קצת פורקת לכן,
יש לי חבורה תוססת. מה זה תוססת?
רעש, בלאגן, צומי, מריבות, משחקים, משלימים, זזים בלי סוף, מטפסים, עולים יורדים שופכים, מפספסים ושוב מפספסים..
כולם קטנטנים וצפופים ב"ה. אפילו הבנות שלי תוססות כמו בנים. מלאות אנרגיה אינסופית!
יש בזה המון פלוסים, הן מצחיקות, עם חוש הומור אמיתי, נועזות, יצירתיות מאוד, טובות לב, מלאות רגש.. אבל ממש לא כאלה שישבו עם ספר בנחת או יחליפו מכתביות..
יותר זורקים כריות מהספה וקופצים בצעקות..
אני אמא מעולה, באמת. מורה בחסד, תופסת כיתות מאוד מאתגרות ב"ה בלי בעיה. יש גבולות בבית, יש סדר ונקיון והילדים מטופחים ומושקעים.
הפלפלים שלי תמיד במוקד תשומת הלב, כל המשפחה מתעניינת מה היו החוכמות החדשות וכאלה.
איפה זה פוגש אותי?
כשאני צריכה להתחנן לחברה שתעשה איתי רוטציה ביום הארוך שלי למשל. ואז אני מקבלת ממנה מבול תלונות, צקצוקים, אנחות והערות.
‘הן אומרות לי לא בא לי’ ‘הם לא מסדרים אחריהם’ ‘גמרו את כל הפירות’ ‘רצים ליד כביש בלי לעצור’ ועוד ועוד ועוד
יופי נשמה. שמחה שגדלים לך בבית מלאכים בדמות אדם. אצלי טרם. הם זקוקים לגבולות ומנצלים היטב פרצות.. לא כי הם רעים, אלא כי יש להם מנוע טורבו..
אני לא אוהבת לבוא לגינה לפעמים. כולן יושבות עם הילד הבונבון שלהן, מלטפות אותו ומידי פעם מעיפות מבט לראות שהגדולים חיים וקיימים. ושלי כבר רוקנו את המזרקה (סליחה, ברזיה), משחקים בבוץ ופספסו פעמיים.
אנחנו הורים נפלאים, יש לנו הדרכה קבועה כבר תקופה ויש התקדמות ב"ה, וזה לא מפתיע כי יש לנו משפחות אנרגטיות.
אבל זה מתיש, ומעליב המבטים והאמירות. ואין לי כוח להשוואות בכלל בכלל. תתפללו איתי שהחברה הנוכחית תשתלט על האירוע כי הקודמת חיזלשה אותנו. ואין לי כוח להשפלה הזו.
אז נעים להכיר
אמא לבנוץ שהן באופי בנים
סתומרת שובבות ואנרגטיות עד למאדדדדדדדדדד
עם לב רגיש כמו חמאה
(תגיו זה עסקת חבילה?)
רוצה לחזק אותך
ועוד כמוך וכמוני
שהעבודה שלי היא
לומר לעצמי כמה אני אלופה
וכן
קשה לי ליד אחרים או בגינה
אבל אם אני יודעת שאני נותנת להן מרחב
כי ככה נכון
והבית שלי לא נוצץ אלה חי נושם בועט
אז יש לי יכולת להיות שלמה עם עצמי
וממילא גם יותר פנויה להכיל את האנרגיות:)
אני לא הראשונה וכנראה גם לא האחרונה שאומרת לך פה:
את מדהימה, מיוחדת, הקב"ה נתן לך חיים מיוחדים ובהתאם גם כוחות מיוחדים.
ובשמים – אינסוף זכויות שמורות לך.
אבל בתור אמא לילדים שובבים שמסתדרת מצוין עם הילדים שלי, ולא תמיד עם ילדים של אחרים, כדאי תמיד לזכור:
הקב"ה שלח לך את האוצרות שמתאימים לך, לא לחברה שלך.
אצל ילדים, ההורים הם הדמויות הסמכותיות ולהם הם מקשיבים (או שלא ;(),
וכשנכנס מישהו אחר לתמונה ומנסה להחיל עליהם את כללי הסמכות שלו, הרבה פעמים זה לא עובד.
לכן, בעיני לגיטימי לגמרי לאישה שמבקשים ממנה לשמור על ילדים והיא יודעת שהיא לא תצליח להשתלט עליהם – להגיד שאין לה אפשרות. אני במקומה לא הייתי עושה אותו דבר? כנראה שכן. (ואולי גם את…)
ובינינו – את היית רוצה שתשמור על הילדים שלך אישה שאת יודעת שהילדים שלך בורחים לה לכביש???
