שתי שאלות די דומות שנשלחו לפה, מוזמנות לענות לאחת מהן או לשתיהן : )
השאלה הראשונה:
שלום לכולן,
אני 4 חודשים אחרי לידה רביעית די צפופה. הגדולה בת פחות מחמש.
הלידה הקודמת הייתה טראומתית, ובלידה הזאת רק חיכיתי לעבור אותה בשלום. לא הרגשתי אושר וכיף כמו בשתי הלידות הראשונות. אני אמורה לחזור לעבודה בימים הקרובים, ואני מרגישה שלא התאוששתי עדיין. מרגישה שממש כבד עלי הכל..
באמת כולכן מבשלות-מנקות-מסדרות-עובדות ומספיקות הכל???
אין לי כח!! מה עושים?
אני מרגישה ממש עול…
נעמי
—
ושאלה נוספת מקוראת אחרת, ממש דומה:
שלום לכולן,
יש לי ב"ה 4 קטנים, הגדולה שלי בת 6,
ואני מרגישה שהבית כל הזמן מבולגן!!!
לא מצליחה לעמוד בלסדר, וכל רגע פנוי שיש לי אני עושה כביסות, טיפה מטאטא, והופ-התעורר התינוק התורן. בקיצור, לא מגיעה אף פעם למצב של בית במצב מניח את הדעת. (ואני לא מתכוונת לשיש נוצץ וארונות מתוקתקים, כן? המינימום שצריך כדי לפתוח את הדלת לרווחה בלי להתבייש, ולהכניס את חמותי בלי היסטריה)
אשמח לשמוע איך עושים את זה-טיפים, עצות, הרגלים, כל מה שמועיל… תודה!!!
רינה
—
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: [email protected] וכולנו ננסה לעזור לך!
אני עם 2 ילדים, ומרגישה בדיוק כך:)
אולי פשוט כולנו כה? כולנו 'לא מסתדרים'…
כן מקווה שכאשר הילדים גדלים והם לוקחים חלק בארגון הבית זה נהיה קל יותר
כדאי שתבדקי טוב האם גם החמות בהסטריה או שרק את…
כחמות , ברור לי שיש המון סוגי בתים והמון סוגי כשרונות ויכולות של נשים ושהתקופה של כמה פצפונים היא 'מטורללת לגמרי', ו…שגם אצלי לא היה בכלל טיפ טופ. אני אומרת להן שאבוא לביקור רק אם הן מאמינות לי לגמרי שאני באה לראות את הנכדים ולא את הבית!!!
בתים יפים יש בתמונות…
יש לי ב"ה 6 כלות כל אחת טובה במשהו אחד ופחות מוצלחת במשהו אחר והכל תקין.
גם אני ככה…
את יהודיה מהממת !
ילדת ואת מטפלת בכאלה פיצפונים!!!
אין ספק שאת עושה נחת רוח לבוראך
אמא,
אין עליך…
כרגיל מזהה את התגובות שלך מקילומטרים…
יום נפלא
באהבה
אמהות יקרות! מצדיעה לכן! אתן אלופות וראויות לכל ההערכה שבעולם!
לזאת שקשה לה לחזור לעבודה- נשמע שלא נהנת מהלידה וחופשת הלידה, אולי יש לך דרך לנצל את הימים האחרונים לנשום קצת? אולי ליסוע ליום- יומיים של נופש רגוע, אפילו בצימר זול ופשוט? אולי להתארח אצל אמא/ חמות לכמה ימים? ללמוד משהו חוויתי? או כל דבר שיעשה לך חוויה ושמחה ,שתרגישי שנהנת בחופשת הלידה, הרבה הצלחה!
