רוצה רעיונות קלים לשימוש 😊
מוצאת את עצמי כל צהריים פשוט סופרת את השעות עד להשכבה 🙁
ולא רק כשאני עייפה, גם אחרי מנוחה טובה.
הבת שלי דורשת תעסוקה צמודה דווקא איתי!
לספר סיפור מתוך ספר/ לבנות במגנטים/ פאזלים/ ציור עם מדבקות וכו'
גם דברים שהיא ממש אוהבת ומסתדרת לבד מצוין.
ובנוסף היא גם מאבדת עניין וסבלנות מאד מהר וצריכה משהו חדש…
(מתחתיה יש תינוק חמוד בן שנה שגם תורם לפירוק המשחק מידי פעם… ולמשיכת הספר וכו')
אולי אני צריכה פתרונות לעצמי, כי אין לי כח לשבת שעתיים צמוד אליה!
ולא מעשי כל צהריים ללכת לגינה…….
רעיונות יש?
בגיל 3, היכולת להתרכז זה ממש לכמה דקות ספורות. כך שתקין לגמרי שהיא מאבדת עניין מהר וצריכה תעסוקה אחרת.
כדאי לשים לב לגוון בסוגים: אם התרכזה עם פאזל על הרצפה, אז עכשיו הפעלה פיזית יותר כמו בימבה, אולי נדנדה או קפיצה בחישוקים או "ים-יבשה".
ואחרי תעסוקה פיזית כזאת לדפדף בספר או לצבוע ליד השולחן.
אין לי פיתרון לזה שצריך לשבת צמוד אליה. רוב הילדים שאני מכירה גם בגילאים הרבה יותר גדולים סוחבים את המשחקים קרוב לאמא…
לי מאד מקל כשאני לא משועממת, ולשחק איתם משעמם לי. אז למצוא את הדרכים שלי קל להיות ליד הילדים וכך השעות עוברות מהר יותר. לפעמים אני קוראת ספר, משהו קליל שלא מעניין אותי במיוחד אבל כך אני ליד, נחה קצת וגם לא שקועה במשהו שלא מאפשר לי לעודד אותם מדי כמה דקות כמה יפה המשחק.
אפשר גם לבשל/לנקות/לקפל כביסה ולקרוא לילדה להיות לידך עם משחק. לדבר איתה תוך כדי או להפעיל דיסק עם סיפור.
אפשר לצייר ביחד או ליצור דברים יפים מפלסטלינה, אם את אוהבת. וזה גם מעסיק הרבה יותר כשאמא מצטרפת לפעילות.
חברה יכולה לעזור בהרבה,
אולי יש שכנים בני גילה שהיא רוצה לשחק איתם אצלכם/ אצלם
ואגב גינה זה אחד התעסוקות הכי טובות ככה גם הבית לא מתפלגן יותר מידי הילדים אוכלים שם ארוחת ערב חוזרים מהגינה ישר למקלחות פיג'מה ולמיטה.
קודם כל, זו תופעה מוכרת…
במיוחד אצל בכורים /בין הראשונים שרגילים שאמא נמצאת לידם כל הזמן.
אולי תנסי להזמין שכנים/ חברים /חברות שלך+הילדים שלהן,
וכך יהיה לה גיוון, ואולי זה יעזור.
או- תנסי לאט ובהדרגה להרגיל אותה למציאות שהיא משחקת לבד.
לדוג'- תתחילי לשחק איתה, ואז תגידי לה 'עכשיו תמשיכי לשחק, אני כבר באה…'
וכשהיא קוראת לך, תעכבי אותה עוד קצת ואז תבואי ותתפעלי ממה שהיא עשתה/בנתה/שיחקה/ציירה…
וכך לאט לאט תעלי את משך הזמן שהיא עם עצמה.
בהצלחה והרבה נחת!!
אני מאוד אוהבת שהבת שלי מזמינה שכנות או חברות הביתה זה ממש מעסיק.
אני מתחברת למה שכתבת, וילדי קצת יותר גדולים. כאילו אני צריכה להיות איתם ולידם, ולא יכולה להתעסק בדברים אחרים רוב הזמן, וזה יכול להיות לפעמים נורא משעמם (צרות של עשירים,=) תודה לה')
אני מסיבות מסוימות גם לרוב לא יכולה לרדת לגינה.
אז כן מתחברת למה שמישהי כתבה- לקרוא לידם ספר, ספר בדווקא ולא מחשב, כי הוא שואב יותר וגם פתאום הילדים לא ישחקו, אלא יישבו לידך וזה אני לא רוצה שיקרה.
או לדבר בטלפון עם אחות/ חברה/ גיסה שנמצאת באותו מצב בערך, יש לי 2 כאלו שיוצא לי לפעמים לדבר איתם ככה ששתינו עם הילדים, לפעמים גם הילדים מדברים בינהם, לפעמים אני נותנת להם להתקשר לסבתא- זה גם נחמד להם ולי..
בהצלחה בתפקיד המורכב והמתוק שלנו!
גמלי יש בן בן שנתיים וחצי, הוא ילד יחיד,
ואני מנסה להזמין לו חברים וזה לא עובד.