זה מתסכל, מעצבן, תוקע, יכול להיות גם פוגע, אבל זה מה שלדעתי נכון לכל הצדדים.
לסיכום: זה נכון שצער גידול הבנים הזה שייך לך, ולא לחברה ולא לשכנה,
אבל אל תשכחי – גם הזכויות והנחת בעז"ה שייכים לך ולא לה…
תודה על זה
וואי נותר לי רק להתפעל ממך ולקנא בך גם לי יש חבורה לא רגועה בבית 3 בנים ובת אחת שהיא לא פחות שובבה מהם.
אני חייבת לומר לך שנתת לי זוית חדשה להסתכל על המצב לדעת להשלים ולהודות על הקיים וכן לומר בגאווה אני אמא טובה גם אם הבית קצת יותר מענין ברוב שעות היממה.
אז תודה לך ושולחת לך כוחות!! וגם לי קצת:)
יש לי גם חבורת בנים כזאת. אני יכולה רק להגיד לך שכשהם יגדלו בעז"ה תרווי מהם הרבה נחת! הם יהיו פעילים ופעלתניים!
סבא שלי היה אומר: ילדים זה כמו קולה, אם נותנים להם להוציא את הגז אח"כ כשהם גדלים הם רגועים, אך אם חוסמים אותם עם פקק אח"כ זה מתפוצץ…:)
אצלי הם דוקא חצי שובבים וחצי לא
אין לי מוסג איך אמהות לשובבים מסתדרים
אני בלחץ כל הזמן מה הדבר הבא שבן ה2 (חגגנו לו ממש לאחרונה)
יעשה פעם אחת לקח לי את הכף של הבישול ופתח לשובבה שלי במצח
היום מצא את הסכין השוויצרי החדש וחתך לעצמו אני עדיין מודה לה שהוא לא הוריד איזה אצבע ורק עשה חתך קטן (סך הכול רצה לעזור לאמא במטבח לחתוך תפוא)
הוא כבר יוצא מהמיטה ואני בשלב שאני צריכה לנוח אחרי כל פעולה מאמצת
אחרי ארוחת צהריים אני מסוגלת לישון בכל תנוחה רק אני מפחדת שמה יקרה ברגע הבא
מאמינה שה' נתן לי כוחות אחרת הוא לא היה מביא לי את השובבים שלי
אבל אני רואה שאילו שיש להם שובבים בכמות גבוהה מסתדרים יותר
יודעים לשחרר יותר
רוצה לשקף לך את הסוג השני…
אני סגנון כמו הילדים שלך ובעלי מהסוג המחונך…
כך שהילדים שלנו זה או או
ולמרבה הפלא לילדים העדינים יש גם התמודדויות ,
הראשון שלי , דומה לבעלי ואחיותיו הקטנות , והן רגישות מאד , הרבה פעמים חסרות בטחון עצמי , זה שהן עדינות ולא משפריצות בוץ בגינה , לא אומר שיותר קל איתן בבית, התקשורת מולו הוא מורכבת ורגישה הרבה יותר , לפני כל הערה אני צריכה לחשוב אלף פעמים , אפילו לצחוק על בדיחות שלו אסור כי הוא נעלב קשות..
לעומת זאת השני שלי פצצת מרץ וכוכבון עולמי , עד שגיס שלי (הרגוע) ביקש ממני להביא אותו למסיבת החברים של הבר מצווה שלו שיעשה שמח… (מדובר על כוכבון בן שנתיים וחצי:)
כך שלכל צד יש את ההתמודדות שלו ,
רק שתביני שבעיניי הבכור שלי הוא מושלם ורק השני מאתגר, ובשבת אחת עם אחת הגיסות היא אמרה לי במוצש , שימי לב שהקטן לא יאפיל על הגדול , הייתי בהלם!!! הרי השני הוא הילד הרע והראשון הוא הילד הטוב , אבל פתאום נפל לי האסימון – שוב שלילד הטוב יש את המקום החלש קצת ובסוף הכוכבון גונב את ההצגה על בסיס קבוע…
אני אמא ל6 5 מתוכם בנים אחד היפר ו2 עם הפרעת קשב
ואני אומרת לך מנסיון תרפי
אני פשוט מתנתקת …
לפעמים כשאנחנו מסירים אחריות הילדים פשוט לוקחים אותה… (גם בעניין הפספוסים…)
אני לא רודפת אחריהם ולא מתערבת במריבות שלהם והם מהר נרגעים ולבד…
לא אומרת יש פעמים שחייב להתערב…ויש פעמים שאת רוצה רק שקט… ולא יכולה יותר…
אבל שמתי לב שבפעמים שאני נכנסת לתמונה המצב יותר מתחמם…
ואם להתערב אז בצורה עניינית או בהסחת דעת …
אבל מצד שני לתת לכל ילד זמן איכות של אמא , ולתת לו להרגיש שהוא אהוב טוב ושווה זה ממש מרגיע אותם .. זה יכול להיות אפילו 3 דקות איכותיות ביום ואפילו כמה מילים טובות ביום לכל אחד לפעמים זה פשוט מה שהם צריכים ואנחנו לא תמיד שמים לב לזה …
בהצלחה
את נשמעת אמא מדהימה
הילדים שלך זכו בך
נשמע שאת מכילה אותם ומסתדרת איתם מעולה
והחברה?
