ותודה לטכנאים שהיו לא זמינים (ולמי שמנהל את הכל מלמעלה)

אני מתעוררת בבוקר ומדשדשת/ניגשת מעשה יום ביומו אחרי נטילת ידיים אל בר המים, כדי להכין לי קפה שיעורר אותי ויבשר שהיום התחיל.

לוחצת על הכפתור האדום, שמציין שאני רוצה מים רותחים, וממלאה לי ספל במים. אני עוד כל כך אחוזה בקורי השינה שאני לא שמה לב שאין אדים שיוצאים מהכוס, רק כשגרגרי הקפה שאני מפזרת ברוחב לב על המים לא נמסים אני מבינה שאין מים חמים.

אני מתעוררת במהירות הרבה יותר גדולה מאשר הייתי מתעוררת משתיית הקפה, כי מה זה, אין מים חמים… מה קרה? בודקת כאן ושם, לוחצת ומבינה שאין חשמל. בודקת סביב, אין  גם במיקרו וגם לא במקרר, כלומר משהו בלוח החשמל נפל. גוררת כיסא, עולה אל הלוח ומגלה באמת שהנתיך המסוים נפל. מעלה אותו ושמחה לחזור אל הכנת קפה. אבל מסתבר שלא, אמנם החשמל חזר למטבח ואפילו בר המים עובד, אבל הוא תקול בכל מה שמדובר במים רותחים לקפה. לוחצת פה ושם, מוציאה את התקע, מכניסה, לוחצת שוב, ואין, המכונה לא מרתיחה מים.

עכשיו אני מתחילה לחשוב מה לעשות, ראשית צריך קפה… מוציאה ממחבואו את הקומקום החשמלי שמוחבא אי שם בפאתי הארון, מוחבא שכוח וזנוח, שכן כשיש בר מים הוא יוצא לשימוש נדיר במיוחד. שופתת לי כוס קפה שתאפשר לי לחשוב ומבינה שאני צריכה טכנאי.

להזמין טכנאי זו לא בעיה. שיחת טלפון וזהו. אלא שזה יעלה כמה מאות שקלים ואני מרגישה שממש כואבת לי היד להכניס לארנק בשביל זה. כל כך מיותר! למה בר המים היה חייב להתקלקל עכשיו, כשיש לי תוכנית לכל שקל זמין, וזה לא כלל בחשבון טכנאי… אבל אין ברירה. מתקשרת לטכנאי אחד – לא עונה, מתקשרת לשני – הוא יגיע אבל אולי מחר אחרי הצהריים, אולי בשישי, לא יודע, עמוס. אני מתחלחלת, מחר זה אומר לא עכשיו, ואין לי סבלנות לבר מים תקול. אולי שישי? 'אולי' לא מתאים לי לגמרי! בשבת אני חייבת את בר המים כי אין לי מיחם ואני לא חושבת לקנות מיחם רק לשבת זו, שלאחריה בר המים בוודאי כבר יעבוד אחרי תיקון, ושבת בלי הקפה של הבוקר לא שייך.

מצלצלת לטכנאי שלישי, מסתבר שברי מים תקולים יש הרבה יותר ממה שאני חושבת, גם הוא עסוק, יתקשר כשיתפנה, ואם זה יהיה עדיין אקטואלי הוא גם יבוא.

ובקיצור אין לי אלא לחכות שטכנאי יתפנה ויתקשר, ובינתיים להסתדר, ואולי כדאי להתחיל תכנית גמילה מקפה. טוב, לא, סתם צחקתי. איך אפשר בלי…

מעצבן אותי שאין לי מים רותחים זמינים. לא, אני לא במדבר ויש קומקום חשמלי שמשרת אותי נאמנה, ובכל זאת התרגלתי למים רותחים זמינים והם אינם, וגם הטכנאי לא ממש זמין.

אתא ערב ואחד הבנים קופץ לרגע. אני מתנצלת שייקח כמה דקות להכין קפה, כי בר המים תקול ואין מים רותחים. הוא מתעניין במה הבעיה. אני משתפת, והוא הולך להסתכל. לא עוברת דקה ואני שומעת את המכונה עובדת ומרתיחה מים, קול שהתגעגעתי אליו… שלא נשמע בבית כבר מהבוקר…  אני מגיעה למטבח כמעט בריצה. זה עובד? עובד! לא היה שום דבר מיוחד, רק ללחוץ על כפתור מאחור, שקפץ כשמשהו בלוח החשמל הביתי השתבש.

שתינו יחד קפה בכיף, וחשבנו איך זה לפעמים אנחנו מתרגזים כל כל מיני דברים שלא הולכים לנו, שמתקלקלים, שמפריעים, כי אין לנו שום מושג מה נעשה לטובתנו. במקרה הזה אני יודעת דווקא. העובדה שלא השגתי טכנאי, עובדה שעצבנה אותי בשעת מעשה, חסכה לי מאות שקלים של הביקור עצמו, גם אם הטכנאי לא היה לוקח כסף על תיקון שממילא לא היה, עצם בואו היה קורע מהארנק סכום לא קטן. אז הם לא היו זמינים הטכנאים, והבר? סודר.

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]