החדר פה מכיר הרבה טיפוסים ודמויות, אבל הדמות שהכי רווחת היא דמות האם.
האם שבאה ממש לא בשביל עצמה – כי את כולה היא נותנת, ותמיד, למען הילדים.
נכנסה אמא, משפחה ברוכת ילדים. באה ואמרה: "הילדים שלי מוצלחים ב"ה, אני מרגישה שעם הילדה הזאת אני נכשלת".
אחד הדברים הבסיסיים שאני מנסה לשנות בתפיסה של אמא שמגיעה עם ציורים וכתב של ילד ספציפי שלה, זה שאתגר שנמצא אצל הילד שלה – לא אומר שהיא הבעיה.
למדתי את זה מרופאת הילדים. הגעתי ואמרתי לה: "היא השתעלה לי כל הלילה". היא הביטה בי ושאלה: "את בטוחה שהיא השתעלה לך?"
אני לוקחת את הכתב של האם, שמשלים את התמונה, ועוזר להבין איפה נקודת החיכוך, ואת דרך התקשורת הרצויה – הכלים שעליה להשתמש בהם על מנת להצמיח את הילד.
הכתב שלה היה חזק, אנרגטי, מוכשר. התמקדתי בעוצמות ובמעלות שלה. רק מה? התפיסה הפנימית ששלטה שם הייתה המילה" "צריך". צריך לפעול, לעשות, להניע את הגלגלים. המון דרישות עצמיות. כל מה שנעשה סתם ומעבר – היה מיותר. כביכול שוטר עומד עליה ומכוון את צעדיה מה עכשיו. בבית הדבר התבטא בכל הסדר יום – צריך לסיים למיין כביסה, צריך כבר להשכיב ולהכין מיד אוכל (יש כבר איחור!), הם עכשיו בארוחת ערב, נו, אמבטיות, ומה הלאה.
גם בעבודה היא פעלה רק במישור הצריך, לא אהבה באמת את מה שהיא עושה, וגם לא הסכימה לשמוע על שינוי. כרגע צריך כסף.
והבת שלה?… הבת שלה לעומת זאת הייתה אינטואיטיבית, פרפר מלא ברוח חיים, נכנסת למקומות ומנסה להריח כל דבר… לעיתים חולמנית ומדמיינת – גם באבחון שכתבה סיפרה סיפור מדומיין על גלי ים וטביעה שלה עד שהצילו אותה, (לא היה וכן נברא), שמש ורודה ושמים צבעוניים…
אגב, אצל מישהו בעל כללים, שילובי צבעים לא מתאימים – יפתיעו אותנו. אולי יספרו על חוסר בהבנת קודים. אצל האינטואיטיביים בעלי שאר הרוח, עם הקו המרחף והקליל, אנחנו נספוג את זה. העולם שלהם הפנימי הוא שונה ופורח.
היא הייתה חובבת הנאות, יציאות, חופש, טיולים ואוויר, אוויר.
האם, שהגיעה כיוון שהרגישה שהיא נכשלת בחינוך של הבת, קיבלה הסבר מפורט על השוני הקיים ביניהן.
הסברתי לה שמכיוון שהיא חיה את העולם ואת כלליו במישור הצריך – ממילא באופן אוטומטי היא לא מבינה למה אחרים לא דורשים מעצמם כמו שהיא דורשת מעצמה. היא הסכימה איתי שאכן יש לה הרבה מאד ביקורת… וזה ברור. הדרישות העצמיות שלה חזקות מאד, גם המסירות שלה כלפי אחרים היא אינסופית. היא יכולה להיות ערה לילות על מנת למלא את מבוקשם של בני משפחתה.
ומול הבת שלה? קשה לה להכיל את חוסר הניהול העצמי שלה.
"היא שוטפת כלים", היא מספרת, "ומשאירה כיור מלוכלך".
לקח לי זמן להסביר לה שילדה בת 9 ששוטפת כלים ראויה להערכה, לעידוד, זה לא תמיד מובן. את הכיור המלוכלך היא לא רואה, היא חיה בעולם עשיר הרבה יותר מלכלוכים בכיור…
האמא הייתה כלי קיבול ובעלת נכונות לשינוי, אבל באמת שהיה קשה לשכנע אותה למה לבת שלה יש צרכים שכל כך לא צריך אותם…
האם צריך חוג שחיה/ אפיה/ דרמה?
האם צריך לצאת לטיולים מידי פעם?
האם צריך לשבת לפעמים רגל על רגל בספה? (זה מ-פו-צ-ץ את אמא!)
כל שאלה כזו היא עניין לדיון נפרד.
לא פתחנו כל שאלה, רק הסברתי לה מהו טיפוס שפועל 'כאן ועכשיו' – לפי הצורך (למרות שגם את זה כדאי מעט למתן), ומהו טיפוס שצריך דמיון ואווירה.
כשהיא קלטה את זה – כלי הקיבול עבד נהדר.
היא קנתה לה ערכות יצירה מקסימות ואפילו רשמה אותה לחוג, שלדעתה הקודמת 'מבזבז את הכסף והזמן'.
הרבה פעמים מה שנדרש מאיתנו בשביל לעשות את המעשה הנכון, זה רק לבדוק מה בי מתנגד למי שעומד מולי, להבין את השוני, והתשובה איך לנהוג – כבר תצוץ מאליה, בסייעתא דשמיא כמובן.
————————————————————
מילה של גרפולוגית:
אם דיברנו על ילד אינטואיטיבי, כיצד ניתן לראות אינטואיציה בכתב היד?
לרוב יהיו קווים עדינים, מרחפים, "חוטים" רבים בכתב ולא זוויות נוקשות. קישורים מהירים וזורמים בין אותיות – לעיתים הקישורים אף יפריעו לרהיטות של הכתב, זה ניכר גם בכתב המקפח חלקים ניכרים מהאותיות בשל המהירות, הרבה פעמים נראה רווחים מאווררים יותר בין המילים והאותיות. יהיו גם שיפודים בסופי האותיות. שימי לב לאות כמו ן' – האם היא מסתיימת בקו חזק כמו תחילת האות או שהולכת ומדקקת בסופה כמו סיכה?…
גם הצבע הסגול מצביע על אינטואיציות מפותחות ודמיון. ילד כזה – עשוי לרחף ולהתנהל בקצב משלו… ילדים אלו חכמים ועמוקים. חשיבתם נמשכת לשונה. מצד שני יש תובנות רבות מאחורי השקט, עולם פנימי עשיר ומלא בצבע… ברור שילדים כאלו פחות אוהבים להתעסק עם כלים ובטח עם הלכלוך שנשאר בכיור : )
יהודית רובינשטיין היא גרפולוגית מוסמכת הנותנת מענה להורים באבחון קשיים אצל הילדים, ולצוותי הוראה באבחון קשיים אצל התלמידים. היא נותנת ייעוץ בתחומי תעסוקה ובתקופת השידוכים.
היא מעבירה סדנאות, הרצאות ותוכניות גרפולוגיה מובילות בציבור ועוסקת בהוראת עקרונות הגרפולוגיה.
לקבלת מדריך מתנה: איך להביט על ציור של ילד בלי להיות גרפולוגית לחצי כאן.
