5 על ילדים שעוזרים בבית

קבוצת ה"תיירים" עמדה במרכז השכונה הירושלמית. כאן, בשכונה החרדית העתיקה, בחר המדריך, לספר ל"תיירים" שאינם שומרי תורה ומצוות על אורח חייו של הציבור החרדי. הוא סקר מנהגים ותופעות. וניסה בכמה משפטים לתאר את החיים השונים כל כך.

המדריך שבקש להסביר לקהל מאזיניו מהו "גמ"ח", סיפר על גמ"ח מוצצים וגמ"ח סירים, ואז הוא הביא דוגמא מעניינת נוספת: "יש גם גמ"ח לילדים אובדים". "אני לא מאמינה," נזעקה נערה אחת, "ככה לחלק ילדים לעבודה אצל כל תושבי השכונה?"

—

אז נכון, עד היום לא הוקם באופן רשמי "הגמ"ח לילדים עובדים", אבל האמת היא שכל אמא לפעמים עושה כזה גמ"ח, ורוב האימהות הטובות והרחמניות שאני מכירה כמעט תמיד מתנצלות (בטעות!) על עצם הגמ"ח…

אמא תורמת לילד ובונה אותו כשהיא מלמדת אותו לעבוד ולתרום. היא הופכת אותו מנזקק ותלותי לעצמאי, יוזם, בטוח בעצמו חושב ומבצע!

איך ומה? לאור נסיוני כאמא וכ"מנהלת הגמ"ח" זה למעלה מ18 שנים, בס"ד. בשורות הבאות.

1. מה מתאים לכל ילד –

אמא מבקשת מהילד לבצע מטלה ומחמיאה לו על הביצוע. כל אמא מכירה את גבולות היכולת של הילד. מה הוא מסוגל לעשות מבחינה טכנית ואלו משימות הוא אוהב. חוץ מאשר לאסוף את הצעצועים או לקפל את השמיכה שלו… כמו שאמא מכינה תפריט לארוחת הצהריים מותאם לכל טעם, היא יכולה להכין רשימת פעולות תועלתיות ולא שגרתיות לכל ילד. נכון, הרשימה דורשת חשיבה ותכנון. בעצם, הפעולה לא חייבת להיות גדולה ומרשימה, רק החשיבות שאמא מעניקה לענין והניסוח שלה הם שהופכים את הפעולה למיוחדת!   

ילד יכול: לכתוב את רשימת הקניות, להתקשר לדודים ולהזמין אותם לשבת, לארגן מדף בארון מחדש, לחזק ברגים שהתרופפו, להביא לאמא כוס מים. מה לא?

לרוב הילד המוחמא יחזור לבצע את אותה המטלה מרצונו הטוב, זה מראה שהוא נהנה ממנה! (רק תחשבי על אמא שחמישה ילדים שואלים אותה תוך שעה אם היא רוצה לשתות 😊 משמין מנחת)

תזכורת: מחמאה הפוכה מביקורת! כשאמא מעירה היא מפרידה בין הילד למעשה: המעשה היה חסר אחריות או טיפשי (לא הילד…) כשאמא מחמיאה היא מחברת את המעשה לתכונת אופי של הילד: "שמת לב לכל פרט, אתה בחור יסודי!" "גמרת כל כך מהר! רואים שאתה זריז!" גם אם הוא לא היה עד היום, מהרגע הזה הוא יהיה זריז! 

2. תפקידים קבועים –

אמא נותנת לילד תפקידים קבועים או תפקידים בעלי משמעות. ילד אחד אחראי להדליק את האור כשנכנסים הביתה. ילדה אחת מכבה את הגפרור כשאמא מדליקה נרות שבת. במוצאי שבת ילד אחד לוקח את בקבוק היין הריק אל מיכל המיחזור. כשיוצאים לגינה כל ילד אחראי על פריט אחר שניקח. אם יש כבוד בעניין, אפילו הוצאת שקית האשפה היא תפקיד נחשק!

[אגב, מה ראשי התיבות של 'זבל'? זה בני לוקח? זה ביתי לוקחת? בכורי?]

3. מקום לביטוי כישורים ויכולות –

אמא נותנת לילד עם העזרה מקום לביטוי כישורים ויכולות. אמא מוצאת את החוזקות של הילד, את התחביבים שלו, ומלמדת אותו לנצל אותם ליצירה חיובית: ילד בעל כתב יפה – יכתוב פתק ברכה, ילדה בעלת חוש אסטטי – תעצב את המתנה או תכין צלחת עוגות לאורחים, ילד חובב חשבון יחשב כמה כסף תעלה לנו הקניה. אפשר גם לומר לילד: אתה רזה ורק אתה יכול להשתחל אל מתחת למיטה, או אתה חזק ורק אתה יכול להרים את התיק.

4. עזרה בכל גיל –

מגיל צעיר הילד יכול להשתתף בגמ"ח. מגיל שבו הילד הולך הוא מסוגל לקחת פריטים לפח או להגיש לאמא טישו, לסחוב סל כביסה ריק או להוציא מלפפון מהמקרר. האושר על פני ה'עוזר' שווה תמונה!

5. כשהילד רוצה "לעזור" –

ביום בהיר אחד מגיעה הילדה ואומרת: "אמא, אני רוצה לעזור לך!"

