שלום לכולן,
לבעלי יש קושי משמעותי מאד בניהול זמן, ובעצירה באמצע משהו שהוא עושה.
אין לו יום ואין לילה, אין שעת קימה, אין סדר יום קבוע אפילו קצת, קשה לו לקום לתפילה, לכולל, לא תמיד מספיק אפילו חצות לתפילה, במקרה הטוב מתפלל בבית ברגע האחרון…
לפעמים הוא ער כל הלילה, ואז נזכר מדי מאוחר ללכת לתפילה בנץ… ומניח תפילין ומתפלל בבית…
כמו כן – לקום בבוקר – זוהי משימה קשה מנשוא עבורו, והוא יכול לקום מאוחר ממש (לא רק 11-12 בבוקר),
הקושי משליך על כל תחום בחיים – של החיים הפרטיים שלו, וכמובן החיים המשפחתיים.
הקושי קיים כבר מאז החתונה והוא היה גם לפני כן – משהו משפחתי שם…
כל מה שניסינו בתחום ההשתדלות שלו באופן פרטי ושל שנינו בצורה משותפת – נידון לכשלון חרוץ…
בכל אופן, אי אפשר לסמוך עליו כמעט בשום דבר שקשור לזמנים, וכבר יותר משנתיים שהוא לא מצליח להיות נוכח בכולל בצורה מסודרת, וכתוצאה מכך גם לא מחזיק מעמד עם חברותות.
הבעיה היא לא קוגנטיבית – הוא מבין מצוין את המצב וגם את ההשלכות שלו.
הבעיה גם לא רגשית – הוא מסוגל לדבר על זה ולעמוד מול המצב, ובאופן כללי, אולי נוצרו בעיות רגשיות בעקבות המצב הזה, לא כגורם.
הבעיה היא גם לא דתית, בעלי בן אדם מחובר מאד ליהדות, חשובה לו ההלכה וחשובים לו הלימוד וההתקדמות, אבל— הוא לא מצליח 🙁
ולהבהרה – מדובר בבן אדם משכיל, עם אינטליגנציה רגשית וקוגניטיבית גבוהה בהרבה מהנורמה, ויכולות מעולות במגוון רחב של תחומים.
אנא ואנא, מי שיש לו רעיון מה אפשר לעשות גם ברמה המעשית, וגם ברמה הרגשית- קשה לי נורא! וגם לו…
ומי שהמצב הזה מוכר לו גם כן – אשמח לשמוע כל מילה ועצה.
תודה,
אלישבע
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
מצטרפת מאד למה שרות כתבה.
רציתי להוסיף על מה שכתבת שאת לא יכולה לתכנן לעצמך את היום והשבוע –
גם אני הייתי כך. אמנם התיאור שלך יותר קשה ממה שהכרתי, אבל אני באה מבית "יקה" שלא מפספסים שום דבר ואם נקבע זמן למפגש נבוא יותר מוקדם כדי לא לאחר ולא ידעתי על מושג כזה.
אני גם הגעתי למסקנה שמה ששלו – שלו ואני משחררת. לא מצפה ממנו לקום לעזור לי, זו מציאות החיים שלי ואני אעשה את מה שבאחריותי ואין לי שליטה על הסביבה.
אבל כמובן שיש דברים שמשפיעים על כל המשפחה כמו להפסיד אוטובוס אחרון למשל – ופעם הייתי עוזרת ומזרזת ומתעצבנת והיום פשוט שחררתי. סומכת עליו (עבדתי על עצמי זה לא היה קל) שהוא יודע שיהיה לזה מחיר.
לא יכולה לומר שנעים לי אחר כך הריצה לתחנה ולהוציא כסף על מונית אבל מבחינתי זו האחריות שלו.
כאילו הפרדתי בין מציאות החיים שלי לבחירות שלו. עם בעל שלא שם לב לזמנים ושוכח גם את הטלפון או לוקח בטעות גם את שלי. זה המצב הנתון שלי ועם זה אני מתמודדת.
ומצד שני אני כן משתדלת לסמוך עליו, אם יש לי תור שחשוב לי שהוא יבוא או אירוע שאני מאד רוצה לצאת מוקדם אני יכולה לבקש, אבל כמו כל דבר אחר שהייתי מבקשת והוא ישתדל.
וכל מה שקשור לזמני תפילה, חברותות וכו' – שלו לגמרי. יכולה להשתתף איתו באכזבה ובתסכול כשהוא מדבר על זה אבל נטרלתי את הרגש שלי מהעניינים שלא קשורים אלי.
מדהימה
את כותבת את זה כ"כ בפשטות
אני בטוחה שמאחורי זה יש הרבה עבודה
אשרייך
אשת חיל אמיתית