וטיפ מעשי- בענין כביסות- אני מכבסת רק ממוצ"ש עד שלישי, הכללללל!! מסיימת לקפל ברביעי ולקראת שבת אני רגועה- אין כביסות, אין גיהוץ ואני מנופפת לשלום למרפסת השירות עד למוצ"ש הבא! זה דורש התארגנות קצרה- לבדוק שלכל ילד יש מספיק בגדים, לקנות את מה שחסר ולהיכנס לשגרה המסודרת הזו! חסל סדר אין כביסה, אין בגדים בבוקר- זירה אחת מאורגנת!
לגבי הסדר בבית- אולי תנסינה לגייס את ה"גדולות" להיות אחראיות על הסלון כל ערב, אפילו במחיר של תגמול קבוע- בגיל הזה הן בפירוש יכולות לאסוף משחקים, לשים בגדים בכביסה, לאסוף ניירות לפח וכו'. ייתכן שזה שווה ממתק קטן או חצי שקל, כי זה בכל אופן אחריות מסוימת ועול לילדה קטנה!
לי שי שאלה אחרת- איך אתן מסתדרות לפני הלידה? מילא אחרי כולם יודעים, יש לך תינוק, אבל לפני, בחודשים הראשונים אני גמורה! איך אתן עושות את זה???
לגבי הניקיון עם ילדים קטנים- מאוד קשה להגיע למצב שהבית תמיד נקי בלי שזה בא על חשבון הילדים!
אבל אני עם הזמן סיגלתי לעצמי הרבה הרגלים שיעזרו לבית לשמור פחות או יותר על סדר.
– מקום קבוע לכל דבר! עוזר גם בזמן הסדר שיודעים לאן להחזיר בלי לבזבז זמן על חשיבה איפה לתקוע את זה
– לזרוק דברים מיותרים!! משחקים שכל הזמן מבלגנים את הבית ואני לא רואה שהם ממש משחקים איתם (כמו כל מיני קשקושים שהוציאו אותם לשניה וזה נשאר על הרצפה) אני מעיפה לפח!! גם יש לי כלל בבית שאחרי שהילדים הולכים לישון הם יודעים שאני מסדרת ואם נשארים דברים על הרצפה זה הולך לפח (קלפים, חלקים שונים.. ובלי שהם ידעו דברים שלא בא לי לזרוק אני יחזיר, אבל זה גורם להם יותר אחריות לחפצים שלהם)
– לאפשר פינות נסתרות לבלאגן > אצלי יש בארונות של הילדים בתליה, סלסלאות ששם אני דוחפת משחקים ודברים שלהם ופעם ב אני ממיינת שם. אפשר מגירות וכד'..
– משטחים נקיים!!!! הסוד לבית עם מראה נקי חח מבטיחה תנסו לפנות את השולחן שלא יישאר עליו כלום!! ותראו איך זה נותן מראה נקי לבית (גם את השיש עדיף לפנות שלא יהיה עליו כלום ואם זה קשה, עדיף לשים איזה סלסלת קש ובה לאגד את כל הדברים, מאשר שזה יהיה מפוזר)
– לא לאפשר לבית לצאת משליטה (אני לא מסכימה להוציא מיליון משחקים, רוצים משהו אחר? תחזירו את הקודם. אם יש מרפסת או איזור שאפשר לנקז אליו את הבלאגן של הילדים עדיף.
– עדיף להרגיל שלא אוכלים בחדרים או על הספה (רק בשולחן אוכלים ואצלי גם יצירות זה רק בשולחן)
– השתמשת במשהו? רצוי להחזיר מיד למקום ולא להשאיר על השולחן
ויש עוד..
זה נשמע הרבה דברים, מומלץ לעשות בהדרגה והילדים דיי מתרגלים לזה.
בכל אופן בדרך כלל אני משכיבה אותם ב19:00 ואחרי זה עוברת רק על הסלון מטבח- ובאמת שזה לא לוקח הרבה זמן!
ויש ימים שאין לי כח ואני בסדר עם זה..
עוד טיפ קטן > תגידי לעצמך שאת שמה סטופר ל5 או 10 דקות ומנקה מה שאת מספיקה! תתפלאי לראות שתספיקי יותר ממה שחשבת.