"הנה" מציעה האם המאושרת: "את יכולה לנדנד את עגלת התינוק, לאסוף ניירות מהרצפה…"

אבל הילדה (ולכל אמא זה קורה עם ילדה בגיל שונה) רוצה מאד לשטוף כלים!

הילד שנולד עם הרצון לעזור ולתרום רוצה לעלות שלב, לנסות משהו שעד היום היה רק 'של גדולים'. זה משמח את אמא מאד. אבל:

נוצרת לאמא עבודה נוספת, אמא תצטרך לשטוף את הרצפה כאשר תסתיים שטיפת הכלים.

נגרם נזק כלכלי: נשברה כוס, מפלס נוזל הכלים ירד, חשבון המים שיגיע.

בושות: אם מישהו יראה את הכלים ה"שטופים" הללו…

הפסד של זמן: בזמן שהילדה שטפה 5 כלים בכיור החלבי אמא סיימה לשטוף את כל הכלים והסירים משבת בכיור הבשרי.

בקיצור, שטיפת הכלים הזו לא תועלתית בכלל לאמא. אין לאמא זמן מיותר וגם לא הרבה סבלנות.

אמא רוצה לסרב. כאן נזכיר לאמא את הליצן החביב שקופץ מתוך הקופסא. הוא קופץ ו-הופ, סוגרים לו את הקופסא! שוב הוא קופץ ו-הופ, סוגרים לו את הקופסא! הוא קופץ ו-הופ, סוגרים לו את הקופסא!

הילד מציע לעזור ואמא לא מסכימה, מנסה ואמא לא מסכימה, מבקש ואמא לא מסכימה. לא מרשה!…

הוא מבין שלא סומכים עליו, היוזמה שלו נדחית, הרצון הטוב שלו לא יכול לבוא לידי ביטוי. הדימוי העצמי שלו 'מתכווץ' לתוך הקופסא שוב ושוב ושרירי הנתינה שעימם נולד עלולים חלילה להתנוון! חבל!

אמא טובה וחכמה פותחת את הגמ"ח שלה, כן, ההפסדים והנזקים אם ייגרמו יהוו את שכר הלימוד עבור הלימוד של הילד ונשלם אותם בשמחה! ניתן בילד אמון, נכוון אותו מעט בדרך – בסבלנות ובכבוד. האמון בילד הוא שיגדל אותו ויעזור לו לעזור לנו.

אם זה לא מסוכן בשביל הילד לחתוך את הסלט או לגהץ בעצמו את החולצה, ולא יגרם נזק עצום כשיכנס גרב בהיר למכונת הבגדים הכהים או כשהכלים בוויטרינה יעמדו בצורה שונה, אז, אולי תרשי, אמא?

איך עושים את זה?

בפעמים הראשונות אמא תבצע את רוב הפעולה והילדה רק תשלים אותה. לדוגמה: אמא תשטוף כלים, והילדה תהפוך את הכלים הנקיים לטפטוף. אמא תקפל כביסה והילדה – מגבות קטנות.

תוך כדי המטלה אמא מסבירה את ההיגיון שבכל פעולה: קודם אני מטאטאת ורק אחר כך שופכת מים (השלב האהוב…), אני מתחילה מקצה החדר לכיוון פתח החדר, לא שוכחת לטאטא שום מרצפת, כמו צביעה של שטח במכחול, מרימה חפצים גדולים ומחזירה למקום, מביאה את כף האשפה ומניחה אותה באלכסון…

אמא מנסה ל'משחק' את הפעולה כמו קיפול מצעים או מפות ביחד עם הילדה בריצה או קפיצות, בחיבוק ברגע ה'פגישה'. גריפת מים משותפת עם כמה חברות שאספנו…

וכמובן שכל שלב מלווה במחמאות מדויקות.

בהמשך, אמא מסירה אחריות אט אט והפעולה כולה עוברת לידי הילדה.

 גם מינון המחמאות יורד וזה בסדר, מגיע מצב שהילדה האחראית לתחום מסוים מתנצלת בפני אמא שהיא (הילדה!) לא הספיקה השבוע…

כנראה שתופתעי להיווכח בתוצאות! יותר ממה שעושה בעל הבית עם העני, עושה העני עם בעל הבית…

לסיכום, מהם כללי הגמ"ח?

אמא יוזמת עבור הילד מטלות בהן הוא יהיה תורם ועוזר.

אמא מאפשרת לילד לבצע את ה'תרומות' שהוא יוזם מצידו.

ו- אמא מזהה כתרומה דברים שהילד עושה אף כשלא התכוון לעזור…

אמא מנציחה רגעים ומצבים שהילד היה טוב בהם, מחמיאה, מעצימה ומדגישה אותם והופכת את הילד לילד טוב!

הגמ"ח פתוח בין השעות…..

לקטלוג מוצרים מבית 'שפת אם' לחצי כאן>>>

לחצי כאן לקבלת העלון 'שפת אם' במוצ"ש.

יראת נתנזון – חיבור של חויה, שפה וחשיבה

ליצירת קשר ולכל שאלה: 055-676-0463

[email protected]

כן, זה בדיוק עכשיו הזמן, שכל הקשיים צפים וכל מה שטאטאנו מתחת לשטיח צץ פתאום…

מוזמנת לשלוח מייל בשמחה ובאהבה!

בשורות טובות!

יראת