שלום לכולן,
הבן שלי… גונב : (
קלפים מחברים, גוגואים מבני דודים, ואפילו – כסף מארנקים שלנו, ההורים.
הגענו למצב שאסור להשאיר כסף גלוי.
הוא מכייס, ואח"כ מספר סיפורים משונים מאיפה יש לו כסף…
אשמח מאד לכל עזרה בנושא!
שרה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
30 Responses
זה נשמע שהוא במצוקה נוראית, לא ציינת בן כמה הוא אבל בטח הוא מבין שמדובר בעבירה חמורה אולי מאיימים עליו ולכן הוא גונב כדאי לטפל מה שיותר מהר לא יודעת מי מטפל בזה אבל אסור להזניח מה שגם לא כדאי שתראו לו שאת מאוד היסטריים כדאי שבעדינות תבררו מה איתו אולי הוא עובר משהו עכשיו ואתם לא יודעים אולי תתיעצו עם הצוות החינוכי
היי,
לצערי ארצה גם לשמוע
גילינו שהבן שלנו לוקח עוד ממתקים מהמתמידים וחטיף ממכולת… 🙁
אבודים ושבורים
מה עושים ? ונשמח לשמוע המלצות על איש חינוך מומלץ להתייעצות
שמעתי מאיש חינוך גדול:
"אם הילד שלך היה מקבל חפיסת שוקולד כשהוא היה מבקש – הוא לא היה גונב"
אין הכוונה שילד צריך לקבל כל מה שרוצה ושאנו כהורים יכולים לתת לו הכל,
אלא, לשים לב לצרכים של הילד הספציפי הזה ביחס לחבריו, כיתתו, סבביתו, נפשו
שלא ירגיש שונה, חריג ו"מסכן"
אולי זה ילד שיש לו לחץ חברתי חזק עם ממתקים, כסף וכדו,
ילד שיש לו תשוקה עזה למתוק (מכל מיני סיבות , שגם אותן כדאי לבדןק) וכשלא מבינים את הצורך הזה, הוא מגיע לכך בדרכים שליליות
כדאי לדעת שהילד ירגיש נעים לדבר, לספר ולבקש ממנו כהורים מה שהוא צריך ו/רוצה. לא להבהל מבקשות מוגזמות ולשלול אותן על הסף.
לתת לילד ליגטמציה לבקש הכל (כמובן שמותר וצריך לסרב כשצריך)
דבר ראשון לדעתי להרגע
הוא לא ילד רע הוא ילד קטן הוא לא גנב בעה זה יעבור
כמובן לטפל לבדוק ממה זה נובע אולי מאימים עליו וכו
הכי חשוב לשמור על כבוד הילד וללכת לאיש חינוך טוב
בהצלחה
לא מצוין בן כמה הילד,
ילד לא תופס את הגניבה כמו שהמבוגרים תופסים,
מבחינת ילד הוא לקח משהו שהוא מאוד מאוד רצה, וקשה לו להבין מה הבעיה בזה,
למשל אם בשולחן שבת תגידי שאפשר לקחת רק חצי כוס מיץ והילד יקח כוס שלימה – תחשבי שהוא גנב?
מבחינתו זה אותו דבר.
צריך דבר ראשון לבסס את הגבולות – שמה שלא שלו אסור לו לגעת בזה
ודבר שני לבדוק למה כ"כ חשוב לו כל הדברים האלו, צריך לדאוג שיהיה לו את מה שהוא צריך וללמד אותו איך משיגים בדרך כשרה את מה שהוא רוצה, למשל מבקשים מההורים שיקנו לו חבילות קלפים, עושים שותף עם חבר בגוגואים תמורת משחק קטן וכו..
סה"כ ילד קטן יוצא לעולם ולא תמיד הוא מצליח לקלוט את כללי השוק.
אם מדובר בילד גדול יותר כדאי לפנות לייעוץ או הנחיית הורים.
מה זה ילד קטן או גדול ?
ואשמח להמלצה לאיש חינוך
צרכים לשאול איש או אשת חינוך שמבינים בנפש הילד גם פסיכולוגית וגם רגשית
הבת שלי היתה גונבת כסף וממתקים
רק אחרי כמה שנים גילינו שחברה סחטה אותה ..