ממש נכון!
קניתי כוורת של איקאה עם סלסלאות מאורגנות ושם דוחפת את הבלגן שלהם. פעם בשבועיים חודש או יותר{תלוי בעומס } מארגנת .והעקר שהחדר מקבל צורה תוך שניות..ו.
תאמיני לי הם גדלים כל כך מהר שזה עףףףףףףףף
דווקא יש לי ב"ה 4 ילדים בטווח גילאים 3-7
וברור שיש בלאגן! ויש ימים שאני גם מוותרת לעצמי ואין לי כח לסדר
אבל רוב הזמן לוקח לי דיי מהר לסדר מלמעלה את הבית
וכן מודה כשיש תינוק קטן בבית, הקצב שלי כן היה שונה, אבל בגלל שאין לי יישוב הדעת כשהבית מבולגן, מצאתי לי את הדרכים שלי להתמודד על מנת לא להגיע למצב שהבית יצא מפרופורציה.
אני שנה אחרי לידה ועדיין לא מצליחה לארגן
יש ימים טובים ויש פחות..
ממש תודה ששאלת כי אני הולכת ליישם כאן כמה דברים.
מזדהה כ"כ.
זוכרת את עצמי מתקשה להגיע למיטה ונרדמת על הרצפה בין חדר הילדים לחדר שינה.
וכולם אמרו לי יגדלו מעט וירגע… לא ראיתי את זה קורה. הייתי מתוסכלת.
וק קצת גדלו והתחלתי לקבל עזרה בבית וב"ה כבר יותר קל
דבר נוסף שלמדתי: כל דבר בהתאמה לשלב שלו בחיים. מורידים כל עול שאפשר לפי התקופה. יש תקופות שאני מעדיפה לחיות ביותר לחץ כלכלי ויש תקופות שאשקיע בלהצטמצם. יש לפעמים שאני מעדיפה לא לבשל כל יום, לא לאפות לשבת… לבקש עזרה מהסובבים בתשלום.
היתה תקופה שלקחתי כל יום בייביסיטר לשעה אחרי העבודה. בתחילה הרגשתי מצפון שאת קצת הזמן שאני עם הילדים אני מפסידה והבנתי שאיכות שווה לי על כמות בתקופה זו.
כך כל תקופה לנסות להתאים את תנאי החיים למצבי.
דבר נוסף: ילד מגיל שנה וחצי יכול להועיל בכיף וחויה לפי גילו- להגיש לך בגדים לתליה על החבל, לאסוף…
ילדים גדולים יותר זה פלאים איך הם נהנים מאתגרים ממש כמו משחק: למתוח מצעים בגיל 6? זה אפשרי- לוקח להם מלא זמן אבל הם מצליחים.
לגרוף מים? הילדה בת 4 עובדת על זה חצי שעה אבל היא גורפת את כל המים לחור- היא עסוקה במשהו מועיל ולא מבלגנת יותר בזמן הזה…
שווה לנסות!
מרגיש לי שהשאלות מאוד שונות.
והשאלה השניה לא תואמת לשאלה הראשונה.
השאלה הראשונה מתארת קושי שקרה אחרי הלידה
השאלה השניה היא במצב טבעי.
כדאי לשים לב, לא לפתור אותה ב"ככה כולנו" ו"הכל בסדר"
זה יכול להיות עוול.
צודקת לגמרי!!
חשוב להבדיל בין הדברים!
