"אורי, הבן הקטן שלי, מלא אנרגיה, תמיד צוחק ורץ. באותו יום חמישי, אחרי הגן, הוא שיחק בחצר עם חברים. הכל היה רגיל ושמח. אני הייתי בתוך הבית, מנצלת את השקט, כשפתאום… בום! רעש אדיר החריד את השקט. לרגע קפאתי במקום, לא הבנתי מה קרה."
שירה לקחה נשימה עמוקה. "יצאתי מהר לחצר, לראות מה עם הילדים. רובם נראו קצת מבוהלים, שאלו מה היה הרעש. אבל אורי… אורי היה שונה לגמרי. הוא עמד בצד, לבד, לא זז. הידיים שלו היו קפוצות, פניו חיוורות כמו סיד, והעיניים שלו היו מלאות פחד, מבט זגוגי כזה שמעולם לא ראיתי אצלו. הוא התחיל לנשום מאוד מהר, ממש התנשף, וכל הגוף שלו רעד. הוא נראה כל כך קטן וחסר אונים."
"מה עשית?" שאלה אחת המשתלמות. "בהתחלה קצת נלחצתי," הודתה שירה, "לא הבנתי מה קורה לו. חשבתי אולי הוא נפגע מהרעש, אבל פתאום נזכרתי בקורס עזרה ראשונה שעברתי בעבר. משהו שם צלצל לי בראש – התקף חרדה. אבל לא זכרתי את ההנחיות. בלי לחשוב פעמיים, התקשרתי לרותי – חברה טובה שלי, בוגרת היחידה בשטח, עם המון ידע בעזרה ראשונה."
"רותי ענתה מיד. הסברתי לה בקצרה מה קורה עם אורי, והיא, בקול רגוע ומקצועי, הדריכה אותי מה לעשות. היא אמרה לי קודם כל למצוא לו פינה שקטה. לקחתי אותו הצידה, רותי אמרה לי לדבר אליו בשקט, להרגיע אותו, להגיד לו שאני לידו, שהוא בטוח."
רותי הסבירה לי גם איך לעזור לו לנשום נכון, נשימות עמוקות ואיטיות. עשינו יחד כמה נשימות, לאט לאט התחלתי לראות שהוא קצת נרגע. הרעד התחיל להפסיק, הנשימה קצת יותר סדירה, והוא התחיל להסתכל סביב."
שירה סיימה את הסיפור, והביטה בקהל בעיניים בורקות. "לקח כמה דקות, אבל בסוף אורי חזר לעצמו. הוא עדיין היה קצת חיוור ועייף, אבל כבר יכול היה לדבר ולספר מה הוא מרגיש. הוא אמר שהוא פשוט נבהל מאוד מהרעש של התאונה. הבנתי באותו רגע כמה חשוב לדעת עזרה ראשונה, וכמה מזל שהתקשרתי לרותי. בזכות הידע וההדרכה שלה, הצלחתי לעזור לבן שלי".
קדימה, פעל!
איך מזהים התקף חרדה אצל ילדים?
הסימנים להתקף חרדה:
פחד עז ופתאומי
סימנים גופניים: רעד, נשימה מהירה, דופק מהיר, חיוורון.
מצוקה רגשית: בכי, חוסר שקט, קושי לדבר.
מה עושים במקרה של התקף חרדה?
הרגעה ובטיחות: התקרבו רגוע, דברו בשקט. הובילו אותו למקום שקט ורגוע.
אמפתיה והבנה: הראו שאתם מבינים אותו. התחברו אליו. הרגיעו אותו. אמרו: "אני רואה שאתה מפחד", "אני כאן איתך".
תרגילי נשימה: עזרו לנשום לאט ועמוק דרך האף והפה מומלץ לשבת מולו תוך הנחת כפות ידי המטפל על ברכי המטופל ולנשום יחד רגוע ועמוק.
הסחת דעת: שאלו שאלות פשוטות, הציעו חיבוק, דברו על נושאים שמעניינים אותו.
פנייה לעזרה מקצועית: אם המקרה חוזר או מחמיר, או אם המטופל לא מצליח בשום אופן להרגע, פנו לייעוץ מקצועי.
חשוב לזכור: התקף חרדה הוא מצוקה אמיתית. תגובה רגועה ותומכת עוזרת מאוד.
המדור באדיבות היחידה בשטח – מרכז הכשרה להצלת חיים
הכירי: ODT בעזרה ראשונה | למידה בשיטה חווייתית רב חושית שמוציאה אותך מצילה ויעילה בכל מקרה חירום רפואי בדרך קצרה. חווייתית. מעשית.