כדאי לברר מאוד בעדינות ובזהירות
אני מזדהה עם מה שכתבו כאן שלא בטוח שהילד תופס את זה כגנבה
כשהייתי בת 11 (!) היתה תקופה של כמה חודשים שהייתי קונה במכולת ממתקים בלי לבקש (למשל בדרך לספריה)
היו אז "רושמים" במכולת ובכל תקופה בעל החשבון היה משלם, ככה שזה היה מאד פשוט ובאמת לא ראיתי את זה כגנבה
אולי לא משהו הכי בסדר, צריך לבקש רשות.. אבל לא כ"גנבה"
ב"ה שלא ידעו ולא עשו מזה עסק ואחרי תקופה נגמלתי מזה
(אגב, הייתי ילדה תמימה וישרה… אבל לפעמים יש סתם יצר הרע.. או אולי באמת צרכים לא מסופקים..)
אולי לפני ייעוץ או טיפול פשוט תתפללי… תפילה על רוחניות תמיד מתקבלת..
בדיוק קראתי סיפורים על הרב שטיינמן שפנו אליו בנושא זה על ילד קטן ואמר שלא להתייחס כלל ויעבור לבד (באמת נראה לי לא תופסים את המשמעות של זה כגניבה) וכששאלו פעם אחרת על ילד גדול יותר אמר שקשה מאד לעזור בזה ואולי משהו יחיד זה בכל פעם ללכת יחד עם הילד להחזיר את החפץ והבושה תיחרט לו ותרתיע אותו מלקחת שוב.
אבל זה רק סיפור שקראתי לא הנחיה חינוכית שאמר אז לא לרוץ עם זה לבייש את הילד, אני חושבת שבגיל הקטן אפילו לא כדאי להשתמש איתם במילים של "גזל" וגניבה" ו"שקר" כי זה רק מלמד אותם פתאום את המושג וגורם להם להתחיל לשים לעצמם תוית כזו ולהתנהג שוב בהתאם.. יותר לחזק גבולות של מה שלי ומה לא וכן מה באמת ומה בכאילו וכו', וחשוב מאד בנוסף שהילד ירגיש בנוח לפנות להורים לכל בקשה שזה פותר הרבה בעיות חינוכיות…
וד"א אני מאמינה שילדים אמפולסיביים יכולים ליפול בזה יותר וצריך גם להבין את הקושי שלהם בעניין וח"ו לא לחשוד בהם מלכתחילה.
יצא ארוך, מתנצלת.
אם היית מספרת רק על גוגואים וקלפים, מילא.
אבל כסף? למה הוא צריך? מה הוא עושה עם זה?
הייתי בודקת אם הוא לא במצוקה, אולי פוחד שיגמר לכם הכסף או אפילו נסחט ע"י מישהו
זה ודאי שאלה לאיש חינוך מקצועי.
תודה חברות.
הילד בן עשר. לא מספיק גדול, לא כל כך קטן…
בשיחה עם שני אנשי חינוך הכיוון הוא אכן כמו שעלה כאן: א. לא לשדר היסטריה. אמר לי איש חינוך חשוב ומנוסה: כל ילד גונב. גם מבוגרים נערצים נפלו בגנבה בילדותם. כנראה כמו שאמרו כאן – הוא רק מאאאאאאוד רוצה, לא מתכוון למשהו רע.
ב. לומר לו: כל מה שאתה צריך או רוצה – תבקש מאיתנו, ניתן לך מה שאתה צריך. וגם מה שאתה רוצה…
כך עשינו.
בדקנו אם יש עליו איום חלילה, או לחץ אחר. לא נראה כך.
החלק המפתיע שהוא לא זקוק ל"אוצרות" אותם הוא סוחב: יש לו הררי קלפים בהיותו אלוף הקלפים בחיידר.
גם כסף שלוקח – מניח בארון (אפילו לא מסתיר) ולא משתמש.
לכן, בעצם, אני קצת דואגת.
קיבלתי את העצה של תפילה. היא וודאי תעזור בס"ד.