תודה ששאלתן
פתחתי את שבי רגע ברגע של בריחה (ומנוחה, חזרתי מקניות…)
והמשפט הראשון שאני רואה מול העינים – אני טובעת בעומס החיים אני טובעת בבלאגן
הכי משקף בעולם את מה שאני מרגישה עכשיו והמון המון פעמים אחרות
אז קודם כל ניחמתן אותי כבר שאני לא היחידה
(כי רק בדרך חזרה הביתה היו לי בראש השוואות מדכדכות על כל המאורגנות
שכבר עמוק בבישולים לשבת ואיפה אני…)
אפילו שאני יודעת את הנתונים שלי ומבינה את עצמי – זה קשה (אמא לשמונה, עם תינוקת קטנה ש'שורפת' לי ערבים ומתזזת כל הזמן בין בית – ילדים – עבודה ותמיד מרגישה שזה לא מספיק…)
יש מלא עצות שאפשר לתת בכ"ז – הגדולה מכולן – לחיות בשלום עם עצמך ועם המצב
ורק מהמקום הזה אפשר ליישם עצות בכייף ולא בלחץ…
מקווה שהבנתן אותי
בהצלחה לכולן!!
פעם שמעתי משפט יפה שמחזק אותי ממש:)
לסדר בית שיש בו ילדים קטנים, זה כמו לגרוף שלג בעודו יורד…
השנים האלו יעברו, והכל בסדר אם יהיה קצת בלאגן… הילדים יגדלו ויהיה קל יותר
(לפני שיקפצו עלי האמהות למתבגרים, אני מתכוונת שיהיה קל יותר בגזרה הזו של סדר- נקיון- אמבטיות- ארוחות וכו')
ובינתיים- נשימה עמוקה ולנסות כמה שאפשר להנות מהרגע….
אחרי הלידה השלישית שלי סבלתי מחרדות ופחדים קשים,
רגשות משתוללים ללא שליטה, עצבנות, חוסר תאבון,
לא נהניתי מדברים,
כל בעיה קטנה גרמה לי להרגיש שאין לי כוח ואיני מסוגלת להתמודד,
לא הצלחתי לישון –
כך עד שאמרו לי שזה כבר מוגזם וכדאי לשאול רופא,
אולי יש משהו להרגעה.
הרופא שלח אותי אחר כבוד לפסיכיאטר.
ברגע הראשון כמעט התעלפתי-שאני- אלך- לפסיכי?
אבל אחר כך חשתי הקלה,
אולי הוא יידע לעזור לי…
ואכן הוא אבחן אצלי דיכאון אחרי לידה.
כל כך נשמתי כששמעתי את זה!
סוף סוף הרשיתי לעצמי להיות עצובה
בלי להרגיש צורך להיות שמחה,
שאני צריכה לעבוד על עצמי וכו'.
הבנתי שיש כותרת לכל מה שקשה לי וזה הוריד ממני עול של טונות.
היום אני ברוך ה' כמעט בחוץ (שנה אחרי),
ברוך ה' חזקה יותר ועם זאת
לא רוצה להזכר בימים האפורים שלי.
קצת השתפכתי פה, זה לא היה בתכנון-
אך הסיבה לשיתוף הוא
מענה לשואלת היקרה הראשונה.
המצב שלך הגיוני לגמרי,
הכי נורמלי בעולם,
רק לעבור יום אחד בלי לעשות דבר-
זה משהו שדורש המון!!!!
אם את מרגישה שאין לך עדיין כוח-
תקשיבי למה שהנפש שלך מנסה לומר.
אולי עמוס לה, קשה, אולי צריך יותר עזרה…
אך מה שבטוח-
אל תרגישי רע עם הקושי.
לא רציתי להלחיץ עם הדיכאון, רק לומר שצריך להתייחס גם לרגשות.
הדיכאון עומד בקצה, על הרצף יש רמות רבות של מצבים.
לא צריך להגיע עד לשם…
מוסרת לך את הערצתי
את עושה את הדבר הכי חשוב בעולם!
הי הדסה! וכל השאר
אני השואלת, תודה גדולה על התשובות!
ההכלה הזו מרגשת עד דמעות!
הה יום שיש בצהריים- הבית מאורגן ועוד לא הספקתי לבשל…… ואני כרגע יושבת להאכיל. אז בלן, זה לבד יכול לתסכל!
אז תודה גם על העידוד!