האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

24 שעות במיון

הניה שוורץ

עמוד עירוי

אחרי חצות אנחנו מגיעים למיון. כאבי בטן לא ברורים ותוצאה מעצבנת של בדיקות הדם גורמות לרופא התורן ב'טרם' לשגר אותנו מידית לבית החולים הקרוב. מרגע הרישום מדובר בצוות אדיב במיוחד, כולם סבלנים, מאירים פנים, וכולם ממלמלים מנטרה אחידה: 'סבלנות גברת סבלנות'. אין לי מושג מה זה אומר, כי מבחינתי בסיטואציה הזו, להיות בסבלנות זה להניח חולה שמגיע מטרם לשבת על כיסא כמעט יממה… לבקר אותו מידי פעם בחדר הצדדי בו הניח את גופו הדואב, ולהגיד בפעם המאה שעוד רגע יבוא הכירורג…

הרגע הזה הוא שעה ושעתיים ושלוש וארבע… האחות בעמדה באמת מסכנה, היא לא אשמה, אבל אין לי למי לגשת חוץ ממנה. היא מסבירה: הכירורגית נכנסה לניתוח דחוף ולכן תגיע לבדוק את הפציינט החדש כשתצא מהניתוח.

מה זה תצא? כמה זמן אורך ניתוח? אפילו אני, המאד לא רופאה בעליל, יודעת שניתוח יכול לקחת עשרים דקות וגם עשרים שעות, אני שואלת.

'גברת, סבלנות, אי אפשר לדעת, כשהיא תצא מהניתוח היא תבוא אליכם'.

'רגע', אני תוהה, 'בכל המחלקה הזו, בתוהו ובוהו של עשרות חולים, יש רק רופאה אחת? והיא זו שגם מנתחת ונעלמת  מידי פעם לשעות?'

'כן גברת, יש לנו רק רופאה תורנית אחת, והיא גם בניתוחים'…

מסתבר שזה ניתוח ארוך, אולי שניים, אולי שלושה… עוברות עוד כמה שעות. מסתבר שהיא יצאה, עוד רגע תבוא… ועוד שעה חולפת. הבנאדם, להזכירכם, מישהו שמרגיש רע עד כדי שהלך לטרם, מישהו שבטרם עשו לו בדיקות והם היו כל כך גרועות ששלחו אותו בבהילות לבית חולים… והוא עדיין יושב על כיסא במיון!!! כבר לקחו לו מדדים, הכניסו צנטר לאינפוזיה, אבל אין מי שייתן הוראות מה לעשות.

אחרי שעות מגיעה הבשורה: "הכירורגית… אההה… לא היא תגיע אליכם, אלא הרופא האחראי".

איך קרה שקיבלנו מדרג גבוה יותר? זה משום שאני מחייגת כל שעה עגולה לכל העסקנים שיש בעניין ומטרידה אותם, כי גם אדם בריא שיושב על כיסא 12 שעות (!!!!) יכול להיות חולה, במיוחד אם אין לו תאבון והוא לא אוכל, ואין לו עירוי כי הרופא לא הגיע…

בסוף, כמו בסיפורים עם הפי אנד, אחרי ארבעים עמודים או ארבע מאות,  הרופא בא, אמר מה שהוא חושש שיש, והודיע שעלינו להתאשפז לברורים. לא, הוא לא יודע לכמה ימים, לא לחשוב שמחרתיים משתחררים גם אם זו שבת. לא, אי אפשר ללכת הביתה ולחזור מחר, בוודאי לא אחרי שבת.

אז מה עושים עכשיו? שוב ממתינים…

מחכים למיטה בפנימית. נחכה. מה אנחנו יכולים לעשות? נמתין ונתייבש על אותו כיסא כמה זמן שצריך עד שתתפנה מיטה. בשעה מסוימת בצהריים (!!!) אחרי הצקות חוזרות ונשנות לצוות במקום, שלומד עד מהרה את שמי, וטלפונים לכל עסקן שהצלחתי להשיג את מספרו בשנתיים האחרונות, מודיעים לנו שיש מיטה בפנימית. הבשורה מגיעה בערך בשעה שלוש אחר הצהריים (מצטערת על אי הדיוקים בשעות, מי שנכנס למיון מאבד את תחושת הזמן…) ואנחנו מתחילים לחכות למיטה שכבר פנויה בפנימית… רק עוד רגע ועולים…

'עוד רגע' במיון זה הגדרה של משהו לא מוגדר. אנחנו עולים למחלקה בשעה עשר בלילה!!! יממה פחות שעתיים מרגע הכניסה למיון. שעתיים קודם גם האחות מבינה שזו התעללות בחסרי ישע ומפנה לנו מיטה במיון (!!!) המיטה שלנו מחכה ריקה בפנימית, כי חסרה איזו חתימה פורמלית…

בסוף אנחנו מתאשפזים אחרי יממה (!!!) והשם הטוב עושה לנו ניסים. מתברר שזה כלום, ועוד לפני שבת אנחנו חוזרים הביתה מותשים אך שמחים. אפילו בלי כדור…

וכל השבת אני מהפכת במוחי את מה שהתרחש במיון. אף אחד לא מגיע לשם כי מתחשק לו. וכולם כואבים  וחולים וזקוקים לרוגע, לשקט ולטיפול, ובמקום זה הם מקבלים מלחמת התשה, בלגן. אנשים שבאים והולכים, בוכים וגונחים, מכשירים מצפצפים, קריאות וגרירת מיטות, מהומה רבתית שיש לה אולי סדר ומשמעות, אבל מוסיפה לכל מחלה כאבי ראש קשים.

הצוות משתדל לעשות ככל יכולתו, האנשים מדהימים, מלאי אמפתיה וסבלנות וקצרה ידם מהושיע. מעט מאד צוות על מידי הרבה חולים זו משוואה חולה.