כמטפלת רגשית אומרת,
שגניבה אצל ילד היא רק סמפטום למצוקה
זה יכול להיות שהסתבך עם חברים -חייב לחברים, איומים וכו'
אבל נראה שלא זה הענין פה.
כי כתבת שהוא לוקח כל מיני דברים מכל מיני אנשים.
האפשרות השניה -זה חסר נפשי-רגשי
שהילד מנסה למלא בכוחות עצמו על ידי הגניבה.
ככל שהחסר משמעותי יותר-הגניבות גדולות יותר.
לכן חשוב באמת להתייעץ עם דמות בתחום הייעוץ והטיפול כדי לתת מענה מותאם לילד.
מה שכן-חשוב מאד לא להיכנס להסיטריה, להאשים אותו או לכעוס
כי ילד הוא לא גנב!
הוא מתנהג את מה שהוא מרגיש.
אני באמת לא יודעת מה אומר ההתנהגות של הילד שלך
רק מרגיעה-גם אני בערך בגיל הזה הייתי לוקחת המון דברים בלי רשות
והגעתי מהבית הכי טוב שיש, "בת של…", הייתי ילדה טובה ותמימה, לא חצופה או משהו
יתכן וזה היה תקופה מתוחה בבית, לא זוכרת מה היה בדיוק אז
וההורים שלי היו מאד קשוחים-לא קיבלנו שום אוכל בלי לבקש רשות וכמעט אף פעם לא הרשו ממתקים
מהבית עצמו הייתי לוקחת טופים וכד'-בלי סוף-למרות שההורים מאד כעסו וכל פעם ניסו לברר מי לקח בלי רשות
הייתי לוקחת גם מטבעות שראיתי שמסתובבים בבית אבל לא משהו משמעותי, לא באמת העזתי לקחת יותר
והייתי קונה לעצמי ממתקים בכמויות
לצערי גם מהחנות הייתי לוקחת שוקולדים, נכנסת עם זה לשירותים אוכלת במהירות שיא והולכת
ובאמת הגעתי מבית טוב, לא חשבתי שאני עושה משהו רע, באמת נשמע לי הזוי שאני עשיתי את זה…
הנס שלי שלא תפסו אותי אף פעם ומתישהו זה עבר
אבל מסתבר שאם הייתי מבקשת ממתקים והיו נותנים לי לא הייתי עושה את זה
בהצלחה רבה בכל אופן עם הילד שלך!!
מעתיקה מהפוסט של הרב שטרן שבדיוק פורסם השבוע
יקירי,
הסיפור הזה קרה ממש השבוע.
אמא אחת התקשרה אלי בבכי:
"הבן שלי גנב! איך זה יכול להיות? חינכתי אותו כל כך טוב…"
ואתה יודע מה עניתי לה?
"תנשמי עמוק.
יש לי חדשות בשבילך –
והן דווקא… טובות!"
==========
בוא נעשה סדר:
כשילד גונב, יש שתי אפשרויות:
1. גניבת תאווה
פשוט לא התגבר על היצר.
ראה ממתק, התחשק לו, לקח.
2. גניבה "פושעת"
מתוכננת, מחושבת, להרוויח משהו.
אבל – וזה חשוב מאוד(!) –
ילד שגונב פעם ראשונה הוא לא גנב!
הוא פשוט ילד שנפל בגניבה.
אל תתנו לו את התווית הזו!
כי אם תגדירו אותו כגנב…
הוא יגיד לעצמו "טוב, אז אני גנב…"
ומשם – הדרך קצרה לעוד גניבות.
==========
אבל עכשיו מגיע החלק המדהים:
יש פה סוד עמוק שמעט מאוד אנשים יודעים.
הרב יעקבסון אמר דבר מטלטל:
"לפעמים ילד צריך לשקר או לגנוב פעם אחת".
מה?! איך יתכן??
התשובה פשוט גאונית:
כדי שאדם יוכל לבחור בטוב,
הוא חייב להכיר גם את האפשרות השנייה.
זה כמו שאני שואל אותך:
"האם בחרת היום לא לחתוך את האצבע שלך?"
מצחיק, נכון?
כי זו לא בחירה – פשוט אין לך את האפשרות הזו בכלל!
