שלום לכולן,
לבעלי יש קושי משמעותי מאד בניהול זמן, ובעצירה באמצע משהו שהוא עושה.
אין לו יום ואין לילה, אין שעת קימה, אין סדר יום קבוע אפילו קצת, קשה לו לקום לתפילה, לכולל, לא תמיד מספיק אפילו חצות לתפילה, במקרה הטוב מתפלל בבית ברגע האחרון…
לפעמים הוא ער כל הלילה, ואז נזכר מדי מאוחר ללכת לתפילה בנץ… ומניח תפילין ומתפלל בבית…
כמו כן – לקום בבוקר – זוהי משימה קשה מנשוא עבורו, והוא יכול לקום מאוחר ממש (לא רק 11-12 בבוקר),
הקושי משליך על כל תחום בחיים – של החיים הפרטיים שלו, וכמובן החיים המשפחתיים.
הקושי קיים כבר מאז החתונה והוא היה גם לפני כן – משהו משפחתי שם…
כל מה שניסינו בתחום ההשתדלות שלו באופן פרטי ושל שנינו בצורה משותפת – נידון לכשלון חרוץ…
בכל אופן, אי אפשר לסמוך עליו כמעט בשום דבר שקשור לזמנים, וכבר יותר משנתיים שהוא לא מצליח להיות נוכח בכולל בצורה מסודרת, וכתוצאה מכך גם לא מחזיק מעמד עם חברותות.
הבעיה היא לא קוגנטיבית – הוא מבין מצוין את המצב וגם את ההשלכות שלו.
הבעיה גם לא רגשית – הוא מסוגל לדבר על זה ולעמוד מול המצב, ובאופן כללי, אולי נוצרו בעיות רגשיות בעקבות המצב הזה, לא כגורם.
הבעיה היא גם לא דתית, בעלי בן אדם מחובר מאד ליהדות, חשובה לו ההלכה וחשובים לו הלימוד וההתקדמות, אבל— הוא לא מצליח 🙁
ולהבהרה – מדובר בבן אדם משכיל, עם אינטליגנציה רגשית וקוגניטיבית גבוהה בהרבה מהנורמה, ויכולות מעולות במגוון רחב של תחומים.
אנא ואנא, מי שיש לו רעיון מה אפשר לעשות גם ברמה המעשית, וגם ברמה הרגשית- קשה לי נורא! וגם לו…
ומי שהמצב הזה מוכר לו גם כן – אשמח לשמוע כל מילה ועצה.
תודה,
אלישבע
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
מעניין כל התגובות של כולם !
אבל אני באופן אישי הייתי נפגעת אם היו מעלים בעיה אישית שלי על במת "חוכמת ההמונות…" נשמע לי קצת לא מספיק מכבד…
אלא אם כן זה בהסכמת בעלך …
נראה לי שעדיף לך להתייעץ ועוד יותר אם הוא בעניין עדיף לכם להתייעץ עם מטפל זוגי מוסמך ויר"ש שיפנה אתכם הלאה
(גם אם זו בעיית קשב…)
וחייבת לציין שאני מאוד מאוד מעריכה אותך על ההתמודדות ועל הצורה המכבדת בה כתבת את הדברים ודוקא לכן העזתי לכתוב לך מה שכתבתי. כי נראה שאת אישה מאוד מכבדת שפשוט רוצה חיי זוגיות תקינים ומאושרים ובהחלט גם הדדיםם ומתחשבים 🙂 המון הצלחות!
אני מכירה תופעה כזו, ממש אחד לאחד מה שכתוב פה, והופתעתי שהרבה כתבו שזה מאפיין של הפרעת קשב.
רציתי לשאול אם זה הגיוני שזה בעיית קשב גם כשהאדם הוא טיפוס מאד מסודר, יסודי, מאד מרוכז, בלי שום סימפטום אחר של בעיית קשב?
קודם כל השאלה היא במה הוא מרוכז. בכל דבר – או רק במה שהוא ממש ממש אוהב ונהנה ממנו? מסודר ויסודי – ייתכן.
חוץ מזה, אף אחת מאיתנו לא פסיכיאטרית או נוירולוגית אז אין לנו זכות לקבוע 'זו הפרעת קשב'. האם נכון לבדוק את הכיוון הזה? אולי אם תתארי את נקודות הקושי – יוכלו להגיד לך כאן אם מכירים משהו בסגנון שנבע מהפרעת קשב.
יש לנו עוד בלי סוף גורמים למצבים שונים, כך שממש לא בהכרח שבמקרה שלכם זה גם הסיבה.
