שתי שאלות די דומות שנשלחו לפה, מוזמנות לענות לאחת מהן או לשתיהן : )
השאלה הראשונה:
שלום לכולן,
אני 4 חודשים אחרי לידה רביעית די צפופה. הגדולה בת פחות מחמש.
הלידה הקודמת הייתה טראומתית, ובלידה הזאת רק חיכיתי לעבור אותה בשלום. לא הרגשתי אושר וכיף כמו בשתי הלידות הראשונות. אני אמורה לחזור לעבודה בימים הקרובים, ואני מרגישה שלא התאוששתי עדיין. מרגישה שממש כבד עלי הכל..
באמת כולכן מבשלות-מנקות-מסדרות-עובדות ומספיקות הכל???
אין לי כח!! מה עושים?
אני מרגישה ממש עול…
נעמי
—
ושאלה נוספת מקוראת אחרת, ממש דומה:
שלום לכולן,
יש לי ב"ה 4 קטנים, הגדולה שלי בת 6,
ואני מרגישה שהבית כל הזמן מבולגן!!!
לא מצליחה לעמוד בלסדר, וכל רגע פנוי שיש לי אני עושה כביסות, טיפה מטאטא, והופ-התעורר התינוק התורן. בקיצור, לא מגיעה אף פעם למצב של בית במצב מניח את הדעת. (ואני לא מתכוונת לשיש נוצץ וארונות מתוקתקים, כן? המינימום שצריך כדי לפתוח את הדלת לרווחה בלי להתבייש, ולהכניס את חמותי בלי היסטריה)
אשמח לשמוע איך עושים את זה-טיפים, עצות, הרגלים, כל מה שמועיל… תודה!!!
רינה
—
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: [email protected] וכולנו ננסה לעזור לך!
כאמא לילדים קטנים כשמגיעים אלי אורחים בלי לתאם מראש(כולל חמותי!)למדתי לומר:את נכנסת לבית
שיש שם שמחה וילדים וחלק מעסקת החבילה זה בלגן מבורך…
כולם מקבלים את זה ברוח טובה ואף כאלה שאמרו לי שכייף לבוא אלי כי יש אווירה של בית ולא בית מרקחת.
1.ביום יום-אני לא מספיקה גם וגם וגם וגם,אישה עובדת כמו רובינו שמגיעה עייפה הביתה(ומשתדלת רק לחייך ולא לכעוס ולהעביר את הזמן עד שילכו לישון בשמחה-גם זה עבודה לא קלה!)אבל החלטתי אחרי מחשבה שאני רוצה שמשהו אחד שהוא הכי חשוב לי,עליו אני לא מוותרת ומשתלת לעשות-אצלי זה ארוחה חמה בבית אבל את צריכה לדעת מה חשוב לך ולהחליט שאותו את משתדלת לעשות.
עשית אותו?מצויין,יש לך כח לעוד משהו?חלקי את הבית לאזורים/עדיפויות ותמשיכי.
2.אני הבנתי שכשאני נכנסת לבית אני לא מסוגלת לראות בלגן זה לוקח לי את טיפת הכוחות שנותרו לי-ולכן אני משתדלת שהכניסה לבית תהיה פנויה(לא מרשה לילדים לשחק ליד או להציב עגלה וכ'ו)כמובן כמה שניתן.
3.עיקר השינוי הוא בראש שלך!
את יכולה לחשוב :חשוב לי שהבית יהיה מתוקתק ובאותה מידה: חשוב לי שהוא לא יהיה בית מרקחת.
חשוב לי ילדים מסודרים באותה מידה: חשוב לי שיהיו שמחים ואוירה טובה.
אז קשה עכשיו(ואני לא מכחישה את זה,כולנו נשים שחשוב להן סדר וניקיון)אבל זה יהיה כמה שנים עד שילדים יוכלו לעזור יותר בעז"ה.
לגבי השאלה של נעמי,
אני חושבת שאם לא הרגשת את חופשת הלידה שלך תנסי אולי להאריך אותה,אולי לצאת לנופש רק את ובעלך ליומיים שלושה?
מרגיש לי(ואולי אני טועה) שבגלל החוויה של הלידה את עדיין חסרת כוחות בלי קשר לזה שיש לך כמה קטנטנים ואת צריכה אולי חוויה טובה לגמור איתה את החופשת לידה……
אהבתי!
