שלום לכולן,
לבעלי יש קושי משמעותי מאד בניהול זמן, ובעצירה באמצע משהו שהוא עושה.
אין לו יום ואין לילה, אין שעת קימה, אין סדר יום קבוע אפילו קצת, קשה לו לקום לתפילה, לכולל, לא תמיד מספיק אפילו חצות לתפילה, במקרה הטוב מתפלל בבית ברגע האחרון…
לפעמים הוא ער כל הלילה, ואז נזכר מדי מאוחר ללכת לתפילה בנץ… ומניח תפילין ומתפלל בבית…
כמו כן – לקום בבוקר – זוהי משימה קשה מנשוא עבורו, והוא יכול לקום מאוחר ממש (לא רק 11-12 בבוקר),
הקושי משליך על כל תחום בחיים – של החיים הפרטיים שלו, וכמובן החיים המשפחתיים.
הקושי קיים כבר מאז החתונה והוא היה גם לפני כן – משהו משפחתי שם…
כל מה שניסינו בתחום ההשתדלות שלו באופן פרטי ושל שנינו בצורה משותפת – נידון לכשלון חרוץ…
בכל אופן, אי אפשר לסמוך עליו כמעט בשום דבר שקשור לזמנים, וכבר יותר משנתיים שהוא לא מצליח להיות נוכח בכולל בצורה מסודרת, וכתוצאה מכך גם לא מחזיק מעמד עם חברותות.
הבעיה היא לא קוגנטיבית – הוא מבין מצוין את המצב וגם את ההשלכות שלו.
הבעיה גם לא רגשית – הוא מסוגל לדבר על זה ולעמוד מול המצב, ובאופן כללי, אולי נוצרו בעיות רגשיות בעקבות המצב הזה, לא כגורם.
הבעיה היא גם לא דתית, בעלי בן אדם מחובר מאד ליהדות, חשובה לו ההלכה וחשובים לו הלימוד וההתקדמות, אבל— הוא לא מצליח 🙁
ולהבהרה – מדובר בבן אדם משכיל, עם אינטליגנציה רגשית וקוגניטיבית גבוהה בהרבה מהנורמה, ויכולות מעולות במגוון רחב של תחומים.
אנא ואנא, מי שיש לו רעיון מה אפשר לעשות גם ברמה המעשית, וגם ברמה הרגשית- קשה לי נורא! וגם לו…
ומי שהמצב הזה מוכר לו גם כן – אשמח לשמוע כל מילה ועצה.
תודה,
אלישבע
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
לדעתי זה קשור לקשב
תציעי לו ללכת לאבחון של קשב וריכוז
אם זה באמת קשור תביני שזה לא בגללו זה כמו שלא תכעסי על נכה שהוא לא מצליח ללכת…
כדאי לך לקרוא ספרים על הנושא
כל המאפיינים של
הפרעת קשב וריכוז.
לכו לאבחון, תופתעו…
גם החלק הרגשי שייך לקשב וריכוז ברמות!!
ולא מחייב שההתנהגות כוללת רכיב של 'היפר' לפעמים החלק המשמעותי הוא בעיה בתזמון (כך נראה אצלו)
אגב, יכול לפעמים, אחרי אבחון, להועיל גם אימון קשב – עם או בלי קשר לנטילת כדור. עוזר המון בניהול זמן!
מתחיל ברופא משפחה, תיאור מצב קיים, הפניה למבדק מוקסו, נוירולוג או פסיכיאטר – לבחירה, התאמת טיפול תרופתי עד להגעה לשגרת חיים מבורכת.
מאמינה שתוכלו לחפש בגוגל מבחן כאלה אם זה באמת הכיוון.
אימון קשב כשהמטרה העיקרית היא ניהול זמן אפשר להתחיל עכשיו גם אם עדיין לא אובחן. חבל על כל יום של סבל. אח"כ אם יומלץ לו ע"י נוירולוג ריטלין או משהו אחר זה יהיה כבר כמעט בונוס. אבל קאוצ'ינג לניהול זמן אפשר לעשות גם ללא אבחון. זה איכות חיים ממש!!!
