הבן הבכור שלי עבר תקופה קשה בישיבה שבגללה נכנס למשבר,
ולכן לוקח כדורים ממש קלים נגד דיכאון.
הוא מפחד להפסיק לקחת כרגע, כי כל כך טוב לו,
ועדיף בחור שמח על כדורים מבחור עצוב בלי כדורים…
הוא מתחיל שידוכים עכשיו, ואני מבולבלת ותוהה –
האם צריך לחפש לו שידוך מסגנון מסוים דווקא? רקע משפחתי או משהו??
או שאפשר ללכת על בחורות קלאסיות ולומר בפגישה שלישית?
הבנתי שזה ממש נכנס כבר היום לקחת כדורים נגד דיכאון,
האם זה נכון? איך זה יתפרש אצל בחורות??
יהההההוו זה מענין ממש
קראתי בשקיקה
יש לי גם כמה שידוכים להציע חחחח
אבל כל אחד יכול להגיד היום שהוא בא מרקע כלשהו.. אלא אם כן הבחורה לא מודעת לכל מיני דברים במשפחה
ובעצמה..
בשביל להגדיר את זה לרקע כלשהו..
הגיוני שיש שתי בנות עם אותה בעיה פשוט אחת עם מודעות- אבל עם הגדרה וטיפול מתאים כמובן..
והשניה בלי מודעות ובלי הגדרה והכל נראה סבבה וטוב
ולפי דעתי, וזה ברורררר! שעדיף את זאתי המטופלת תחת כל הגדרה שתהיה
מבחינתי אין בזה כל פגם כמובן שלהגיד ושאלת רב והכל אבל לי ספציפית לאכפת להתחתן עם מישו כזה.
לא חכמה גמני בסיטואציה הזאת.. כאילו אפשר לומר שתחת ההגדרה הזאת אבל עדין זה מראה שהוא יותר רגיש וזה טובבב עדיף רגיש מאדיש כמובן
בכל אופן אלו שעברו דברים בחיים זה משהו אחר בנאדם אחר מבחינתי הרבה יותר עמוק וטוב
אני אומרת את זה גם על עצמי עם כל ההתמודדות שלי נגיד נהיתי בנאדם אחר
אפילו יותר טובה לאלוקים שזה כבר שווה
וטיפול רגשי בכלללללל מי שלא הולך הוא הלא נורמלי חחח
בהצלחהה
ותעלו עוד דברים כאלו על נפשש
אני מרגישה בנוח!
מעצבן שזה כזה לא מדוברר ומוסתר בציבור שלנו
ביננו זה כל אחד שני
חבל
יש מלא שנרקבים עם עצמם והבעיות שלהם והמשפחות נהרסות יותר מאשר מישו שמוגדר כדכאוני עם כדורים..
בקיצור דברו על זה כמה שיותר
שאנשים יתעוררו שזה נורמלי וטוב
ולא יעשו מזה כזה מכשפה שחורה
לדעתי זה ממש כול מקרה לגופו, ותלוי בתפקוד היומיומי שלו אם ללכת לשידוך רפואי או לא.
אם בסך הכול התפקוד בסדר והוא במקום טוב עם הכדורים אני לא רואה סיבה ללכת רק לשידוכים רפואים, כמובן אם שאלת רב ואם לספר בפגישה שלישית רביעית, אלא אם כן אתם במגזר שניפגשים רק שלוש פגישות ואז זה באמת יכול להיות בעייתי. אבל אם מקובל להיפגש 8 פגישות ויודעים דבר כזה בפגישה שלישית זה לא כזה "אובדן אמון",
וכן, יכול להיות שזה ירד בגלל זה אבל זאת לא סיבה להסתיר.
המון הצעות יורדות עוד לפני שלב של פגישה שלישית, ואם מגיעים לשם כניראה שיש בסיס שאפשר לספר.
(גם הרעיון של לספר על ידי גורם חיצוני לפני הפגישה ולא בפגישה יכול להיות טוב כי זה באמת נושא טעון בפגישה ולא תמיד יודעים אייך להגיב…).