אני מזדהה עם כל מילה , גם אני בשלב הזה של קטנים שאף אחד עדיין לא באמת מושיט יד,
זה שלב לא קל בכלל שדורש המון אנרגיה ועבודה פיזית.
מה שמחזיק אותי – מה שאמרה לי פעם אישה חכמה,
הזכרונות היחידים שהילדים יזכרו בעתיד מהימים האלה הם החוויות והכיף שעושים להם ושיש בבית כמשפחה! ולכן אני משתדלת שעלאף הבלאגן ואין סוף הכביסות, משחקים לכלוך וכו, שיהיה פשוט נעים וכיף בבית
הם לא יזכרו את הבלאגן או הטירוף שההורים שלהם היו בו…
וכדי שגם לך זה לא יזכר כסיוט אלא כתקופה טובה ( ולא רק ייזכר אלא גם תחווי עכשיו בהווה כמו שפויה )
צריך לקחת עזרה. לפעמים זה אפילו לבקש מהבעל דברים שהוא לא רגיל לעשות ולפעמים זה עזרה חיצונית.
וכן, חשוב!!! לעשות זמן קבוע לעצמך – למלאות את עצמך ! גם אם זה על חשבון הבית ועומס החיים
אישה מלאה זו אישה שיש לה כח לתת!!
המון הצלחה וכח לנחת!
אני לא מבינה איזו מן חמות נוחתת בהפתעה….
אוייייייייי זה סוגיה בפני עצמה. נפתח שאילתה חדשה בחכמת ההמונות…
חמותי (וחמי) מרגישים חופשי כ"כ שהיה גם שנחתו עלי "הפתעה" לשבת
גם לי קשה שלא להתייחס לזה!
גם בצד של בעלי אוהבים הפתעות, אבל מההתחלה הדגשתי שזה לא מתאים לי!!
נכון שזה לא נעים להגיד אבל אני מעדיפה לספוג טיפה את החוסר נעימות ולהגיד "פעם הבאה אשמח שתעדכנו מראש שאתם באים". והיום אף אחד לא בא אליי בלי לעדכן מראש
אני יכולה להגיד שדווקא אחרי שנולדו הילדים בצפיפות והרגשתי מחנק זה גרם לי מאוד לשים גבולות עם אנשים!! כי לפעמים מחוסר נעימות זורמים ולא תמיד זה מתאים ולפעמים זה גם מאוד מכביד על הנפש!
לכן אני מאוד חושבת שכדאי לשים את הגבולות וכן גם גבולות מול המשפחה! (אני בטוחה שלא לכל הגיסות החם והחמות באים באותה הרגשה, זה מאוד תלוי מה משדרים)
ואל תבינו לא נכון! אני באמת מכבדת!! וגם כשאני מציבה גבולות אני משתדלת לעשות את זה בצורה נעימה ולא פוגעת.
לנעמי ורינה- אתן שתיכן אלופות!!!
אין כמעט בעולם מצב כזה של אמא ל4 ילדים כל כך צפופוים,
זה רק בציבור שלנו קורה, גאוותנו.
אני גם בשלב הזה וטופחת לעצמנו על השכם:)
טיפ: תשלימו עם המצב, קחו עזרה בתשלום.
כשמבינים שבשלב הזה זה קריטי מוצאים הדרך ומוכנים להשקיע כסף,
לפעמים כסף שווה זמן ושלווה נפשית.
איך? 1. מחפשים עוזרת בית שתנקה פעם בשבוע, עולה הרבה אבל לתקופה זה מחזיר את הנחת לבית,
יש דד ליין לסדר בבית ואחר כך יום אחד בשבוע שהבית חוזר להיות נוצץ.
2. מחפשים במייל השכונתי\ עלון\ וואטאפ וכו' בחורה שתעזור עם הכביסות. (ותפרגנו עם התשלום כדי שהיא תקפיד לבוא) לדעתי הכביסות הן עיקר הבעיה, הבלאגן שזה עושה…… והאופן שזה מפיע על התארגנות בבוקר ובצהריים.
3 כשמרגישים שיש פרויקט ש"יושב" על הראש ואין איך לעבור את זה, כגון: פינוי מחסן, ניקיון למשהו גדול וסזיפטי (כמו ספה, חצר וכו'), הרכבת ארון, פינוי חפצים גדולים ועוד
פשוט מבקשים מהבעל להיכנס לישיבה מקומית ולהציע כסף לבחורים תמורת העבודה בהפסקת צהריים, הבחורים ששים על זה. (בעלי מתנה את זה גם בעוד משהו רוחני כמו הוספת זמן לימוד באותו יום וכו)
קרה שלא מצאתי עוזרת בית ובחור בא לנקות לי את הבית במקום, עשה עבודה מצויינת! ספונג'ה, חלונות, תנור….. במשך יומיים שעה כל יום. (הישיבה היא לא לבחורים קלאסיים ככה שאני לא יודעת אם אפשר ככה בכל ישיבה…..)
