לא חייבים.
בגדים מקופלים- לא חייבים
סטים לילדים- לא חייבים.
ארוחות מורכבות- לא חייבים.
רצפה מלוקקת- לא חייבים.
שיש שתמיד ריק- לא חייבים.
להרשים שכנות- לא חייבים.
יש עוד הרבה, לא יודעת מה הסטנדרט שלכן, אני הייתי אחת של פעם בשבועיים חלונות, ניקוי מנורות, וחייב אקונומיקה על המטבח כל יום.
אני כבר כמעט שלוש שנים לא בסרט הזה! מלבישה מה שנקי ומתאים, מכבסת ותולה- ולא תמיד מקפלת, ולא, לא כל ערב הרצפה ריקה, וגם הכיור.
אבל אני חיה יותר מתמיד, שלווה, פנויה לילדים ולבעל, שמחה הרבה יותר.
ואל תחשבו שזה קל, זו עבודה פנימית עמוקה לדעת לשחרר בלי להיות עצבנית מהבלגן שחוגג מידי פעם.
כן, מרססת אקונומיקה ומסמרטטת שיש פעם ביום, גם בשירותים, אבל הכל קליל יותר, פשוט יותר ומשרת את צרכי בני הבית- ולא להפך.."
התגובה של מרים על חיזוק בכבוד השבת – יש לכן רעיונות?
כל הכבוד לך!
אצלנו במשפחה המורחבת עשינו מבצע שכל ילד מתקשר לקו המשפחתי ומשאיר הודעה "אני מוכן לשבת ועזרתי לאמא בהכנות לשבת". עשינו כסגולה לשידוכים וראינו ישועות! מעבר לזה שהילדים היו מלאי מוטיבציה ושמחה.
אני אישית משקיעה בסלטים צבעוניים על השולחן, זה עושה את כל היופי"
התגובה של אביטל על איך מחתנים ילדים??
"כבת למשפחה של עשרה ילדים ששמונה מהם נשואים ב"ה. שמעתי לא אחת מההורים שלי " לא אנחנו חיתנו את הילדים, הקב"ה חיתן אותם"…. עם אמונה וביטחון צולחים את התקופה הלא קלה אבל המיוחדת הזו וזה הזמן להתחזק 4 שנים עוברות מהר…"
התגובה של הודיה על כשאני מאבדת את זה… או: אימון אישי לסבלנות
"החיים שלי השתנו מאז שלמדתי לדאוג לאורך כל היום גם לעצמי!
ואם זה נשמע לך פמיניסטי-משהו,
אז המציאות שלך עצובה מאוד.
כי בינינו,
אם את חוטפת כוס מים שם, ביס פה, וכל היום עסוקה רק במירוץ שסביבם-
איך יישאר לך כח ומאיפה יבוא לך סיפוק ולמה שיהיה לך 'עצבים' לעוד יום כזה,
ועוד ללטף, לכסות בשמיכה ברוך, ולהגיב בסבלנות??
למה נשים מצפות מעצמן להיות בטרייה שלא נגמרת ואז כועסות על עצמן כשהן לא מצליחות?
את באמת יכולה לתפקד בלי להיטען??
למה נשים דואגות לכולן, אבל לא נעצרות לרגע להכניס גם את עצמן ברשימה?
לא אמרתי אגואיזם, לא אמרתי התעלמות מצרכי הסביבה-
אבל כן לדוגמא 2-3 הפסקות יזומות של קפה ועוגה. אבל מקודשות. בלי הפרעות ושיתהפך הבית (בינינו, הוא כבר הפוך גם ככה:).
אני מתחננת לכל אישה שאני מכירה: תלמדי לראות גם את עצמך, את שווה לא פחות ואולי יותר מכל מי שאת דואגת ועושה בשבילו כל היום, ואת יודעת מה? גם אם את לא שווה כלום, את חייבת את זה בשבילם. אחרת תקרסי (פיזית או סתם פשוט תתפוצצי)- ואז מה?
נסי ותראי ישועות. מבטיחה."
