מורים מעצבי חיים, וגם על המורה פ'

יצא לי השבוע להיות נוכחת במפגש מעניין של נשים מכל גיל, מכל מיני קהילות וחוגים שכולן גננות. פגשתי שם באקראי שכנה לשעבר, כלומר הורי והוריה גרים בשכנות, ומטבע הדברים יצא לנו בילדותינו ובנערותינו וגם קצת אחרי נישואינו להיפגש הרבה. אחר כך כל אחת יצאה לדרכה ולכן לא יצא לנו כמעט להיפגש. עכשיו משנפגשנו שמחנו להשלים פערים. תהיתי, כיוון שזה היה מפגש של גננות, ומשום מה זכרתי שמדובר בבית של מנהלת בית ספר שגידלה את כל בנותיה להיות מורות, שאלתי אם היא לא מורה. היא אמרה: "לא, אני גננת. אמנם כל אחיותיי מורות, אך אני בחרתי לעסוק בגיל הכי קריטי בחייו של כל ילד, בגיל שמתחיל את בניית האישיות שלו  והטמעת החינוך שלנו, גילאי שלוש-ארבע, וכל יום אני מודה על הזכות, ומרגישה כמה אני משמעותית".

דיברנו מעט על משמעות החינוך של ילדות הגן. סיפרתי לה קצת איך אני רואה כמה הגננות משמעותיות לילדות, כי כבר ב"ה אני זוכה לצפות בדור השלישי ההולך לגן, ואם כשגידלתי ילדים הייתי מאד עסוקה ביומיום בטיפול, בגידול ובכל היתר, מה שלקח הרבה תשומת לב, היום כולי פנויה לצפות מהצד, לשמוע, לראות, לחוות דברים במלא הסבלנות והזמן, ויש מה לראות ולחוות ולשמח.

כי כן, אנשי החינוך מאד מאד משמעותיים לילדינו, ולזכות למורות, גננות, מלמדים, מנהלים וכל היתר שבאים/ות לעבודה, לא רק כי זו עבודה ופרנסה, אלא משום שזו שליחות עבורם, זה לצפות באנשים שזוכים לקחת את הבריאה ולהיטיב עימה ולהשפיע עליהם ועל דורותיהם.

בערב אחר כך יצאתי לחתונה ובעוד משוטטת באולם, נתקלתי לא פחות ממורתי, המחנכת בכיתה ו'. אני לא יודעת אם היא תשמח לראות את שמה מופיע בציבור, אז נקרא לה כאן המורה פ'. כמו כל בנות ישראל עברתי את הגן ואחר כך שמונה שנות לימוד ביסודי ואחר כך תיכון וסמינר. אם שואלים אותי היום ממרום גילי, מה אני באמת זוכרת מבית הספר לפרטים, אז באמת שמעבר לרושם ולחוויות אני לא זוכרת הרבה מהלימודים. מובן שקיבלתי הרבה ובהחלט אני מלאת הכרת טובה מכל מי שתרמה לי מעצמה והפכה אותי למי שאני היום (מקווה שהן שמחות בתוצאה…), אבל יש כמה דברים שאני זוכרת בפרטי פרטים ולא מעט מהם קשורים במורה פ'.

עשרות שנים אחר כך אני זוכרת אותה לוקחת אותי הצידה באחת ההפסקות ואומרת לי: "הניה, הכתב שלך כמעט לא קריא, את רוצה שנעשה לך מבצע ותלמדי לכתוב כתיבה תמה כמו שצריך?" איזו תלמידה לא רוצה שהמורה תהיה לרגע פרטית שלה? נעניתי בהתלהבות. על חשבון ההפסקה שלה ולגמרי מחוץ לתפקידה, באשר מורה בכיתה ו' לא אמורה ללמד כתיבה תמה, את זה היתה צריכה לעשות המורה בכיתה בית, אבל המורה פ' לא עשתה חשבונות, ועל חשבון שעתה החופשית הפרטית תרגלה איתי איך לכתוב ברור.

עד היום אני כותבת ברור בזכותה, ואני לא שוכחת לה את זה. הזכרתי לה את זה בחתונה והיא כמובן לא זכרה, כי זכתה ללמד אלפי תלמידות וכנראה 'עשתה מבצע' ללא אחת ולא שתיים… אבל שמחה לשמוע שאני זוכרת ומודה לה, וגם מזכירה אותה לא פעם כדוגמא של מורה אכפתית, שתרמה הרבה ומעבר לתלמידותיה. ובמאמר מוסגר אמרתי לה שאני זוכרת את שיעורי ספרות שלה ואיך היא להטטה במילים, וגם הדגמתי לה כמה דברים שהיא לימדה ואני משתמשת בהם מאז כבר עשרות שנים והודיתי לה שוב.

אז כן, מורים, מורות, מלמדים, גננות, סייעות, מנהלים, מנהלות, שתדעו. אתם משמעותיים. לא רק כאן ועכשיו, בכיתה ובגן, אלא לתמיד. מה שאתם עושים עכשיו הוא לדורות. מוטת ההשפעה של מה שאתם עושים חורגת בהרבה מההשקעה. הלוואי שתעשו בזה רק טוב, והרבה.

צאו לחופשה. מגיע לכם. תצברו כח לקראת עבודת הקודש שלכם בשנה הבאה.

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]