השיטה נוצרה במיוחד לאימהות שמאבדות עשתונות כשרק מדברים איתן שמשהו ח"ו יכול לקרות…
לקבלת סרטון של 60 שניות | חובה לכל אמא:
איך מוציאים גוף זר לתינוק שכמעט נחנק
חוסמת? לחצי כאן >
חשוב מאוד.
תודה
גם טכניקות קרקוע:
ספור כמה דברים אתה רואה מסביב… איזה צבע הם… כמה דברים אתה מריח…
השתמשתי בטכניקה עבור בן משפחה עם התקפי חרדה, ומפליא כמה מהר זה עזר.
חשוב!!!
אבל אלו הנחיות ממש ישנות……..
מאז ה7 לאוקטובר יצאו הרבה מאוד חוזרים והרבה מאוד קורסים דיבורים על הנושא,
כשהרעיון הוא להפיץ את מודל מעש"ה, עזרה ראשונה נפשית לזמן חרום.
בתוך מערכות החינוך הממלכתיים חייבו לעבור קורס בנושא, בשביל זמני האזעקות וכו'.
היום מבינים שאמפטיה והבנה בזמן חרום היא נזק נפשי ממשי.
הרעיון הוא לנסות להפעיל את החלקים ה"חושבים" ולא דוקא הרגשיים (לזה אפשר להגיע אחר כך).
גם תרגילי נשימה לפעמים מגבירים סטרס.
מעש"ה הוא מודל פשוט:
מ- מחוייבות, לדוג: " חמוד אמא פה, אני יחד איתך עד שאתה נרגע"
ע- עידוד לפעולה לדוג: "קדימה, כנס לבית וקח את בקבוק המים שלך מהשולחן" או " תחזיק את הכוס ואני אעזור לך להיכנס" "
"תביא לי את הטלפון ונתקשר לאמבולנס\ משטרה"(אם הוא ראה את התאונה)
ש- שאלות: " להציף בשאלות פשוטות: שמעת רעש? זה היה בשקט או בקול? זה היה משם או מפה? עוד מישהו שמע?"
ה- הבניית רצף- לשחזר את רצף המקרה " עמדת פה ושחקת פתאום שמעת רעש מהכיוון שם, אסתי רצה לבית, מוישי צעק, אמא באה לראות מה קרה"
בלמידת המודל הם חזרו שוב ושוב על זה שאנשים לא מספיק מודעים, אבל אחד הגורמים לטראומה היא ביסוס וחיזוק הרגש עוד בזמן הארוע, וגם הקפאון עצמו והחוסר פעולה.
זה המודל שמשתמשים בו בצבא גם בזמני לחימה וזה מוציא אנשים מקפאון או התקפי חרדה בתוך דקה עד דקה וחצי.
בהצלחה לכולם,
רק מגיבה לזה – הבנה ואמפטיה בזמן חירום הם לא נזק נפשי.
אלא – יש מודלים יעילים יותר כדי למזער נזקים.
תודה על הדיוק, השימוש במילים "נזק נפשי" לא מתאים
הנוסח בהעתקה מתוך החומר של מודל מעש"ה הינו:
"שימוש בתיקוף רגשות בזמן חרום מגביר סיכון לטראומה"
מרתק לקרוא את התגובות שלכן.
במצב של התקף חרדה (הנקרא גם “התקף פאניקה”), האדם חווה תחושה חזקה של איום קיומי, עם מחשבות מלחיצות ביותר של פחד מוות או אובדן שליטה. במקרים רבים ההתקף מתחיל ללא מקור חיצוני מוגדר. ההתקף מלווה בתסמינים פיזיים ברורים כמו קושי בנשימה ודופק מואץ.
במקרים חמורים אלו – הנתקף לא חווה את הסביבה הוא מנותק.
והמקום שלנו כמטפלים הוא לארגן סביבה רגועה, לנשום איתו, לקרקע אותו
לאחר מכן מודל מעש"ה יהיה ישים.
מודל מעש"ה לאחר מעשה הוא לא ישים:)
הוא ישים רק בצורה מיידית,
והוא נועד לתת מודל מעשי וברור לשימוש בזמן חירום או בזמן התקף חרדה.
וכפי שציינת- הוא מארגן סביבה רגועה ומקרקע…..
הדוגמא הקלאסית היא הגעת צוותי מדא במקרה של אדם שנתקע במעלית
(כשזה לא מסוכן!)
רק כדי להגיש עזרה ראשונה נפשית למקרה של התקף חרדה. (או מניעתה)
מה שכן, יש למודל הזה כמה הדגשים חדשים שנועדו למנוע טראומה
וגם למנוע התבססות של התקפי פאניקה חוזרים.
מנסיון כאמא וגננת הוא בא לידי שימוש הרבה מאוד פעמים במהלך השבוע.
(לילד יורד דם מהאף, ילד נחתך….. כלב נבח………. אזעקה, וכו')