וכן- כמו שאמרו אחרות- להשלים עם המצב, להבין שזה גדול עלינו………………….
נשמע שהכסף זורם אצלך יותר ממים….
למה נראה לך שלכולן יש אפשרות? ועוד בחופשת לידה?!
ואל תענו לי פה עכשיו, שאפשר לוותר על משהו אחר פחות חשוב, יש משפחות (אנחנו למשל) שזה בכלל לא עניין של סדר עדיפויות. פשוט, אין כסף!!!
רצתי גם לומר שאולי את צריכה להאריך את חופשת הלידה? אל תחשבי על כסף תחשבי על החיים שלך! עוד שבוע שבועיים של חופשת מחלה לא יזיקו לאף אחד….
וחוץ מיזה תחשבי אולי לעבור עבודה אם את לא אוהבת אותה…
מגיע לך פיצויים ותוכלי לשבת בבית עוד קצת.
מנסיון ילד רביעי זה סוג של מחשבה על עבר הווה עתיד וזמן לעשות שינוי תחשבי על זה!
אל תפחדי!
בדרכ לא מגיבה כאן אבל הפעם פשוט עוד לא ראיתי תגובה מסויימת שלדעתי חייבת להשמע… אני לא יודעת אם מדובר פה בטאבו או שזה דורך על פצעים… בכל מקרה לדעתי חייב! עזרה של הבעל
הבעל עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה כדי להגניס כסף, ומשחרר אותך להיות 100% עם הבית והילדים? נהדר! (חלום שלי שלא אצטרך לצאת לעבוד) שחררי אותו בתורו ותגישי לו את הגרביים למיטה.
במקרה הנפוץ יותר בו את נאלצת לעבוד כדי שתחיו ממשהו, בעלך ייאלץ להושיט יד. את לא יכולה להיות גם וכם וגם וגם.
אני באופן אישי לא יודעת מה קורה אצלי בגזרת הכביסות, בעלי מתקתק ודואג להכל, כמובן שאני הרבה פעמים תולה מקפלת וכו… אבל האחריות לבדוק איזה כביסות צריך לעשות ומתי בדיוק לעשות אותן – עליו! לא מתעסקת בזה. זה בהחלט מוריד ממני ככ הרבה עול!
אז מישהי אחרת אולי בעלה שונא כביסה אבל ייקח לה אחריות על הכלים? על טיטוא הבית? על פינוי משטחים? לא אכפת לי מה.
את לא המנהלת הבלעדית של הבית שלך! יש איתך שותף, אני בטוחה שהוא נהדר, הוא יכול לעזור לך ככ הרבה אם רק תסכימי ותסמכי עליו ותלמדי אותו שזה כשר.
פעם באמת גברים נטו עבדו ונשים נטו גידלו את הילדים וטיפחו את הבית, היום כשאין חלוקה מוגדרת אז זה תקף לכל הסעיפים. לדעתי זה גם דוגמא מאוד חינוכית לילדים שיראו שאמא לא עושה הכל בבית, וכל מי שגר בבית בעצם מחויב אליו באותה צורה.
אני מסכימה איתך שתפקידו של הבעל לעזור, והוא אכן שותף מלא לחיים שלנו, אבל לא כ"כ אהבתי את הצורה שבה הבאת את הדברים.
אם הבעל עובד כל היום לפרנס אז נשרת אותו לגמרי אבל אנחנו עובדות אז הוא חייב לעזור?!
מה שאני רואה סביבי הסיבה שהבעל לא עובד זה כי הוא לומד ב"ה. לא מובטל ולא משועמם. אז אם במקרה שהבעל עובד את חושבת שנכון לשרת אותו לגמרי (אני לא חושבת כך) אז קל וחומר אם הוא לומד מגיע לו שנשרת אותו…
דעתי האישית שבין אם הוא לומד ובין אם עובד, זכותינו וחובתינו לקחת את עול הבית עלינו והוא מצידו צריך להשתדל לעזור ככל האפשר. ואם הוא לומד הזכויות שלנו לאין ערוך….!!!