אח שלי בחור בישי"ג אותו קטע עם הזמנים והשינה ההזויה, הופך יום ולילה. לא בעיה רוחנית, לא רגשית, לא קוגנטיבית. ההורים שלי לא חשבו שזה קשב בגלל שהוא ממש לא מפריע לאחרים וגם כשהוא רוצה הוא ממש ממש מתרכז הרבה יותר מכולנו. הרב שלו אמר שלדעתו זה כן הפרעת קשב וריכוז ולכן בדקו. מאז שהוא לוקח ריטלין הוא נהיה בן אדם מאושר ומצליח.
בבין הזמנים, כשלא, הוא באמת הפוך לגמרי. אבל זה בחירה שלו.
נשמע כמו הפרעת קשב
ממליצה לפנות לנוירולוג ובמידה ואכן מדובר בהפרעת קשב מומלץ לקחת ריטלין שיעזור לו להתחיל ולסיים דברים
אפשרי גם להיעזר בדורי שינה (בשילוב עם הריטלין, לא במקום, ריטלין ליום וכדורי שינה ללילה, שימו לב שכדורי שינה אפשר לקחת רק באופן זמני בשביל לא להתמכר) בשביל לבנות סדר יום נורמלי של הליכה לישון בזמן ומסתמא שזה יגרור את הקימה בבוקר לשעה הגיונית
הרבה כוח!
כבר אמרו שזה נשמע קשב
אבל אני רוצה לומר משהו אחר
את מתיעצת בשבילו? בשבילך? הוא ביקש ממך? את רוצה לעזור לו?
כי גם בעלי כזה, ויש לו הפרעת קשב מאובחנת אבל הוא לא רוצה לקחת כדורים, ואחרי תקופות ארוכות של תסכול מצידי והסתגרות מצידו – הבנתי שהזוגיות שלי חשובה לי יותר.
אם הוא לא קם – בעיתו, אני לא מעירה אותו (אלא אם הוא ביקש במפורש, וגם אז רק פעם-פעמיים), לא מעירה לו, לא מתזכרת אותו בערב ללכת לישון, לא מתכננת לו דברים בבוקר, לא מתלוננת, כלום, זה פשוט לא ענייני וזהו
למדתי להסתדר לבד עם הילדים בבקרים, זה עדיף לי מבוקר מתוסכל כשאני מנסה להעיר אותו
הנוןשא הזה כבר לא אישו ביננו, זה עובדה קיימת שנוגעת לו בלבד
אז ממליצה לך מאוד לעצור את הכדור המתגלגל ולהבין שאם יש לבעלך בעיה הוא אמור כבנאדם בוגר לפתור אותה בעצמו, את לא אמא שלו ולא צריכה לעזור (גברים שונאים עזרה! בשונה מנשים…), הדבר היחיד שאת צריכה לעשות זה לעזור לעצמך ולהוריד כמה שניתן את רמת התיסכול שלך, ולא לצפות ממנו לכלום בשעות הבוקר
ועוד משהו – הדברשהכי מקטין ופוגע בגבר זה להגיד לו שאי אפשר לסמוך עליו, תעשי טובה לעצמך ותשתדלי לא לומר לו משפט כזה…
אני חולקת.
יש הבדל בין לתת לאדם לקחת אחריות על חייו ולא לפתור לו אותן לבין לתת למשפחה כולה להינזק מהתוצאות של ההתנהגות.
אם הוא היה עובר בין חברותות, מפספס תורים ומפוזר- צודקת
אבל אין יום ואין לילה- זו כבר רמה שבהחלט מצריכה סיוע מקצועי. זו לא הידחפות, והאישה הזו נשמעת לי מופלאה שהיא ככה מעריכה אותו ומצליחה להבדיל בין האישיות לתופעה של אי ניהול הזמן.
זכותך לחלוק
ואם האישה והמשפחה נפגעת היא אכן צריכה לדרוש ממנו להפסיק את ההפרעה
לא התכוונתי לעודד ניצול
אבל לדאוג לו כי הוא מפסיד חברותות, כולל, תפילות, זמן תפילה וכולי – זה לא אמור להיות קשור למשפחה, זה עניינים פרטיים שלו עם עצמו,
ואם קראת אותי – אז כתבתי, גם אצלי אין יום ואין לילה, ולמדתי לנהל את הבית שלי בצורה שלא יפגע מזה, ואם הבית נפגע או שאני צריכה עזרה – אז אני דורשת את זה ממנו
והוא יודע שאם אני מבקשת משהו זה כי אני צריכה אותו, ולא כי אני מנסה לחנך / לישר / לנרמל אותו
וכן – גם אני מעריכה את אלישבע שיודעת את מעלותיו של בעלה, אבל עדיין – לקחת את האחריות במקומו זו פשוט טעות נפוצה
אהבתי את הגישה.