תמיד יהיה לאנשים מה להגיד
ברגע שתהיי שלימה עם הדרך שלך זה פחות יזיז לך
הרבה נחת
יואווו איזה אלופה את!!!
קודם כל באמת מגיע לך המון הערכה איך שאת מקבלת אותם ושלימה עם ההורות שלכם.
ותדעי שהילדים השובבים האלה הם עם הפוטנציאל הכי גדול בסוף
אם זה מעודד אותך – בעלי היה בילדותו פרא אדם שכל השכונה רעדה ממנו, יחד עם חבורת האחים שלו.
היום הוא האדם הכי הכי מדהים ורגיש שיש, למד לנתב את המרץ שלו בצורה חיובית וזה משתלם לי מאוד בבית 😉 שאפו לחמותי…
וכן יש לי ילדים שירשו את האופי שלו וזה בהחלט מאתגר נוראאאא
אבל כשאני מסתכלת מה יצא ממנו אני אומרת לעצמי שהכל שווה…
הילדים האנרגטיים האלו הם לרוב חכמים ורגישים מאוד, סקרנים ולומדים כל הזמן על העולם והחיים… מה שאני בוודאות לא יכולה לומר לך על הבובות חרסינה שיושבות עם מוצץ בעגלה של השכנה שלך. כשאני רואה ילד כזה משהו נראה לי בעייתי אצלו. ילד צריך לזוז ולהתנסות ולהשתולל. זה בריא ומפתח.
באמת הקטע של העזרה מהסביבה יותר קשה, את לא יכולה לבקש מכל אחד ולא יכולה לסמוך על כל אחד שיסתדר… מחזיקה לך אצבעות כל הכבוד את במלחמת התשה יומיומית ועומדת בזה בכבוד!
אני אוהבת את השובבים שלי משוגעת על האופי המדליק הזה וההפתעות והצחוקים שלא נגמרים! עובדת על עצמי לאהוב את זה גם ברגעים המורכבים, לזרום איתם ולצחוק, ככה הכל נהיה כיף. יש לי חלום על בית מלא שמחה ו-כן בלאגן! זה לא קל אבל כשאני מצליחה ההתמודדות הרבה יותר חלקה.
לא חייבים להקטין את השני בשביל להרגיש טוב עם עצמך
גם תינוק שיושב רגוע בעגלה לומד הרבה על העולם. ויכול להיות שמח חכם ורגיש
מצטערת אם זה ישיר מידי אבל זה הוכח מדעית (אם זה מעניין אותך תחפשי על זה) שתינוק שיושב יותר מידי יפה בעגלה או בכיסא אוכל ותינוק רגוע מידי זה לא מסיבות טובות, זה תינוקות שמגבילים את התנועות שלהם ולא נותנים להם ליגוע, להתלכלך, לנסות. במהלך החיים יש להם פחות ביטחון, יצירתיות ותעוזה.
יותר קל להכריח תינוק לשבת כמו בובת חרסינה ושלא ילכלך את עצמו ואת הבגדים הבוהקים ולנחם את עצמך שהוא רואה מספיק דברים מעניינים דרך העינים.
אף אחד לא מנסה להקטין.
רוצים להגיד לאותן אימהות שלמרות שזה נראה יפה כלפי חוץ, אימהות מסורות מעדיפות ילדים בריאים בנפש.
ונגיד את זה שוב ושוב כדי לתת כח לאותן אימהות שלא מתבלבלות.