מסכימה איתך לגמרי!
לפעמים צריך תזכורות מה עיקר ומה טפל באמת.
אני חוזרת על התגובה של נ אבל ממד צרם לי.
מסכימה עם הרעיון שבעל יכול וצריך לעזור, אבל ממש מתנגדת לחלוקה, נשמע שאם הבעל אל עובד, הוא מתבטל ולא עושה כלום.
אם האישה צריכה עזרה, כדאי שהוא יעזור, בלי קשר עובד או לומד. והרבה יותר מזה, אם הוא לומד הייתי מתקמצנת ממש על השעות שהוא יעזור, לעומת עובד, שזה סה״כ כסף….
מלידה ללידה מרגישים יותר את האחריות והצורך להיות בבית ולהספיק כמה שיותר דברים
אני מרגישה קושי גדול לחזור לעבודה אחרי לידה, אבל מרגישה שזה גם מאוורר אותי
לא יכולה להיות כל היום בבית ולהתעסק עם כביסות, סדר, ניקיון וילדים.
יש סיפוק בלצאת מהבית ולעבוד ולהיות עם חברה שמחוץ לתחום הבית.
כשחוזרים אפשר כבר להכיל את מטלות הבית,
ובסוף יום את הולכת לישון בהרגשה שהספקת מעבר.
תרגישו ותאמינו שאתן עושות את הדבר הכי מושלם בעולם!
וכן, פנקו ותרגישו את עצמכן, תצאו מידי פעם(לטבע, לנופש, לקניות) תיקחו משהו מתוק כל יום(מעדן, שוקולד, עוגה..)
קודם כל שולחת לכם הרבה כח!
אני ילדתי את הבת השלישית לפני שנה וחודשיים ורק לפני 4 חודשים הרגשתי שהבית חוזר למסלולו.
לפעמים הכל תלוי בתינוק התורן אם יש תינוק תובעני והלילות יותר לבנים מהרגיל צריך באמת לחשוב על סדר עדיפויות שיסדר לך את היום והשבוע אולי יום מרוכז של כביסות? אולי מתחילים להתארגן לשבת כבר מיום רביעי? וכל מיני דברים כאלה שיכולים להקל גם אם התינוק לא טובעני והעומס של החיים גדול בלי קשר.
אני קוראת פה את התגובות ומתרגשת אנחנו כאלה מדהימות!!!!!!!!
וואו אמהות יקרות ומהממות מזדהה ממש ממש…
באמת כל כך לא קל השלב הזה!
אני ב"ה אמא ל-5 כשהגדולה עוד לא בת 6.
מגיעה לאמא שלי בקריסהההה, אני מהקטנים בבית, זוכרת את אחיות שלי עם ילדים פחות צפופים מגיעות קורסות לשבת של חופש ומנוחה וכל הדודות הצעירות שומרות להם על הקטנים וקמות כל רגע להביא להם את כל מה שביקשו.
היום אני מגיעה להורים שלי וממש מרגישה תחת ביקורת מכולם
למה הם לא לבושים מספיק חם, למה את משכיבה אותם כל כך הרבה, למה הם בוכים, למה ולמה ולמה
ואני רק רוצה להזכיר לכל האחים הגדולים היי אתם לא זוכרים אפילו באיזה מצבי קריסה הייתם מגיעים ואיך הייתם נראים אז
ושכחתם לגמרי מזה השלב הזה עם הקטנים, אולי במקום ביקורת תשלחו פעם את הבחורות שלכם לעזרה בתמורה לכל מה שעזרתי לכם פעם.
אישית עושה לי הרבה פחות חשק להתארח או להיפגש
רוצה רק להסתגר בבית עם הילדים המדהימים שלי ולגדל אותם באהבה
בלי להיות נתונה לביקורת כל היום…
אני מגיעה לפעמים אחרי כאלו ימים מאתגרים ולילות לבנים וחסרי שינה לחלוטין
כל פעם התינוק התורן שמוציא שיניים כבר שבועיים והמחלות חורף שעבר בשרשרת בלתי נגמרת כל החורף הזה
והטרוף של החיים ען בית-עבודה-כביסות-ארוחות וכו וכו
רק מחכה ונואשת לקצת מילים טובות והערכה
רוצה לפעמים לצעוק לאנשים סביבי
אל תיקחו לי את הכח!! מילא אתם לא עוזרים, לפחות אל תיקחו את הכח!!