את נשמעת אישה מיוחדת!
מסכימה עם כל מילה!!
חשוב מאוד
אתן לא היחידות במצב הזה
סדר היום שלו כבר נפגע, לפחות שהזוגיות שלכם לא תיפגע
מסכימה איתך מאד מאד מאד
לא מהחיים האישיים שלי ב"ה
אלא מהיחשפות לכמה וכמה סיפורי זוגיות והדרכה שעזרה להם.
אשת חיל!
מאוד מאוד מעריכה אותך!
את אישה חכמה ואמיצה!
הרבה נשים מתמודדות עם זה, מעטות מגיבות כמו שאת.
כל הכבוד שהעלית את צורת החשיבה הזו כאן!
כל מילה!!
פוסט טראומה מודחקת
הייתי אומרת ששוה לבדוק הפרעת קשב
אבל אם לא יעזור – אולי מאמן אישי – קאוצ'ר
למרות שאין לי מושג איך הוא יגיע לפגישות אם אי אפשר לסמוך עליו
זו אני- הכותבת
תודה לכל העונות
תומך מאד לשמוע שיש עוד מתמודדות כמוני.
האמת שחשבנו שתינו על הכיוון של הפרעת קשב, והיו לו נסיונות לא פורמליים של נטילת תרופות עצמאית,
שלא ממש השפיעו על משהו, לדבריו.
וכן, אני יודעת שהכי נכון היה לתת לו להתמודד לבד, בלי להתערב,
אבל: 1. זה פוגע משמעותית מאד בחיי היומיום המשפחתיים (אין ארוחות משותפות, אין יציאות- כי לא מספיקים אף פעם, כל דבר נדחה אלף פעמים, ואני לא יכולה לתכנן את היום, השבוע והחודש שלי, כי אני לא יודעת מה איתו).
2. אני אשתו, אחרי הכל, ומה שקורה איתו זה מה שקורה עם המשפחה שלי, ושורף לי לחשוב מה יקרה כשהילדים יגדלו ויראו דוגמה אישית כזו כדבר לגיטימי 🙁
מי שיודעת לייעץ מנסיון, לא רק לבעלי, אלא גם לי- אשמח מאד
ותודה לך רות על השיתוף האישי. עזר לי מאד. מקנאה בך שאת מסוגלת. אם תשתפי מה עזר לך להרפות, אשמח.
קשה לי להגיד לך נקודתית מה לעשות, בצורה של א' ב' וג'…
זה מסע חיים, כמו כל זוגיות, ואני עדיין עובדת על זה כל הזמן
אבל אני כן ינסה לומר לך כמה דברים
את כותבת שהזוגיות נפגעת כי אתם לא נפגשים, אוכלים, יוצאין וכו', יכול להיות שהיא נפגעת גם בגלל התסכול שלך, או בגלל חוסר ההסכמה שלך למציאות שבעלך מביא עם כל מעלותיו?
הדבר הראשון שזוגיות צריכה היא קבלה שלך בן הזוג עם כל מה שהוא מביא איתו לחייך, הטוב והרע, יותר קל להגיד את זה – אבל זה לוקח זמן, אל תצפי שתוך יום זה יקרה, אבל תנסי לאט לאט להבין שזו המציאות, ולמרות החסרונות את בוחרת בו מחדש כל יום בגלל המעלות הנוספות שבו
ודבר שני ולא פחות חשוב, חינוך הילדים הוא משמעותי, והוא מושפע אמנם מדוגמא אישית, אבל גם מהיחסים בין ההורים, אני יודעת שלא אוכל לתת לילדים שלי דוגמא אחרת של אבא, יש להם אבא מסוים וזאת עובדה קיימת, אני כן יכולה לתת להם בית עם כבוד הדדי בין ההורים, הערכה, שיתוף, אהבה… ברור לי שזה יתן להם המון לנפש ולאנשים שהם עוד יגדלו בעזר"ה להיות (גם אצלי יש די קטנים)
מה עוד? הרבה אמונה, אמונה בה' מביאה הרפיה בכל תחומי החיים. הרבה תפילה – עליו ועלי ועל הילדים.