זה לא מחזיק הרבה זמן.
הבן שלי לא מסכים לאף אחד שום משחק.
כל דבר שהחבר נוגע, הוא חוטף ואומר "זה שלי!".
הוא לא נותן לי לדבר עם אף אחד בטלפון.. "עכשיו אני!!!"
גם כשלקוחות מתקשרות הן יכולות לשמוע שהוא צורח כי הוא רוצה לדבר בטלפון…
קניתי לו טלפון משחק משלו, וזה לא פתר את הבעיה..
אם אני על המחשב הוא עולה על המחשב, אם אני במטבח הוא רוצה את הסכין…
קיצור – לא משחרררר!!!!!
איך אפשר להעסיק?
גם בת השנתיים וחצי שלי ככה ודוקא יש לה אחים גדולים בני 4 ו-6 שיכולים להעסיק אותה יופי אבל היא צמודה אלי, ואני מפרגנת לה את זה בשמחה אחרי יום שלם במעון.
אני חושבת שזה נורמלי שילד בגיל הרך הזה צריך את אמא קרוב, בטח אם יש עוד אח מתחתיה (גם לי זה ככה).
מה שכן, למדתי פשוט להתנהל איתה ביחד- אני נותנת לה יד (וזה לבד תורם לה הרבה) והולכת איתה להכניס כביסה, שמה ביחד איתה את האבקה, נותנת לה ללחוץ על הכפתור. מעמידה אותי לידי במטבח על כסא קטן שתוכל לראות את השיש ומסבירה לה מה אני עושה- מקלפת, חותכת, מכינה חביתה. מסדרת איתה את הבית, תולה כביסה (והיא מנחשת של מי כל בגד), מקפלת כביסה (והיא כנ"ל) ועוד.
היא מאד נהנית מזה ולי זה לא מפריע ואפילו נחמד.
תעסוקה בשבילה והספקים בעבודות הבית בשבילי.
בגיל הזה מאד מעסיק אותם לעשות עבודה, אני נותנת דפים חלקים, לורדים, צבעים, מדבקות, מספריים וכו ליד השולחן במטבח וזה מעסיק המון זמן (נגיד חצי שעה…) הזמנתי בגרושים מלאי מדבקות ואביזרים וכל פעם מוציאה משהו אחר שלא ישעמם, מד"כ בזמן הזה אני יכולה בכיף להכין אוכל/לשטוף כלים/לסדר מטבח וכו
כשמסיימים תולים את היצירות וגורפים את כל הבלאגן לפח.
לפעמים אני על הספה ואין לי כח לזוז אז המצאתי משחק שבו כל אחד מספר מה היה איתו היום, אני מתחילה והם ממשיכים, זה ממש מוצלח ומעודד שיתוף והקשבה ואני נחה בינתיים.
מלבד זה אני דווקא כן אוהבת לשבת איתם אחה"צ, אני חושבת שזה ממש חשוב
תודה על העצות.
כוונתי היתה שאפילו לדפדף בעיתון אני לא יכולה,
מי מדבר על מחשב או שיחת טלפון???
(אני שניה עונה לאמא שלי או אחותי היא כבר מנדנדנת לי….)
קניתי מלאי מדבקות וזה, אבל אני צריכה לעבוד איתה, לא עוזר כלום!
רק איתי !
אין לי שום עצה, בטח כשזה ילד בכור
רק הזדהות!
ומשהו אולי מעצבן – זה עובר!
פשוט יעבור בעז"ה לקראת גיל 4, 4.5
מה שכן, אני השקעתי הרבה בלהביא חברים ושכנים – לא היה קל בכלל
הרבה מריבות, צעקות, הרבה מאמץ מצידי ותיווך
(החלטנו מראש איזה משחקים מביאים ואיזנה מחביאים, למשל)
לקח תקופה ארוכה, והיום אני לפעמים מתגעגעת לצהריים שלמים שהייתי יושבת איתו לבד….
וואוו וואו
מזהה איתך לגמרי
אני בשוק מהתגובות חשבתי שאני היחידה😁
חכמה שאת שואלת…היה חוסך לי המון,..
גם הבכור שלי היה כזה בול…
אני חושבת שכמו שכתבה פה אחת זה הכי הגיוני בעולם רובנו נמצאות עד 4 בעבודה והאחרהצ מתקצר..
לי היה תמיד נקיפות מצפון אם היה ימים שנתתי לו לשחק לבד.. עד שהבנתי שזה נטו בשבילו זה מיומנות חשובה של ילד להעסיק את עצמו
במיוחד שמגיע ילד נוסף וממילא האמא לא יכולה להיות פנויה אליו 100%..
כך שאם הוא מתרגל מראש שאמא לא איתו כל דקה מהאחרהצ אח"כ קל יותר..
גםחשוב לי להדגיש שהם מרגישים אותנו בטירוףף
כך שממליצה לך להוריד לחץ בענין בימים הקרובים
היא תרגיש שאת רגועה ותתעסק לבד יותר..
חוצמזה תדעי שזה עובר בסוף ונהיה קל הרבה יותר…
המונמון בהצלחה!!