==========
אז מה עושים?
קודם כל – להירגע.
אם הילד שלך גנב – זה לא סוף העולם.
זו דווקא יכולה להיות התחלה של משהו טוב!
כי עכשיו…
כשהוא מכיר את שתי האפשרויות…
הוא יכול באמת לבחור בטוב.
ומזה נבנית אישיות חזקה.
מזה נבנה יהודי אמיתי.
==========
יש עוד הרבה מה להגיד בנושא.
במיוחד על הסימנים המקדימים,
ואיך בכלל מזהים שיש בעיה.
אבל את זה נשאיר למייל הבא אי"ה.
כי קודם חשוב שתפנים את העיקרון הבסיסי:
הילד שלך לא "גנב".
הוא פשוט בדרך להיות בוחר בטוב.
ואתה?
אתה הולך להיות שם בשבילו
ולעזור לו לצמוח מזה.
איתך תמיד,
משה שטרן.
דבר ראשון אל תקראו לו גנב ילד שתקראו לו "גנב" כי הוא גנב
כרגע אין לו שום מחשבה בזמן שהוא לוקח… הוא לא יודע שהוא גונב
מבחינתו הוא גר ככה עם כולם בבית והבית של כולם והוא לוקח בלי להרגיש
השאלה היא מה רוצים להשיג,
הפסקת הגנבות- (באילו סכומים מדובר? מדובר כאן בילד… לא בשודד בנקים מנוסה) ואז אתם יכולים לבזות אותו ולהשפל אותו ולקרא לו גנב]
או חינוך של הילד ושמירה על בריאותו הנפשית והפיזית
אם מתעלמים זה יעבור לו, אבל הוא ישאר מכובד, בעיניו, לא ירגיש שרוף ומבויש מעצמו וממכם,
ילד "לוקח" כי חסר לו משהו…
צריך לבדוק מה הוא קונה בכסף (או לוקח מהחנות..)
אני בטוחה שלא מדובר ביותר מ400-500 ש"ח [בהגזמה] בחודש (עלות פגישה אחת עם פסיכולוגית…)
בד"כ ילד קונה בזה ממתקים או משחקים קטנים שאפשר להסתיר הוא לא יבוא יום אחד עם מכונית משוכללת עם שלט הוא יבין שזה יראה לכם חשוד … כרגע יכול להיות שהוא בטוח שאתם לא מרגישים שחסר השטר מהארנק…
כשהייתי ילדה הייתי "לוקחת" לפעמים וקונה לעצמי רק רק רק ממתקים!! ואני יודעת שלא היה לי על זה שליטה
ובעיניים האלה אני מסתכלת על פתרון כזה
לתת לו 20-30 ש"ח דמי כיס פעם בשבוע (שהוא יכול לעשות איתם מה שהוא רוצה)
אפשר בתמורה להתנהגות מסוימת (משהו שיהיה לו קל ושווה ליישם כי ה30 ש"ח הללו לא חסרים לו כי הוא משיג אותם ממילא, בדרכים שלו) וברגע שהם יהיו שלו!! [במיוחד אם הוא עשה משהו בשבילם הוא אפילו יתקמצן עליהם
לפעמים הנזק יהיה יותר גדול מהתועלת אם תשפילו אותו
קודם כל לדעת שזו תופעה נפוצה מאד מאד מאד.
ואם אינני טועה – זה הגיל הקלאסי שזה קורה.
לא קשורה לשום תכונת נפש שלילית קבועה.
אבל כן, כמו שכתבו פה – א. לבדוק אם מביא את הכסף לחבר/לילד גדול – כדי להשיג משהו, ב. לבדוק אם מרגיש חסר בממתקים או משחקים, קלפים וכדו. ג. להשתדל שלא יהיה כסף גלוי ש"יקרא לו".
ובסוף עוד דבר – נדמה שהילדים בדור הזה חשופים יותר מפעם לדיבורי המבוגרים. בכל ענין וגם בענין הכלכלי. האם גידלנו דור שחושב שהכסף או האין כסף הוא המפתח לאושר? שבמקום לבוז לכסף הוא קיבל רושם שכדאי מאד מאד להגיע להיות מבוססים כלכלית? שבציור העתידי של החיים האופטימליים של ילדינו כתוב : חיים של ביטחון כלכלי בכל דרך?