ממליצה גם על הספר "האישה המאושרת באמת", הוא ספר מדהים שמדבר הרבה על קבלת הבעל כמו שהוא
רות – מדהימה! מדהימה! מדהימה!
ולך אלישבע, מצדיעה על הכנות והפתיחות והבריאות הנפשית
להכיר בבעיה, להמשיך להעריך על אף ולמרות, ולחפש פתרון.
מציעה להתאים את עצמך אליו, זה הרבה יותר פשוט מאשר לנסות לשנות.לא נותנת פה פתרונות כי נתנו לך פתרונות טובים ומעולים כאן.
היי
גם אצלי (:
וזה תופעה משפחתית שהכרתי רק אחרי הנישואין,הורים שלא קמו בזמן ולא שלחו בבוקר ילדים לבתי הספר ולחיידרים עוד מילדות…. וזה הרגל גרוע שמשתרש ומזיק לכל החינוך וההשגיות של הילדים.
אחרי שנים היום בעלי תפס לבד את ההפסדים שלו, והחשיבות הרוחנית ובמשמעת עצמית ומודעות נלחם בזה יום יום. ומצליח מדהים!!! ואין היום דבר כזה תפילה שלא בזמנה!
(גם אם הוא לעיתים הולך לישון ב4 או 5 לפנות בוקר…)
זה באמת לא בא ממני,ולא ענייני, מהרגע הראשון הבנתי שזה הרגל רע-ושחררתי את הנושא לגמרי הסתדרתי לבד בבקרים עם הקטנים וגם לא מביקורת חיצונית מצוותי ההוראה, כויללים או מקום עבודה וכו', אלא ממודעות עצמית בלבד.
חזקי ואמצי! יש תקוה!
מכירה את התופעה גם, אצל בעלי מדובר בהפרעת שינה והפרעת קשב כך שמבחינת טיפול תרופתי מומלץ יותר ויואנס כי יש לו השפעה גם על הפרעת שינה. בנוסף יכול לעזור גם עבודה תפקודית. אצלי מדובר נטו בהפרעת קשב וכשאני לוקחת אנטי כטיפול תרופתי יש השפעה טובה אבל גם מתכננת ללכת לטיפול בריפוי בעיסוק לעבודה על תפקודים ניהוליים( בהמלצת הרופא).
בהצלחה רבה בעיקר מחזיקה לך אצבעות בהתמודדות הרגשית/ נפשית הלא קלה.
מה שרות כתבה זה כלכך נכון
לבעלי יש הפרעת קשב וברגע ששחררתי
הוא מנסה בעצמו וכמובן עם העידוד של הר' שלנו (שהוא ממש אבא שלו
הוא יודע הכול עד לפני ההורים ולאט לאת זה מתאזן
כשבעלי עדין לא עבד או כשהיתי בבית חולים אחרי לידה (הגעתי פעם אחת לבית ולא היה מיתה להניח את הראש) או כל מיני זמנים כאלה ואז היום שלו פחות מסודר
הוא יודע שאני פשוט לא יכולה להתמודד עם זה כי גם לי יש קשב אך הקשב שלי שונה
לא יכולה לחץ או מיליון דברים על הראש
וכך לאט לאט מגיעים לעמק השווה
בשביל זה התחתנו
אתן דוגמא אחרת
ההורים שלי ניסו לאזן אותנו מבחינה כלכלית ואני לא הייתי מוכנה לקבל את זה
נכון שבעלי חי בבית שהקטע הכלכלי כושל
ואני החלטתי שבעלי ילמד מצד אחד סמכתי עליו אך
כשאני שומעת מינוס אני הייתי נהית הסטרית היום אני לא הסטרית
ובעלי מחושב יפה מאוד
נכון שעדיין לא סגרנו את כל העבר
אבל חיים ולא מרגישים מחסור שזה גם קטע מאוד מיוחד בו
להרגיש שחיים בטוב ולא חנוקים ויד על הדופק לסגור עוד משהו וכו'
באנו לעולם כדי לבנות ולא כדי לחנך
לחנך חנכו אותו וצעקו עליו והשהו אותו ולא משנה איזה מוסד הוא למד
אנחנו גם לא אוהבים שמחנכים אותנו