הַנְּמָשִׁים הָאֵלֶּה
שֶׁמִּסְתַּכְּלִים אֱלֵי
מֵהַמַּרְאָה.
אוֹבִּיַקְטִבִית אַתֶּם לֹא מַשֶּׁהוּ.
אֲבָל אוֹהֶבֶת אֶתְכֶם
כִּי אַתֶּם
שֶׁלִּי.
הַיּוֹם בִּקַּרְתִּי
בְּמָקוֹם בּוֹ לֹא הָיִיתִי
שָׁנִים.
וְנִדְהַמְתִּי לִרְאוֹת
אֵיךְ הַכֹּל אוֹתוֹ דָּבָר
וְרַק בִּי הַדְּבָרִים
כֹּה שׁוֹנִים
תּוֹדָה אַבָּא
שֶׁכְּשֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים
אֲנִי נִשְׁאֶרֶת
אִתִּי
אֶתְמוֹל נִדְהַמְתִּי לִרְאוֹת
אֵיךְ הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה
וְרַק בִּי
אוֹתוֹ דָּבָר
מדויקת את.
כל כך.
לוקחת אותו להיות התאום
של השיר שלי.
בסדר, יקרה?
לא רוצה להבהיר אותם מלאכותי,
מעדיפה קצת קור טבעי שירגיע
את מה שהשמש הכהתה.
הכל השתנה
רק לא זכרון העבר.
נס שכולם הולכים
רק קצת מפחדת להישאר לבד
לגלות את עצמי מחדש.
יווו יהודית,זוכרת אותך מההדרכה…
תמיד היית מוצלחת! רק עכשיו נחשפתי למדור המדהים הזה..
"כל הסמינרים קודש…. ______ קודש קודשים.."
אלופה שאת!
אהבתי ממש את שלל הזויות שבחרת.
כתיבה נדירה
לקחתי את השיר הראשון שלך באהבה גדולה למילה חצ'קונים.
אולי הגיע הזמן להשלים איתם, לקבל את עצמי ואותם באהבה – כי הם שלי.
תודה על המשפטים הנוגעים שלך. איזה רגש ועוצמה.
רואה רק עכשיו
קוראת עכשיו בשקיקה את הכל
תּוֹדָה אַבָּא
שֶׁכְּשֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים
אֲנִי נִשְׁאֶרֶת
אִתִּי
וואו
צמרמורת
דיברת אותי