ושר הבריאות? אתה בטוח שביקרת בבית חולים לאחרונה? זה לא חלק מתפקידך לראות בצורה מציאותית את מה שקורה בתחום אחריותך?

נ.ב.

לתוך כל המהומה בחדר המיון, מגיעה עגלה של עזר מציון מלאה מאפים ודברים טובים, קפה או שוקו, ממתיק או סוכר, וחיוך מכל הלב ומלא סבלנות. תאכלו, תיהנו, שיהיה לכם לבריאות. איזו נקודת אור.

תבורכו ושלא נצטרך.

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, henya10@012.net.il

Photo by Marcelo Leal on Unsplash

9 Responses

  1. ואו את מדהימה כתבת מדויקקקקקקקקקק
    את התיסכול החוסר אונים.
    הלוואי שמהמדינה הזאת תעשה מהפך,
    אחד הדברים הכי מסיטים בארץ הזאת!!!!

  2. את צודקת בכל מילה…
    אבל לשר הבריאות אין הרבה מה לעשות, יש מחסור מטורף ברופאים בארץ : (

  3. את יודעת מה מנחם אותי במקרים כאלו?
    אני אומרת הגיע לי יסורים משמיים , שד' ישמור, והקב"ה המיר לי את המחלות והפגעים במתח, עייפות תסכול של שעות של ישיבה במיון כדי לשמוע שב"ה אין כלום!!!
    ושלא תחשבי שאין לי מושג מה את מדברת, זה כ"כ נכון וכמה שיתארו את זה זה שמינית ממה שקורה במציאות…

  4. אין מי שלא מזדהה…
    כל מי שהגיע בעצמו/ עם אחד הילדים/אחים/הורים שלו למיון מכיר וחווה בעצמו.
    וגם אחר כך- עד שמסכימים לשחרר אותך מהבית חולים-
    עושים לך טובה שתוכל ללכת הביתה אבל לחזור מיד ב7:30 כדי לקבל בדיקת דם מסטאז'ר מסכן…
    ואז מגיעים ב7:30 ומחכים עד 11:0 שמישהו רק יסתכל עליך
    ועד שיש לך מכתב שחרור ביד…
    לא סתם לא ראיתי שעון קיר בכל שטח בית החולים. אין שם שעון, פשוט… אנשים מתנהלים בלעדיו…
    ושמעתי תיאוריה שמדברת על זה שמי שרוצה לצאת מבית החולים- חייב לקפוץ מהחלון…
    ואם הוא נשאר מדי הרבה זמן הוא נהיה רופא בעצמו 🙂
    כפרת עוונות!!!!

  5. כל מילה נכונה
    ומלבד הטרדה ועגמת הנפש זה גם יכול להביא למצבים מסוכנים שאנשים במקרי חרום מתלבטים אם שווה להם את כל הטרטור ומפסידים לעיתים טיפולים מצילי חיים בזמן

  6. וואו הניה כל מילה!!!!
    היינו לאחרונה במיון עם אבא שלי, אחרי אירוע מוחי לא פשוט בכלל.
    3 ימים היינו במיון!!!!!! מיון אחרי אירוע מוחי!!!
    רק כי לא היה מיטה במחלקות…
    ומה שהלך שם בזמן הזה, הלחץ, האפס יחס, הצעקות, הבלגן, החמולות של הערבים בכל מקום, הסטאז'רים, השעות של ההמתנה שיכלו להיחסך וכו וכו
    אחרי 3 ימים שחררו אותנו הביתה לא כי היה מותר (השתחרר בלחץ דם גבוה ומטורף, שיום לפני זה רופא אמר שאין מצב לשחרר 48 שעות עד שהמספרים יורדים קצת) אלא כי רק ניסו לרוקן שם
    וגם אז שעות חיכו שמישהו יבוא להנחות לפני שחרור ולתת מכתב שחרור ואף אחד לא מגיע וכל פעם ששואלים אז זה רק סבלנות, כבר יבואו לדבר איתכם… עד שפשוט שחררו בלי הנחיות ובלי כלום רק קחו את עצמכם ואת המכתב שחרור ותעופו
    ואני מדברת איתך לא על משהו קל אלא על אירוע מוחי וגובה לחץ דם שעליו הולכים להתאשפז
    אם לא שהיינו צמודים אליו כל הזמן אני לא רוצה לחשוב איך הוא היה נראה
    כמו כל שאר האומללים שהסתובבו שם לבד וחיכו ליחס
    אבא שלי עם כמה שהיה מוקף במשפחה כל הזמן, עם פרוטקציות מטורפות שהפעלנו – זה היחס שקיבל
    כשכתוב בעיתון שהרפואה בקריסה, שבתי החולים בקריסה – לא מבינים את המשמעות בכלל.
    מספיק להגיע למיון פעם בשביל להבין….

  7. אסתר א - מנהלת קבוצת תמיכה לנשים עם אנדומטריוזיס הגיב:

    כל תאור אבל כל מילה שכתובה כולל בתגובות נכונה!!!!
    ובאמת הרפואה בקריסה .
    בתור אחת שסובלת ממחלות כרוניות . מעדיפה להשאר בבית מתפתלת מכאב – שיש אפשרות להקלה על הכאב רק בבית חולים . כי רק הסיוט להגיע לשם עושה אותי חולה יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הנצפים ביותר

אולי יעניין אותך גם?

קשה לי לחזור לעבודה : ( / שרי

פינצטה

סיפורי יום יום

כמה עולה פינצטה?

יושבת רגע

מי באמת ניסה לרצוח את טראמפ?

שבי

קרואסון

יושבת רגע

למה הצרפתים רזים יותר?

שבי