ג' – גמישות

הבית הפוך – מהומה, ככה זה בית עם ילדים היא מנחמת את עצמה, ברוך ה' העיקר שיהיו בריאים! מרימה תוך כדי ספר שמישהו השאיר על הרצפה מניחה על השולחן במטבח. השוקו על השיש, הכפית של הקפה בתוך הסוכר, לא נורא היא מרגיעה את עצמה – הסוכר כבר לקראת הסוף, כשיגמר היא תשטוף את הכלי ותשים סוכר וכפית חדשים. מחר יום חופשי והבית באמת זקוק לניקוי יסודי, היא תסתער על המטלות אחת-אחת, היא מרתיחה מים בקומקום, עוד מעט יבוא האיש שלה, והם ישבו לשתות קפה ביחד, בודקת אם נשארה עוגה משבת, מסדרת ביסקוויטים בצלחת (נגמרה העוגה…), דוחפת את כל מה שעל השולחן הצידה מפנה להם מקום קטן.

שתי דפיקות מהירות, ודלת נפתחת, האיש שלה כבר כאן. "ש—לום!" היא שומעת אותו מזיז את הקליקס מהרצפה, מפלס לעצמו דרך, מודה בליבה על היום חופשי של מחר, מחר הכל כאן יהיה מפוקסס.

"אפשר מגב בבקשה! למה הבית צריך להיות הפוך כשאני מגיע בסוף היום, לא יודעים להרים משחק אחרי שמשחקים בו – אם ככה אז שלא ישחקו, תראי איך הבית נראה, זה נראה לך הגיוני ככה???"

היא מתכווצת, לא נעים לה שככה הוא מדבר.

"כמה פעמים הסברתי לך, ואתה גם ראית בעצמך, שכשאני מנקה הבית נוצץ ומבריק, וזה גם עושה לך מאוד טוב. בשבוע הזה היה לי קצת עומס, אז לא קרה שום דבר אם הבית קצת מבולגן, ולא כל דבר נמצא במקום שלו" היא מסבירה ומתנצלת קצת.

"מחר יש לי יום חופשי אתה תראה שיהיה פה נקי ומסודר!"

הוא נאנח, הולך להביא את המגב מהמרפסת שירות, לא מחכה ליום חופשי שלה, היא חוזרת אחריו לסלון, מסתכלת איך הוא אוסף את המשחק.

למה הוא לא יכול להבין שגם לה מאוד חשוב שיהיה מסודר ונקי, רק שהיא מסדרת כשיש לה זמן להבריק את הכל, היא מרגישה שזה לא סדר כשזה רק "מלמעלה", אז חבל לה בכלל לבזבז אנרגיה על סדר כזה.

תחושה חמוצה פושטת בה, מתיש אותה החוסר הבנה שלו, מעליב אותה שהוא רואה את הבלגן ולא אותה, מציק לה שהערב לא יהיה נחמד כמו שחשבה והוא מלא בדיבור טכני, בהערות ובחוסר שביעות רצון.

"לא מבינה את הקטע שלך, אמרתי שמחר אני אנקה ואסדר הכל, מה העניין להתעקש לעשות את זה עכשיו?! כל פעם שקצת מבולגן לך אתה הופך את כל האווירה למשהו לא נעים"…

****

פעם ניסית לחבר שני תפוחי אדמה אחד לשני – ולהפוך אותם לאחד? לא ניסית וגם לא תנסי ברור לך שאין סיכוי לעשות את זה.

לעומת זאת בטח את יודעת שבצק רך אפשר לחבר לבצק רך אחר, גם פלסטלינה בצבע כחול יכולה להתערבב עם פלסטלינה בצבע אדום,

התכונה שמאפשרת להם להתחבר אחד עם השני זו הגמישות, וללא הגמישות, האלסטיות, היכולת להימתח והתכווץ, להתרחב ולהתערבב אין סיכוי לחיבור!

כאשר אישה רוצה להתחבר לבעלה ולחיות חיים ביחד עם בעלה ולא חיים לצד בעלה, היא תצטרך ללמוד לרכך, להמתח, להתרחב, להתגמש.

אין אישה בעולם שרוצה להישאר בודדה, בדידות היא לא מצב, היא תחושה, כשאישה נשארת נוקשה, עקשנית, לא מתפשרת, לא מאפשרת היא נשארת בודדה, אי אפשר להתחבר אליה –

כמו שאי אפשר לחבר שני תפוחי אדמה לא מבושלים.

חייבים לעבור תהליך של חימום וריכוך על מנת להצליח להתחבר ולהפוך לאחד.

