מ'תחנת העגלות' ועד מקור ברוך: כאילו קפא הזמן

הפעם זה היה שונה.

בוקר, יום ראשון, קבוצה קטנה של עצמאיות שבאו לסיור לצידי.

אני מתחילה את המסלול, כרגיל.

כיכר ולירו, רחוב יפו, מבט לבנק דיסקונט שהיה בעבר תחנת העגלות הראשונה בכניסה לירושלים. (כן, הרבה זמן, עד העגלות של החלב, הקרח והנפט…)

נכנסות לסמטה. הכיוון שלי ברור, אני מכירה את המסלול בעל פה, בכל שעות היממה…

אבל הפעם, במקום לפנות ימינה לסמטה הציורית שכבר סיפרתי לכם עליה, עם כל אומנות הרחוב המיוחדת של גברת טובה, אני מספרת להן שכאן בהמשך מתחבאת שכונה קטנטנה ונעלמה.

והן מחליטות לטייל לאיבוד, ביחד.

רחוב שד"ל. הפונה מרחוב יפו. 

בהמשך הרחוב מתנשא בנין ישיבת המקובלים נהר שלום. מקובלי ירושלים למדו כאן, ולמדו את תורת הקבלה, מיסודו של רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, כיום בראשות הרב בניהו שמואלי שליט"א. אני מספרת בהתרגשות על הפעמים בהם זכינו לבקש ברכה עבור בני הבכור.

מבעד לדלת הפתוחה אני רואה יהודי, תלמיד חכם המתנדנד על הסטנדר. התמונה הזו גדולה. אני לא יודעת מי הוא, מה הוא לומד. אבל מרגישה את אוויר הפסגות.

מצד ימין מציצה שכונה. חצר שקטה של שעת בוקר מנומנמת. ברוכות הבאות לשכונת שערי שלום.

מובלעת קטנה בתוך שכונת מחנה יהודה הנעלמה, שהפכה ברבות השנים להיקרא שכנות מקור ברוך.

נכנסות בשקט. מביטות בסקרנות לכל עבר. כן, למרות שהייתי כאן לא פעם ולא פעמיים, אני עדין מרגישה כאן בטיול לאיבוד. 

כאן כאילו קפא הזמן.

שער כניסה, חצר מרוצפת, בית בן שתי קומות לכל האורך, משתי צידי השכונה גרמי מדרגות תלולים וחשופים המובילים מעלה, למרפסת ארוכה-ארוכה.

אני מקווה שתצא אישה שאוכל לשאול אותה על המגורים במקום, אבל הכל שקט מדי. 

אני מחפשת את בור המים. הוא בוודאות נמצא כאן בסביבה. אחרת – לא היה כאן חיים, לא הייתה קמה כאן שכונה.

כמה פסיעות והוא אכן נמצא. ניצב, חתום וסגור. 

השכונה הוקמה בשנת 1892. היא תוכננה ל-26 בתים. האם ישנה משמעות מיוחדת למספר 26 בשכונה זו? אינני יודעת, מעניין לחקור את זה.

שכונה זו יצאה במבצע מיוחד לרוכשים "על הנייר". ערכו הגרלה בין כולם, ושניים זכו בדירה חינם אין כסף! בהרבה מקרים ההגרלות האלו נועדו כדי לשכנע אנשים לצאת מירושלים העתיקה.

באחד מחדרי המדרגות מופיע שלט גדול, קבוע בקיר. הוא נראה כמו הקדשה לאחד התורמים.

הזמן מתקדם, והסיור המתוכנן שלנו בשוק מחניודה לא התחיל… אנחנו מזדרזות לצאת דרך השער המעוגל, החסום במחציתו. מסתבר שהוא נחסם במשך השנים אחרי שינוי הדירות מסביב.

מצד שמאל של השכונה נגלה לעינינו בית לבנים אדומות. כן, כמו בחו"ל.

בית קברות קטן, במרכז ירושלים.

הנשים שסביבי מופתעות. תמיד כשאני מגיעה לכאן עם קבוצות, אני מקבלת תגובות נדהמות של – "הייתי כאן כל כך הרבה פעמים, ולא שמתי לב לזה מעולם!"

בית הקברות הוא של שני האדמו"רים לבית גור – ה"אמרי אמת" ובנו השלישי – ה"פני מנחם".

למה הם קבורים כאן? בעז"ה בפרק הבא.

בינתיים, מוזמנות לעשות על כך שיעורי בית, לקפוץ לומר פרק תהילים.

ורגע לפני שאני נפרדת מכאן לפעם הזו, אני חייבת להודות לשירה היקרה, שהתקשרה בצהרי ראש חודש, וסיפרה שבעקבות הפרק על הפעם שטיילתי לאיבוד עם הילדים ברכבת החדשה, היא יצאה עם הילדים לכבוד ראש חודש, וכל ילד בחר תחנה אחרת לרדת בה, לטייל ולהכיר. אני לא מכירה אותך, שירה, אבל ריגשת אותי מאוד!

איכא בשוקא – סיורים לנשים במחניודה והסביבה.

אוהבת את האווירה, הניחוחות והסיפורים של ירושלים והשוק?

הצטרפי לתפוצה של איכא בשוקא, וקבלי מדי פעם (מבטיחה לא לחפור!)

גלויה ירושלמית קצרה עם תמונות מיוחדות, פינות נסתרות בעיר, המלצות קולינריות

ועדכונים ראשונים על הסיורים שלנו, בלחיצה כאן >>>

לפרטים, שרה: 058-3666789 / [email protected]

מוזמנים להציץ באתר: בלחיצה כאן >>>