שמעתי הרצאה מהרב פנחס ברייער שמאד עזרה לי בנושא גניבות ושקרים אצל ילדים (תופעה לא קלה אבל מצויה מאד)
לא זוכרת את התוכן מדויק אבל מנסה להעביר את מה שעזר לי,
אצל ילד קטן גבולות המציאות והדמיון מעורבבים מאד
(למשל ילדים קטנים לא מבדילים בין מה שהם ראו לבין תוכן של סיפור שסופר להם)
וממילא חומרת בשקר וגניבה לא ברורה בעינהם
כמובן שעם הגדילה של הילד הוא חייב להבין את הגבולות האלו
ולכן חשוב לעמת אותו עם המציאות
דוג' שמימשתי אצל ילד בן 7:
הילד רואה שאחותו הגדולה קונה ממתקים לטיול
הוא מיד 'נזכר' שגם לו יש טיול, והוא צריך לקנות ממתקים
אני מגיבה: יש טיול? ולא קבלנו פתק מהרב'ה?
בא נתקשר לרבה לברר את כל הפרטים
סיטואציה כזו עוזרת לילד לחוש שדברים שאומרים חייבים להיות מחוברים למציאות.
אצל גניבות ואצל ילדים גדולים יותר אפשר לספר על מצלמות אבטחה,
על כך שבעל המכולת מספר להורים מה הילדים לוקחים,
או על זה שההורים תמיד יודעים כמה כסף יש בארנק ולאן הוא הולך
וכמובן לשלוח אותו להחזיר את מה שלקח
בצורה שמחזירה לילד את התחושה המציאותית שהעולם הוא לא הפקר
כמובן להתייעץ עם איש מקצוע, נשמע שזה מה שעשיתם
אבל בבקשה אל תתפסו אותו על חם בשום אופן
זה השפלה גדולה מידי… והיא לא מגיעה לו, הוא ילד טוב, בטוח, יש לו סיבה למה הוא עושה את זה, מתבלבל/ לא עומד בפיתוי וכדו' אבל השפלה לא מגיעה לו בכל מקרה
כותבת כסבתא לילד אימפולסיבי שלקח מכל מיני מקומות…
בנוסף גם ביקש וביקש וביקש גם מאנשים זרים…
בעידודי, היה מתקשר אלי בערב ונותן רשימת דברים שהוא רוצה שאקנה לו.
החל בבלון ענק וכלה ברכב פאר
רשמתי כל מה שביקש, בסבלנות ובהכלה… שאלתי שאלות לגבי טיב,צבע,גודל וכו'
ו…זהו!
הוא נרגע לגמרי והפסיק לבקש/לדרוש.
כמעט במקביל הוא הפסיק 'לקחת' חפצים וכסף
מובן שההורים עשו את שלהם בכל מיני צורות.
אינני פסיכולוגית ולכן לא יכולה להסביר את התהליך אבל זו הייתה המציאות
יש סיפור מוכר (לא זוכרת אותו במדוייק)
בחור שהגיע לאבא שלו עם כסף ובכה וסיפר שבתור ילד היה לוקח כסף מהחליפה (בלי שהאבא הרגיש) וקונה לעצמו ממתקים
והאבא ענה לו, ומי שם את הכסף בכיס של החליפה, אני!!- ידעתי שאתה לוקח…
אני זוכרת את הסיפור הזה רק מהשאלה שעלתה לי אחכ, איזה הורים אנחנו רוצים להיות? כמו אותו האבא
או כמו הורים אחרים שביזו והשפילו, ו"תפסו" את השטר החסר בקלמר של ה"גנב"
זה משהו שקורה להרבה מאוד ילדים בגיל הזה. וכהורים אנחנו בוחרים מה ישאר לילד מזה (הסקרנות וכו או צלקות וחוסר אמון של הורים ותדמית של "גנב")
ויש היום המוןןן מבוגרים ישרים וצדיקים שכילדים לא עמדו מול פיתוי הממתקים
אחי היה כזה.
