פרק 31/ עו"סית מבני ברק

"אמא שלי רוצה שנספר לכולם שיש לה ולאבא ווירוס קשה, ושגם אנחנו נדבקנו מהם." היא הסבירה ליחיאל.

"לא יאמינו לזה."

"אין מה לעשות. אחים שלי לא יבינו מה קורה, אבל יום אחר כך הם ממילא כבר ידעו. העיקר שהחתונה תתקיים כרגיל."

בעלה הנהן מתוך מחשבה. "יכול להיות שאבא שלך מעדיף שלא כולם ידעו. קשה לו לדבר על זה."

"אבל אמא שלי ממש לבד. וגם הוא."

"נכון, במשפחה צריך שידעו, שעוד מישהו יעזור כאן. אולי נספר לחזקי, או למוטי?"

היא שקלה את דבריו בעודה מלבישה את ארי שלא התעורר. אם חזקי ומוטי ידעו זה יעזור המון. הלוואי גם שהייתה יכולה לדבר עם ציפי או יעל או גיסה אחרת שלה.

"הייתי רוצה שנוכל גם להתייעץ עם חזקי." שמעה את יחיאל מוסיף, כמו הד למחשבותיה.

"להתייעץ על מה?"

"על כל המצב כאן. התסבוכת עם שיר. הקושי של ההורים. ומה אנחנו עושים הלאה. עם שיר בעיקר."

"צריך בעיקרון לשאול את אבא שלי לפני שאומרים."

"אז נשאל אותו. הוא יכול להבין שחשוב שעוד מישהו ידע ויעזור."

"ואז, מה נעשה בחתונה? נספר שגם המשפחה של חזקי נדבקה בווירוס?"

אנשים יכולים – אולי – להאמין שווירוס קשה תקף במקרה את הסבא והסבתא של הכלה, ושהמשפחה שגרה בקרבה יחסית אליהם נדבקה גם היא, אבל לא שאותו ווירוס עבר דרך קווי הטלפון עד למודיעין עילית או רכסים.

יחיאל רכס את סנדליה של אילה.

"לפחות נשארו רק עוד יומיים עד שיהיה אפשר לספר." הוא אמר לבסוף. "מחרתיים כבר יהיה אפשר להגיד, זה יצא שכולם ישבו שבעה רק יום וחצי, עד שבועות."

חג השבועות.

דיני העבירה בעדינות את חולצתו של ארי דרך הראש, ושמה לב שידיה רועדות.

כבר אתמול חשבה על חג השבועות, ועכשיו שכחה שוב. הם לא יוכלו לנסוע עם שיר ליומיים של חגיגה עם כל המשפחה. זה לא אנושי.

"נצטרך להישאר בבית." היא אמרה ליחיאל, היא תצטרך להסתדר איכשהו גם עם בישול של יומיים חג. "לשיר יהיה קשה מדי להיות עם כולם."

"כי זה מדי בבת אחת?"

"כן. אני גם לא יודעת מה היא מרגישה עם כולם, מה היא שמעה מטובה." כאב חד עלה בגבה. "וזה גם יגרום לשיר לשים לב שבעצם כולם לא היו בלוויה."

"היא יודעת את זה בכל מקרה."

"כן, אבל עכשיו היא כנראה אפילו לא יודעת על כל הדודים, אז זה לא פוגע בה. אם היא תכיר את כולם לאט לאט, היא תרגיש פחות חזק שהם לא הגיעו ללוויה."

"הגיוני." שפתיו התהדקו באותו אופן שבו זה קורה כאשר הוא מתוסכל.

"היית רוצה שכן נהיה בשבת שבע ברכות?"

"בעיקרון כן, אבל לא זה מה שמשנה לי עכשיו." הוא העמיד את אילה על רגליה. "אני רק חושב שכן היה צריך שאחים שלך ידעו על הפטירה. אבל אין מה לעשות, בשביל היום וחצי האלה כבר לא כדאי להרוס לישי ורחלי את החתונה."

הוא הוריד את יונתן בפתח החיידר, לקח את אילה לגן, והכניס את ארי למטפלת. כשהמשיך משם לכולל, ניסה להניח בצד את כל מה שנפל עליהם ביממה האחרונה. אם הוא יעמוד על כך ששיר לא יכולה לגדול בביתם, מישהו מהאחים ייאלץ לקחת את האחריות, שלכתחילה לא הייתה אמורה להתגלגל עליהם. גם כך הם בפתחה של תקופה קשה. חמותו תזדקק יותר לדיני, בגלל הטרגדיה הנוראה הזו, דיני עצמה מלאה בצער נורא.

בנקיפת אשמה הוא החנה את הרכב בנישה צרה אותה הצליח לתפוס כמעט בכל בוקר.

אולי היה צריך להישאר עכשיו עם דיני, עם כל הקושי שהוא נמצאת בו. אבל הוא זקוק לשעות הללו של הלימוד בבוקר. בצהרים יעזור לדיני להשתלט על הבלגן בבית ולעשות כל מה שצריך, ובהמשך היום הם ימצאו גם את הזמן לשוחח.

ניסה להניח גם את המחשבה הזו בצד כשהתיישב ופתח את הגמרא.

חצי שעה אחר כך צלצל הטלפון. לקח לו רגע לקלוט שזה צלצול של התראת תזכורת. הוא הכניס את ההתראה אתמול כדי שלא ישכח לטפל בעניין של שזיף.

אי אפשר לדעת באיזה קצב דברים מתקדמים ונסגרים במשרד הפרסום. הכרחי שדיני תדבר כבר הבוקר עם יהודית פליישמן.

היא תהיה מסוגלת לעשות את זה עכשיו?

הוא חייג לדיני.

"בדיוק התלבטתי אם להתקשר אליך." אשתו ענתה לו מיד, הוא חש את הלחץ בקולה. "עירית התקשרה, אמורה להגיע לכאן עו"סית מבני ברק."

"מה?"

"עירית אמרה שבדרך כלל העו"סית שמקבלת את התיק מלווה ילד לבית שהוא נכנס אליו כדי לראות ולאשר שהכל בסדר. היא לא יכלה לבוא איתנו אתמול, וגם עכשיו קשה לה לנסוע עד לכאן. אז היא יצרה קשר עם הרווחה של בני ברק, כדי שישלחו לכאן בינתיים עו"סית במקומה. העו"סית הזו אמורה להגיע לכאן הבוקר, כדי לראות את הבית שלנו."