כל הפורים הזה ושני האדרים,
והתחפושות שאני מורידה לילדים
עשו לי חשק,
להתחפש השנה
למשהו מקורי,
שלא כל יום רואים.
בא לי להתחפש –
לאישה שאוהבת לעבוד,
אבל לא סתם לעבוד –
תוך כדי ללמוד, להתמקצע עוד…
בא לי להתחפש לאישה
שאוהבת לאכול חסה עם זרעונים
ויש לה מתכון חדשני לקינואה, משהו טעיםםם
בא לי להתחפש
לאחת שעושה כושר ומספרת שזה פשוט מדהים!
שקמה בחמש בבוקר
ומיד מכניסה למכונה מצעים
בא לי להתחפש לאחת שכשהילדים שלה יוצאים בבוקר הם מסדרים אחריהם את החדר,
והמיטות.
ויש להם בכריך חביתה עם ירקות
לבנות יש צמות
לבנים יש חולצות מגוהצות,
לא סתם, עם פס!
בא לי להתחפש לאישה שמחייכת כשהבעל נכנס
ששואלת אם מתחשק לו משהו חם לשתות
וכן, בטח, היא כבר קוצצת לו סלט ירקות.
בא לי להתחפש לאישה חינוכית כזאת,
שלא כועסת על הילדים.
שעוברת עם עצמה תהליכים,
שיודעת להפיק לקחים.
בא לי להתחפש לאמא שיודעת להכיל מתבגרים.
שאין לה בעיה שהם מסתגרים
שיש לה את המלים הנכונות,
והיא לא נבהלת מאתגרים.
בא לי להתחפש לאישה
שאף פעם לא צ'כה שחרור מהילדים
שלא מתעניינת בערבי נשים,
שלא יושבת מול המייל בערבים.
בא לי להתחפש לאישה שאוהבת את הבוסית שלה.
והיא כזאת לויאלית למערכת וריאלית
ותמיד יכולה להוסיף שעות.
אז הלכתי לחנות תחפושות.
הסברתי בדיוק למוכרת מה אני רוצה לקנות
היא אמרה שהיא לא מוכרת כאלו תחפושות
ושאין לי בכלל מה להמשיך לחפש או לנסות
כי כאלו תחפושות יש נשים שמתחפשות כל השנה
וכשנגמר להן כבר הכח לכסות –
הן מוכרות אותן במחירי סוף עונה
ואז הן לא מבינות:
למה אף אחת לא קונה.
את מבינה??
וואו, וואו ושוב פעם וואו!
חזקקקק