יכולה לתת מהניסיון שלי כמה טיפים:
העצה שהכיייי חוסכת לי עבודה ביומיום:
1. חתכתי לגמרי פיג'מות לילדים (רק אל תזמינו לי רוווחה:( )
אחרי אמבטיה הקטנים מלבישים גופיה ומכנס (כמובן מכנס נח, לא ג'ינס או משהו כזה)
הגדולות לובשות חולצת בסיס וחצאית
בבוקר כשקמים מסיימים להתלבש
אין לכם מושג כמה חוסך לי בערב-בבוקר-בכביסות!!!
2. שואב שוטף – חובה חובה בבית שאין עוזרת
לא כל יום הרצפה נקיה ברמה שמאפשר לי להעביר אותו
אבל משתדלת 2-3 פעמים בשבוע לההגיע לרצפה ריקה מחפצים ואז להעביר 15 דקות
אין כמו ההרגשה המדהימה שהרצפה נקיה, גם אם כל הבלאגן על השולחן עושה לי אור בעיניים שהרצפה נקיה ומהשולחן יותר קל לשים במקום (או שלא… מקסימום נשאר בשולחן ולפני שבת מארגנים)
ולפני שבת כמובן עושה איתו יותר יסודי
3. מיני קיטשן – פתרון מדהיםםםם לארוחות צהרים קלילות בכלום עבודה
מכניסה צ'יפס קפוא וחזה עוף בערך 3 פעמים בשבוע אחר כך להכין גם פתיתים או אורז בסיר כתוספת ויש ארוחה מושלמת
רק בזכותו יש לי מבושל בקצב הגיוני
אני גם אשמח לשמוע טיפים מקצרי דרך בסגנון הזה…
אין דרך אחרת לשרוד את הטרוף הזה של החיים…
כל כך מסכימה איתך-את שציינת שלפעמים הסביבה לוקחת לנו את הכח…
אני עובדת. כל היום. 2 משמרות בעבודה אמיתית(בשביל שנסגור חודש איכשהוא)
ועוד משמרת עם הילד…
עוד משמרת לבית-
ולימודים…
ב"ה שמחה ומאושרת.
אבל
ולפעמים אני מסיימת יום.גמורה כצפוי
ומנסה לבדוק איך אני צולחת את מחר..
או באמצע יום ומבינה שיש בלת"ם
ואני חייבת עזרה-עם הבית/הילד
ואני מנסה להרים טלפון לבת משפחה
שכמה שעזרתי לה בשנים היא גידלה ילדים קטנים……
ובמקום להבין לנסות, לחפש איך תוכל לסייע
היא מתחילה להטיף…(איזה דור-כמה את עובדת ביום אחד..את בטוחה שזה לא פוגע בילד? וכו)
(זה עוד עדין.יש לי במלאי כמה כואבים יותר:(
או לתת תירוצים שסליחה…אבל (יש תרוצים שאני מתביישת בשביל המתרצים)
אני מבינה שזה כבוד גדול שבעלי אברך והתורה שלו מכבדת את המשפחה..ושמחה על הזכות
(למי ששואלת במעט שעות שהוא בבית הוא עוזר מאדדדדד)
אבל התגובות לא נותנות כח.
ההפך.
מרוקנות. מפנצ'רות.
תבינו. אני צועקת כאן צעקה
אנחנו נשים בדור שהכי מכל הדורות (נראה לי) לוקח על עצמו את עול הפרנסה
כדי שהגברים יכולו להשקיע את עצמם בתורה
אולי במקום להעביר ביקורת
תגישו עזרה
במקום לצקצק בלשון
תתני כח.מילה טובה. פרגון?
אולי תמיכה קטנה כספית או רגשית
אני לא עובדת קשה כל כך כי בא לי.
כואב לי מאד שהילד רואה אותי רק מ ארבע עד שמונה
אבל במסגרת המציאות והבחירה שלי(מרצון טהור) בחיי תורה אני עושה את כל שביכולתיי
וה' יגמור עלי…
שימו לב לתת כח.לא לפוצץ את הבלון.
תודה
אוי כמה שאני מסכימה. גיסתי המורה, את יודעת כמה כח את שואבת לי במשפט \ מבט מצקצק אחד? אני גם ככה מלאה בנקיפות מצפון. עובדת קשה בעבודה, עובדת קשה בבית, עובדת קשה בכל מקום. ואני שמחה ומאושרת. עד שאני פוגשת אותך…
שימי לב אל הנשמה, טוב?