אגב, הפרעת קשב וריכוז היא מולדת, לפעמים מכירים בה מגיל צעיר ולפעמים היא מתפרצת בעקבות טריגרים מסוימים.
ולשואלת, אלישבע – את צריכה להבין שיש עשרות מינונים ושילובים עד שמוצאים התאמה שמשפיעה ולא גורמת לתופעות לוואי לוקח זמן. הגיוני שהוא נטל מינון נמוך, או סוג שלא תאם לפעילות המוחית שלו ולכן הוא לא ראה שינוי.
אגב, ממליצה לך לראות ביוטיוב את הסרטון – הסיר הקטן של אנטולי, אני חושבת שהוא פותח כיווני מחשבה מעודדים!
מענין מאוד, גם אני הופתעתי מהשיוך לבעית קשב
בעלי מאוד מסודר ואחראי, ובמשך שנים הוא היה ככה
הופך ימים ללילות, לא קם בבוקר לתפילה..
אני יותר מקשרת להרגלי שינה שמגיעים מהישיבה וכן קצת חוסר רצינות או חוסר במסגרת מחייבת כמו עבודה ובוס
(הרעיון של לימוד תורה הוא לימוד מרצון ומתי שליבו חפץ וככה מתנהלים הרבה כוללים – והמחיובות אמורה להגיע מהאברך – מה שיותר קשה)
מה שהכניס אותנו לסדר בחיים – תתפלאי – היה ההסעה של הבן שהתחיל כיתה א׳, הידיעה שאם הוא לא יספיק את ההסעה הוא יצטרך לקחת אותו בעצמו- הקימה אותו בבוקר, ואחרי שהוא עלה על הגל הוא כבר אימץ לעצמו חיים נורמלים
חולקת על מי שכתבה שזה לא מכבד להתיעץ בפורום כזה
אף אחד לא יודע באמת במי מדובר
ואם תשימי לב לכתיבה של השואלת וכן לתגובות- הכל נעשה בכבוד ומתוך רצון לעזור באמת ולהשכין שלום ושלווה!
אז מה עדיף להתייעץ עם גיסות? חברות?
אני חושבת שהיא עשתה דבר מעולה
ובנימה אישית, מעריכה אותך מאוד על הכבוד וההכלה שלך כלפי בעלך
אני בטוחה ויודעת שילדים שרואים אמא שמכבדת מאוד את אבא זה נכס לחיים!
בהצלחה רבה!!!
מסכימה מאוד.
אני גם שאלתי בפורום הזה פעם שאלה פרטית, והתגובות מאוד הועילו לי
אם זה אנונימי- מה הבעיה?
השואלת שאלה את השאלה שלה בצורה מכובדת ויפה
והנשים פה עונות לה מניסיון ומשתפות בנקודות מועילות באמת.
לאלישבע היקרה!
כתבת שהיו נסיונות לא פורמליים של לקיחת תרופות,
הענין הוא שחייבים התאמה מדויקת של סוג התרופה ומינון מתאים
וגם הרופא לא ידע מיד אלא זה ניסוי ותעיה, מה שעובד אצל אחד, לא מתאים לאחר, ולוקח זמן להגיע לתרופה נכונה, יעילה ועם כמה שפחות תופעות לוואי.
התרופה מועילה אבל חייב את ההתגייסות של האדם עצמו, ליצור אצלו מוטיבציה לשינוי, כי בסוף הוא זה שמתאמץ, ומאד.
רק תחשבי על זה כמה קשה לנו כמבוגרים לשנות הרגלים, ותוסיפי את הקושי הבסיסי שבא עם הפרעת הקשב. זה שינוי שדורש כוחות נפש אדירים.
ולכן- כדאי מאד טיפול רגשי תומך בשיחות, אצל פסיכולוג מקצועי, זה גם יעזור לטפל במשקעי העבר ודימוי עצמי שלילי האופייני לבעלי ADHD.
בנוסף, יש שיטה שנקראת קוגפן- טיפול למתבגרים (יתכן שגם למבוגרים, תבדקי) הטיפול הוא ע"י מרפא/ה בעיסוק ועובד על שיפור תפקודים ניהוליים, התארגנות, וארגון זמן. זה טיפול ארוך יחסית אבל יעיל מאד.
ממליצה לך לקרא על הפרעת קשב, זה יכול לתת לך כלים וידע רב בנושא,
וכמובן, תדאגי שגם לך תהיה תמיכה/ עזרה, לפי צרכייך, כי זו התמודדות גם עבורך.