כשרואים ילד יושב רגוע בעגלה זה לא תמיד מראה על האופי שלו
מאד יכול להיות שעד לפני 5 דקות התרוצץ במרץ ועכשיו הוא נח,יכול להיות שבבית מאפשרים לו את מרחב התנועה שהוא זקוק לו
לא חייב לראות את העולם בשחור לבן
אני אמא לתינוק תזזיתי במיוחד
כשאני רוצה מעט להרגיע אותו אני יוצאת איתו לסיבוב קצר ותמיד מקבלת הערות מהשכנות ע"כ שהוא נראה כזה תמים ורגוע וזה כ"כ רחוק מהאמת
אולי כדאי שכל אחת תסתכל רק על הילדים שלה בלי לדון ובלי לבקר התנהלות של אמהות אחרות
כל אחת עושה כמיטב יכולתה ויותר מכך
לא דיברנו על כל ילד שיושב יפה בעגלה כמובן… כי גם הילדים הכי תוססים יש להם כמה שעות רגועות.
אך אחד לא בא לדון או לבקר, באנו לנרמל את התופעה של ילדים שובבים ובריאים.
כל אחת עושה כמיטב יכולתה אבל תסכימי איתי שיש כאלה שעושים כמיטב יכולתם שהילד שלהם והעגלה תמיד יראו כאילו יצאו עכשיו מהקטלוג…
וגם זה בסדר ועדיין לא מראה כלום על כמה הם מאפשרים תנועה ומרחב
יש אמהות שנהנות מהמראה המטופח הזה וזה מה שנותן להן כח
מראה מטופח ונקי לא אומר ילד יושב קשור בעגלה.
זה בדיוק הבעיה כאן. שכביכול מי שהילדים שלה משוחררים ותוססים ומלכלכים את עצמם והאמא מאפשרת את זה מסתכלים עליה כאמא לא מטפחת מספיק.
אמהות משקיעות את כל הכוחות שלהן בלגדל ילדים בריאים בנפש ועובדות קשה בהרבה חזיתות כדי לתת לילדים את החופשיות לשחק ולהתפתח כמו שצריך ואז מסתכלים עליהם כמו שהאמא היקרה מתארת כאן בשאלה.
האמא הזו הכי מטפחת והכי משקיעה בעולם בילדים שלה ויש הרבה מה ללמוד ממנה.
היא עוצמת עיינים יום יום מול בלאגן, ומנסה בשארית כוחותיה מידי יום לתת לבית מראה נורמלי, מורידה כתמים קשים מהבגדים, מנקה שוב ואת הפנים והידיים, מחליפה שוב בגד, מורידה שאריות דביקות מהריצפה, חובשת ילד שנפצע בגינה, קונה עוד מכנס חדש במקום ההוא שנקרע, מחפשת שוב ושוב את הכיפה שאבדה, מכבסת את המצעים משאריות האוהל שהילדים הכינו בסלון, ועוד אלף דברים שילדים יצירתיים וחופשיים מייצרים כל כמה רגעים.
אני לא מסכימה איתך שבגלל שיותר נחמד לאמא לראות את הילדים שלה בובות ראווה וזה מה שנותן לה כח (ואולי גם כבוד) מותר לה להשתמש בילדים בשביל זה.
אני גם אמא לשובבים יצירתיים במיוחד
כשאנחנו באים לשבת להורים הם ממש בכוננות ספיגה, או מלחמה… איך שתרצו:)
אבל שומעת הרבה תגובות מחזקות של נשים שאומרות לי, בכל מיני סיטואציות שמתגלה השובבות היצירתית שלהם ברמות על…שמהילדים השובבים בסוף יוצא דברים גדולים.
את הכוחות שלהם הם ינתבו בעז"ה לעשיה והתקדמות בחיים, וכמובן עם הרבה תפילות:)
גיסי לקח את הגדול שלו לר' חיים קנייבסקי לפני כמה שנים, ואמר לו שהילד שובב מאד. כולם במשפחה כבר יודעים לצטט את מה שענה לו ר' חיים "טוב מאד שהוא שובב" !!! (השובבות כנראה בגנים של המשפחה…)
על הרבה צדיקים גדולים מסופר שהיו שובבים בילדותם. העיקר הרבה תפילות ולנסות לתעל את השובבות שלהם לעשיה חיובית בעז"ה.
המון הצלחות לכולנו!!
שימחת אותי! תודה זהה ממש מחזק!