שלום יקרה!
בטח גם את קיבלת המון מיילים שמסבירים לך מה דחוף עכשיו, מה הכי נותן חוסן, מה קריטי, מה יעזור לך לנצח את האיראנים, סליחה, את החרדות, וכו' וכו'.
אני רוצה להציע זווית קצת אחרת.
אחת מהנטיות האנושיות שהכי חוסמות אותנו זה: הרצון להיאחז בעבר.
בדרך כלל כשמשהו משתבש לנו, משתנה לנו, לוקח הרבה זמן עד שאנחנו מוכנים לזוז קדימה.
אנחנו ממשיכים להיאחז במה שהיה, להתאבל עליו, להתלונן, להתעקש שהכל צריך לחזור לקדמותו, להילחם במציאות ("אני רוצה לחזור למה שהייתי", "אני לא מוכנה לקבל את המצב הזה").
אבל כמה שנבין יותר מהר שלא נחזור למה שהיינו (אולי בדיאטה, וגם אז בדרך כלל זאת חזרה קצרת מועד…), כמה שנקבל את השינוי, לא נחיה בהכחשה, אלא נשלים עם המצב החדש –
אנחנו נקרא את המפה החדשה מהר, נמצא את הדרך להסתדר איתה, ואולי אפילו נגלה מה טוב בחבל הארץ החדש שנחתנו בו.
אף אחת מאיתנו לא רוצה את המצב שנקלענו אליו (בלי לשכוח את הניסים והנפלאות שיש מסביבנו בלי הפסקה!), כולנו מעדיפות שגרה רגועה, או כמו שכתבה אתמול הילה, קוראת וותיקה, בספוקן שפורסם פה אתמול – איך אנחנו מתגעגעות לשגרה שרק אתמול רטנו עליה…
אז אפשר לקטר, להתעצבן, ולהחליף בדיחות של הומור שחור על המצב –
אבל כמה שנקבל את המצב יותר מהר ונשלים איתו – בכלל בחיים – נמצא במה כדאי להרפות, במה אנחנו משחררות, על מה אנחנו מוותרות, במה אנחנו לא יכולות לוותר, במה לא נכון לגעת, אולי קוראים לכל זה: גמישות.
עם קצת מחשבה נגלה שביל חדש שלא שמנו אליו, נמצא דרך אחרת, כבר יצאנו, בטוח נגיע למקומות נפלאים 🧡
בשורות טובות!
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : )



מדויק!!
תודה שבי.
שביל'ה
אהובת ליבנו!
אולי תספרי פעם אחת על עצמך… מי את?