שתראי המון סיעתא דשמיא!
המון כח!!!!
שלום לך אלישבע!
הערצתי אליך שאת מצליחה ככה להפריד את הקושי ולזכור שלמרות הכל בעלך מושלם בדרך משלו
אני נשואה לבעל עם הפרעת קשב ובמשך שנים תליתי את כל הבעיות שלי בקשב שלו
במהלך השנים גרמתי לו לרצות לטפל בעצמו (זה לא יכול לבוא מאיתנו- זה חייב לבוא ממנו),
סחבתי אותו איתי לטיפול זוגי ארוך שלא שינה כמעט כלום ואני כמובן השלכתי הכל על הקשב שלו (קושי בהתנהלות תקינה וכו')
וכעת לבסוף החלטתי לטפל בעצמי ולקחת טיפול אישי בלי קשר אליו וכשעלה לי כל הנושא מולו הבנתי שכל הזמן היה לי נח וקל להסיר את האחריות ממני ולהגיד: מה אני יעשה הוא מאותגר קשב, אין לו שעון ,חסר אחריות וכו'
ובאמת מה שבידיים שלי זה נטו הבחירה והמעשים שלי אבל כמעט תמיד זה אוטומטי משליך על המעשים שלו כשאני לוקחת אחריות
הייתי ממליצה לך מאד לקחת מישהי מומלצת וטובה לטיפול אישי ולעבוד על המקומות שאת יכולה לשנות- כמו להיות אסרטיבית מולו כשאת צריכה משהו (אם תהיי אסרטיבית בצורה נכונה הוא יצליח)
וכן ללמוד לא לדאוג איזו דוגמא הילדים יראו כי הדוגמא הכי גרועה היא אמא שלא סומכת ומאמינה באבא
ושוב ממליצה לך ממש-זו השקעה משתלמת ממש, מנסיון לעבוד על עצמי ועליו ועל הכל לבד, קחי אשת מקצוע תלבני את זה איתה- זה תהליך ארוך ומשתלם!!! (איך אני אומרת לבעלי בענין הכסף הזה? זו ההשקעה הכי משתלמת בחיים שלנו- הטיפול הזה)
וואו, אלישבע, איזו שאלה!
תיארת בדיוק את מה שאני חווה—אבל אצלי זה על עצמי, לא על בעלי…
התחברתי כמעט לכל מילה שכתבת (חוץ מהכולל כמובן… כן?)
וכמי שמתמודדת… אני רוצה לשתף בכמה תובנות שיכולות להאיר 🙂
יש דבר כזה שנקרא אופי, ובכל אופי יש צדדים שמאירים יותר, וצדדים שדורשים עבודה.
אבל אני מאמינה שדווקא באופי מהסוג שתיארת—יש גם המון יופי.
אם יורשה לי לנתח קצת, לפי ההבנה שלי (וסליחה אם אני טועה—אולי הדברים יאירו למישהי אחרת):
נראה שמדובר על טיפוס מאוד עצמאי שיש לו צורך להתנהל בעצמו.
כתבת שקשה לו לעצור באמצע משהו כשהוא עסוק בו—וזו בעיניי דווקא מעלה מרשימה:
זה מצביע על התמדה, עומק, ריכוז, ושאיפה לדייק ולהשלים דברים עד הסוף.
יש לי גם תחושה שהוא אדם מאוד יצירתי, וכמו אצל כל אדם יצירתי—קיימת גם הצורך במרחב:
מרחב זמן, מרחב פיזי, לפעמים גם מרחב רגשי- להיות רגע לבד, לנשום, לחשוב, ליצור.
בתוך זה יש גם צורך לתת ביטוי לעצמו.
נראה לי שהוא אדם חכם, מוכשר, מחובר לאמת, ולרצון לעשות טוב.
אבל לצד זה, קיימת נקודת קושי, שמאפיינת הרבה אנשים עם אופי דומה-
מה שנקרא ב"שפת היסודות": יסוד אדמה חלש.
זה אומר: קושי בהתנהלות עם זמן, עם משימות שוטפות, עם מחויבויות, עם "כאן ועכשיו".
לעומת זאת, הוא כנראה חזק מאוד ביסוד הרוח: מחשבה, רעיונות, יצירה, תקשורת, ועולם פנימי עשיר.
לפי מה שאני למדתי, מה שעוזר במצבים כאלה זה איזון עדין:
מצד אחד- לתת את המרחב, לא לנסות "לשבור" את האישיות.