גמישות היא שריר שמתחזק. ככל שאני מוצאת יותר מקומות לעגל ופחות מקומות להתעקש, בתחילת הקשר יהיו יותר דברים שיהיה לי קשה לוותר עליהם, אבל במהלך החיים, ביחד עם הרצון להתחבר ולהגיע לקשר יציב וחזק עם בן הזוג – המקומות שאתגמש בהם ילכו ויגדלו. בתנאי שארצה להתחבר ולהפעיל את השריר של הגמישות וההסתגלות.

"אני אוהבת לקנות בגדים רק של מותגים, לא מסוגלת לקנות בחנויות פשוטות"

"אני חייבת לצאת עם חברה פעם בשבוע להתאווררות, חברות זה אויר לנשימה אצלי!"

"אי אפשר לבקש ממני להכין כל יום מנה בשרית, אני לא סובלת את הריח של הבשר!"

משפטים הנאמרים בנחרצות, לא מאפשרים לנו להתחבר, הם יוצרים אצלנו חומה בלתי עבירה וחוסר יכולת להסתגל או לרצות להסתגל. כשאישה אומרת "לא מסוגלת!" "לא יכולה!" "אי אפשר!" "חייב!" היא לא מצליחה לחשוב שיש דרך אחרת, ואז היא גם לא מצליחה למצוא פתרון יצירתי לקונפליקט שנוצר.

אישה שרוצה להתחבר לבעלה ולהתאים את עצמה אליו, חייבת למצוא פתרונות יצירתיים לתכונות אופי שלה ולהרגלים שהיא באה איתם, כדי שיוכלו להתאים לבית הספציפי שלה עם הבעל שה' שם אותה ביחד איתו.

הסבא מנוברהדוק כותב כך: "שבאמת העולם אינו מפריע כלום לאדם, ולא באמת מונע ממנו להשיג מה שהוא רוצה, ורק המידות הרעות שלו הן הגורמות לו שיראה כך".

זו לא המציאות שמקשה עלינו את החיים המשותפים, אלא המידות, ההרגלים, האופי. אנחנו כל כך מתקשות להיפרד מהרגלים ותכונות אופי שלנו, כאילו משהו בתוכנו יאבד ולא נוכל למצא אותו שוב.

על מי אומרים שהוא צר אופק? על אדם המרוכז כל כולו בעצמו ובדברים המוכרים לו, וכל דבר שטיפה שונה ממנו מיד מבהיל אותו, מבריח אותו, וגורם לו להיסגר ולשמור על עצמו.

לעומתו אדם רחב אופקים, הוא האדם המגלה פתיחות, הקשבה והכלה לאדם העומד מולו, אדם שמוכן לקבל דעה שונה משלו, התנהלות אחרת ממה שהוא הכיר עד היום. אדם כזה הוא אדם חזק, אדם שלא נרתע לוותר כדי להצליח להתחבר והתנהג בצורה שתעשה טוב לשני.

אישה גמישה יכולה לעבור ממצב למצב ביתר קלות, אין בעולם אישה שנולדה גמישה לכל הדברים שבעלה רוצה/ חושב שהוא צריך/ מתנהג וכו'.

כל בקשה של הבעל, כל אמירה שמביאה אותי לפעולה כלשהי היא אימון לשריר הגמישות, ומזמינה להתחברות וקשר עם בן הזוג.

הדרך להתחבר ולהפוך ליחידה אחת הפועלת יחד זה ללמוד את הבעל שלי, מה הוא צריך עכשיו? מה מציק לו? מה גורם לו אי נוחות? איזה הרגל שלי מפריע לו? זו עבודה שלוקחת זמן, אבל הדרך להתחברות היא לנצל כל הזדמנות שהחיים מזמנים לנו ולבדוק איך הפעם אני בוחנת אפשרות פעולה נוספת ושונה ממה שנהגתי עד היום, לפעמים אני אעשה בדיוק הפוך ממה שרציתי. במקום לומר "אי אפשר!" עם סימן קריאה ענק בסופו אשאל את עצמי "באמת אי אפשר?" במקום "אני לא מסוגלת!" אשאל את עצמי "אני באמת לא מסוגלת? או שאולי אני יכולה לנסות ולבדוק?"

ויש משהו שחשוב לזכור – כשאני בוחרת להתאמן ולאתגר את עצמי בתרגילי גמישות, זה מרחיב אותי ותורם לי, מגלה בי מקומות חדשים, ויחד עם זה מחבר אותי לבעל שלי ומאחד אותנו.

יש בהתנהלות הזו משהו מרתק שמרחיב את הלב! מסקרן! מתקדם! יש כאן בניה וחיבור וגילוי של עצמי ביכולות חדשות שעד עכשיו לא התנסיתי בהם – ושווה, שווה לנסות!

ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל

עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד? 

בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]

ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729     

להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799