תוסס פה!

קצת פורקת לכן,

יש לי חבורה תוססת. מה זה תוססת?

רעש, בלאגן, צומי, מריבות, משחקים, משלימים, זזים בלי סוף, מטפסים, עולים יורדים שופכים, מפספסים ושוב מפספסים..

כולם קטנטנים וצפופים ב"ה. אפילו הבנות שלי תוססות כמו בנים. מלאות אנרגיה אינסופית! 

יש בזה המון פלוסים, הן מצחיקות, עם חוש הומור אמיתי, נועזות, יצירתיות מאוד, טובות לב, מלאות רגש.. אבל ממש לא כאלה שישבו עם ספר בנחת או יחליפו מכתביות..

יותר זורקים כריות מהספה וקופצים בצעקות..

אני אמא מעולה, באמת. מורה בחסד, תופסת כיתות מאוד מאתגרות ב"ה בלי בעיה. יש גבולות בבית, יש סדר ונקיון והילדים מטופחים ומושקעים. 

הפלפלים שלי תמיד במוקד תשומת הלב, כל המשפחה מתעניינת מה היו החוכמות החדשות וכאלה. 

איפה זה פוגש אותי?

כשאני צריכה להתחנן לחברה שתעשה איתי רוטציה ביום הארוך שלי למשל. ואז אני מקבלת ממנה מבול תלונות, צקצוקים, אנחות והערות.

‘הן אומרות לי לא בא לי’ ‘הם לא מסדרים אחריהם’ ‘גמרו את כל הפירות’ ‘רצים ליד כביש בלי לעצור’ ועוד ועוד ועוד

יופי נשמה. שמחה שגדלים לך בבית מלאכים בדמות אדם. אצלי טרם. הם זקוקים לגבולות ומנצלים היטב פרצות.. לא כי הם רעים, אלא כי יש להם מנוע טורבו..

אני לא אוהבת לבוא לגינה לפעמים. כולן יושבות עם הילד הבונבון שלהן, מלטפות אותו ומידי פעם מעיפות מבט לראות שהגדולים חיים וקיימים. ושלי כבר רוקנו את המזרקה (סליחה, ברזיה), משחקים בבוץ ופספסו פעמיים. 

אנחנו הורים נפלאים, יש לנו הדרכה קבועה כבר תקופה ויש התקדמות ב"ה, וזה לא מפתיע כי יש לנו משפחות אנרגטיות. 

אבל זה מתיש, ומעליב המבטים והאמירות. ואין לי כוח להשוואות בכלל בכלל. תתפללו איתי שהחברה הנוכחית תשתלט על האירוע כי הקודמת חיזלשה אותנו. ואין לי כוח להשפלה הזו.