ומצד שני- להסיר דברים/ליצור גבולות לדברים שגונבים את הזמן, לא מתוך כפייה אלא מתוך מקום פנימי- שבו הוא עצמו מבין מה הוא מפסיד.
ועוד משהו ששמתי לב עם הזמן-
חיבור למשמעות שמניעה אותנו קדימה. מה שקוראים לזה בשפה שלנו: "הסיבה שבגללה אני קם בבוקר".
שווה לבדוק עד כמה הוא מרגיש משמעות- לעצמו, לאחרים, לעולם?
האם הוא מחובר למה שהוא עושה ביום-יום?
מה השאיפות שלו והאם הוא בכלל מרגיש מחובר אליהן?
לפעמים כשאדם לא מרגיש קשר למה שהוא עושה או שהוא לא רואה בזה ערך – זה יוצר חוסר מוטיבציה או חוסר נוכחות.
כשיש חיבור פנימי, תחושת שליחות או הבנה שאנחנו עושים משהו עם ערך –
משהו מתעורר בנו, ויש פתאום הרבה יותר רצון, אחריות ואפילו סדר.
ולסיום המלצה חמה מהלב:
הספר "48 דרכים לחכמה" של הרב נח וינברג זצ"ל—הוא מבחינתי ספר המוטיבציה הכי עמוק ועוצמתי שקראתי.
אני משתדלת לקרוא בו שוב ושוב ובכל פעם מרגישה את האנרגיה ואת התרומה המדהימה שאני נתרמת ממנו.
מאחלת לך המון הצלחה!
אני אומרת, נכון, בהחלט נראה כמו קשב, ואת מתארת בעיה מתסכלת שגוררת איתה אכזבה קשה, שבהחלט מעיבה על הקשר!
ומה שקורה כפועל יוצא זה גלגל של תסכול ואכזבה, ולא משנה כמה שתנסי להימנע מתסכול, כי להוציא 4-5 ילדים לבד בבוקר כשיש עוד מבוגר בסביבה שישן זה מתסכל נקודה.
אני ממליצה מניסיון ללמוד, לשדרג ולטפל בתקשורת ביניכם. שווה את ההשקעה מכל הבחינות.
האם לבעלך לא אכפת לו שקשה לך ? ברור שאכפת לו! הוא היה מאוד רוצה לעזור, אבל נתונים אישיים כאלה ואחרים הם כמו חומה בינו לבין להיות בעל מסור. תשנני לעצמך כמה הוא אוהב אותך, ורוצה לתת להרגיש שאכפת לו, רק שהוא לא יודע איך.
החלק השני, זה כמו שכתבתי למעלה, ללמוד לתקשר עם בעל בכלל, ועם בעל עם הפרעת קשב בפרט.
חלק מההפרעת קשב זו תגובה רגשית מיידית, שגורמת לתסמיני הקשב להחמיר, וקושי רגשי להשתפר. צריך ללמוד לדבר בצורה טכנית, להסביר לו למה חשוב לך הקימה מוקדם, להיות נזקקת לו בלי לתת לאגו להשתלט, אבל בלי מניפולציות רגשיות. בקיצור, תורה שלימה שיש ללמוד ולתרגל. בהצלחה!
סליחה שאני מפריחה
זה לא קשב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
את תארת בדיוק את בעלי, ונכון יש לו גם קשב אבל זה לא קשור כלל!!!!!!!!!!
קוראים לבעיה הזו "אינסומניה כרונית" שזה מתאפיין בין השאר בקושי גדול להרדם וללא קשר להרדמות בקושי מאוד גדול לקום.
מה שבעז"ה יעזור (ועוזר לבעלי), זה כושר!
כל פעם שבעלי עושה כושר הוא נרדם יותר מהר ובקלות ולמחרת גם מתעורר בקלות יותר (הוא גם ראה את זה בעצמו וגם יותר מאוחר רופא משפחה מומחה אמר לו את זה)
אחרי ששעות השינה שלו התאזנו (אפילו מעט), בעז"ה זה ישפיע על כל מהלך היום לטובה!!!!!
אבל שוב- זה לא קשב!!!!!!!!!!!!
זה מעניין מה שאת אומרת
כי כיום ידוע שכושר גם עוזר מאוד מאוד לקשב 🙂
אז מי אמר מה קשור למה ומה עוזר למה?
לא התחברתי לחד משמעיות של התגובה (זה לא קשב!!!!!!!!)
במיוחד שאת מציינת שבעלך גם סובל מבעית קשב..