הוא היה לוקח בעיקר מקופת צדקה-עד שנעלם לאחד הילדים סכום כסף,ואז ההורים שלי עשו איתו שיחה
"של גדולים" לבד,והקציבו לו סכום שבועי קטן(אף אחד חוץ ממנו לא קיבל ולא ידע מזה-שמרו על כבודו)
את הכסף החסר הם החזירו לילד בלי לשתף אותו,ואחי נגמל מזה תוך זמן קצר.
תבדקו שאין באמת איום על הילד ואם לא,אז לנסות לעשות זאת.
הילדים הללו ילדים טובים וכרגע זה רק קושי של התגברות-הם צריכים רק שניתן להם כלים להתמודד.
בגדול, אם לדעתך הוא לוקח דברים שהוא לא באמת צריך, וסתם אוגר בארון, דעתי האישית היא שזה סוג של פחד שיום אחד יגמר לו הכסף / הגוגואים / הקלפים.
אז כמובן במקביל להתיעצות, שכבר כתבת שהתיעצתם, הייתי משחילה לו באקראי שיש לנו מספיק לכל מה שאנחנו צריכים ואחנו לא עניים או משהו
ילד בן עשר יכול לקרוא בספרים על מציאות של עוני, או אפילו לשמוע שיברי משפטים בבית ולפרש אותם מוטעה, אני זוכרת את עצמי כבר מגיל כזה מפחדת ממש מעוני בבית, אם כי לא הגעתי ל"סחיבות", כן צימצמתי את צרכי באופן קיצוני ממש…
ואולי כמו שהציעו כאן – לתת לו דמי כיס קטנים שיתנו לו תחושת רווחה, או אפילו לשים אצלו קופת חיסכון ולהראות לו שאתם מכניסים לו לשם כספים – שידע שאם הוא ירצה הוא יוכל לפתוח ולקנות לו משהו…
לא הייתי בסיטואציה
אבל ממה שאני יודעת, גניבה מנסה לפצות על חסר רגשי/ נפשי
כדי להפסיק אם הגניבות צריך גם לטפל בחסר הרגשי או הנפשי שגורם לזה
קראתי מרותקת את כל התגובות
ואשמח לשאול בהקשר לזה
ילד בן 6
שסיגל לעצמו הרגל 'לפלח' דברים בבית
פרסים מהארון של אמא, ממתק בלי ששמים לב, גם במשחק משותף 'מגניב' לעצמו כמה קלפים כדי לנצח.
מתוק וחמוד והכל בחכמה.
איך הייתם מגיבות?
אולי לעשות לו "בכאיל" זה היה בשבילו ונעלם
וואי קניתי סוכריה לדרך לגן ופתאום אני לא מוצאת אותה
בצורה הכי פשוטה:
חמוד, בבית שלנו מבקשים רשות.
"הכי פשוט לבקש רשות"
אם התבלבלת- לא נורא
אבל תצטרך ללמוד………
ואם זה ממשיך אז ה"ללמוד" מתרחב לסנקציות.
וכמובן להבין שזה לא נורא…..
כשאנחנו הלכנו לייעוץ מקצועי לבן הסבירו לנו שילד בגיל כזה שגונב ובפרט אם אין לו צורך בדברים יתכן מאוד שזה יושב על קשב וריכוז, הגניבה/השקר מעלים את רמת הדופמין- שזה החומר שחסר אצלם במוח
שווה לבדוק, עצם ההבנה של המנגנון נותנת גם להורים וגם לילד דרכים נוספות להתמודד עם האתגר כשהטיפול לא חייב להיות תרופתי אם יתר ביטויי הקשב הם מינוריים יותר
תודה רבה על התגובה שלך!
מאוד מסביר לי את עצמי…
כילדה הייתי "גונבת" מטבעות להורים שלי והולכת לקנות בהם ממתקים,
לא היו לי חסכים, לא הייתי מסכנה, המקום שלי בחברה היה מעולה…
עכשיו אני מבינה על מה זה ישב… מתאים מאוד!
נראה לי שאת צודקת.
הילד בעל הפרעת קשב, ויש ייתכנות רבה לקשר של זה.
תודה שהערת את עיניי!