אז אולי חלק מהבעיות שלו הם בגלל הקשב ולא בגלל האינסומניה?
מה שבטוח, האפיון של הבעל מזכיר אחד לאחד תופעות של קשב.
יכול להיות שהבעיה השניה של בעלך דומיננטית יותר אצלו ולכן את נזעקת,
אבל לא צריך להיות כ״כ נחרצים.
מאה אחוז שזו הפרעת קשב, גם לי יש הפרעת קשב, ואני כזאת בדיוק, זמן הוא לא זמן, קשה להפסיק מה שעושים, חוסר משמעת עצמית, דחיינות כרונית, וכן, אין שום קשר לרמה רוחנית, ולא לרמה קוגניטיבית (שהיא מעל לממוצע) ולא להבנה רגשית (גם מעל הממוצע) בדיוק כמו שכתבה "חיבור לעצמנו" -יצירתיות גבוהה, צורך במרחב אישי, מרחב זמן, מרחב רגשי, ועוד,
אמנם במשך השנים חינכתי את עצמי המון, אבל זה רק מתוך תמיכה והבנה והכלה של הסביבה,
אם הסביבה מבקרת, ומנסה לחנך אותי זה מקפיץ לי את כל הפיוזים וממש מייצר בתוכי התנגדות פנימית חזקה לשינוי,
ולמי שחושבת שהפרעת קשב סותרת דייקנות וסדר, רוצה להפתיע אותה שיש לי בן בחור ישיבה, עם משמעת ברזל, הולך לישון מוקדם, קם "פארטאגס" (לפנות בוקר) מסודר ומאורגן כמו יקה, לומד בהתמדה שעות רבות, הכל אצלו מאורגן ומחושב מאוד, ויחד עם זה הוא מאובחן כהפרעת קשב גבוהה, נוטל קונצרטה, (הוא זה שמזכיר לי כל חודש לחדש מרשם ולקנות לו את התרופה) עבר מוקסו, וקיבל את המינון המדויק מפסיכיאטר,
כשהיה ילד, הלכנו לרופא משפחה והתייעצנו לגבי ההפרעת קשב שלו (וגם הוא טיפוס שקט בכלל בלי שום היפר) והרופא משפחה רשם לו ריטלין במינון מסויים ואמר בואו ננסה, בקיצור זה ממש לא הועיל ואפילו ההפך, זה יצר אי שקט, והמון בכי מכל דבר, סף תסכול נמוך ועוד, ואז הפסקנו כי "הריטלין לא מתאים לו" וזהו והוא המשיך עוד כמה שנים כך, רק בכתה ח' לקחנו אותו למכון מסודר לאיבחון ולייעוץ רפואי ומאז הכל מצוין ומעולה,
מה שרציתי להסיק מכך הוא שאי אפשר לקחת תרופות לקש"ר על דעת עצמינו, חובה ללכת לרופא מקצועי שמתמחה בהפרעות קשב, ולעבור איבחונים מסודרים, כי יש המון תרופות והמון מינונים, וגם בתוך ההגדרה הגדולה הזו של "הפרעת קשב" יש אינסוף ניואנסים והבדלים, ואצל כל אחד זה מתבטא אחרת, ובהתאם לזה צריך להתאים לו את התרופה ואת הטיפול,
אז חזקי ואמצי,
אשרי בעלך שיש לו אשה רגישה ומתחשבת ותומכת ומעריכה כמוך,
ורק בעזרת תמיכה אמיתית וכבוד והערכה על הדברים הטובים שקיימים, והבעת אמון אמיתית, יוכל להיווצר בבעלך רצון ומוטיבציה לשינוי,
אלישבע ורות וכל מי שנמצאות במצבים דומים כאלה, אתן פשוט מדהימות!!!
אין עליכן!!
אומרת זאת עם דמעות בעיניים!!
ורות ההמלצות שלך טובות לא רק למתמודדי קשב אלא לכל זוג, העתקתי חלק מהמילים שלך לקרא כל יום, הרי לכולנו קופץ לפעמים ביקורת וכדו', אני ממליצה לך באופן אישי, אם באמת את נמצאת במקום הזה שכתבת לכי לתחום של יעוץ זוגי – נשים כמוך "נאה דורש ונאה מקיים" עם ניסיון באופן אישי, אין ספק שתוכלי להבין לעומק וגם לעזור באמת!!
ואת אלישבע, את גיבורה וחזקה, בטוחה שאת בדרך הנכונה, בדרך ליישם את התפקיד שד' יעד לך בעולם!
בהצלחה לכולנו!!!