המון הצלחה!
זכותו של בחורה / בחור להחליט עם מה מתאים לו להתמודד בחיים ועם מה לא,
מכירה משהי שאחרי החתונה נודע לה שבעלה מתמודד עם אלרגיה מסכנת חיים והיא לא ידעה את זה לפני…
היה לה מאד מאד קשה
אז הם לא התגרשו, נכון,
אבל זה תחושה של בגידה ושל חוסר אמון
למרות שהם חיים היום באושר
למה לא לומר מראש?
מי מתיר לכפות על בנ"א התמודדות מראש?
אני הייתי מהצד השני, בחור סיפר לי בפגישה על "איזה משבר קטן שהוא עבר ולוקח משהו קל למניעה"
בשיחה שעשיתי עם פסיכולוגית שתסביר לי מה הבעיה שלו, התברר שזאת מחלה קשה ביותר, וגם אם הוא מאוזן כבר כמה שנים, אין שום דרך לדעת מה יהיה מחר וכמה חמורה תהיה ההתפרצות הבאה שכמעט בטוח תהיה
היה לי מאוד מאוד קשה להחליט מה לעשות, כי זה היה שלב מתקדם ומאוד רציתי, אבל כל מי שמבין בתחום אמר לי לברוח..
לקח לי המון זמן להתאושש מהסיפור הזה, המון זמן עד שהצלחתי בכלל לחזור לשידוכים, ועד היום בכל שידוך מחדש אני צריכה להזכיר לעצמי שאין סיבה לחשוב שגם הבחור הזה מסתיר ממני משהו… אבל האמון שלי בכללי נפגע מאוד.
לא סלחתי לו ואני לא סולחת.
קחו בחשבון שזה לא "מקסימום השידוך ירד", אתם לא יכולים לדעת מה אתם עושים לבחורה כשבוחרים לשחק ברגשות שלה בהסתרה הזאת.
אני אתרום מעט מהנסיון שלי כאחות במיון. ויש במיון שלנו גם מיון פסיכיאטרי.
אין לכן מושג כמה מגיעים למיון הפסיכיאטרי עם עליות וירידות, כולל מצבים מאוד קשים. אני רואה את בני ובנות זוגם וליבי נשבר.
אני לא שואלת אותם אם הם סיפרו קודם או לא, אבל הרופאים כן שואלים וגם כותבים את זה בדיווח הרפואי שלהם.
במקרים רבים מאוד מדובר באנשים שלא שיתפו. חלקם תכננו גם לא לשתף לעולם, אלא שחלה החרפה במצבם והמחלה התפרצה באופן כזה או אחר.
ואז יש כבר בני זוג, ולעיתים גם ילדים.
ויש זוגיות שמושתתת על אי אמון, כי את הדבר העיקרי בחייך לא סיפרת לי, הפלת עלי תיק בלי לשאול ובלי להתייעץ, אז מי ערב לי שזה הסוד הגדול ביותר??
יש לי מטופלת שהיתה בחורה עם הפרעה ממש קלה. הם נשואים והורים לילדים. היום היא מגיעה מדי פעם לאחר נסיונות אובדניים. זה בסדר בעינייך שבעלה לא ידע דבר קודם לכן?? שלא לדבר על דכאונות לאחר לידה שהסיכון להם הוא גבוה בהרבה כשיש כבר רקע.
גם על מחלות פיזיות כבר שמעתי שמסתירים. היתה לנו כבר אישה במיון נשים שבאה בתחילת הריון להתייעץ על "סכרת הריונית", רק שהיא היתה בשבוע כ"כ צעיר שממש לא תאם את הסיפור. בירור שנעשה במהירות (כשבעלה הצעיר נשלח למשרד בתואנה כלשהי) גילה שהיא סוכרתית מגיל צעיר, הסתירה את זה ממנו והתכנית היתה להמציא סוכרת בהריון הראשון, כמו שאכן עשתה, וליצור מצב, בחסות החיסיון הרפואי, שהיא תהיה מאלה שהסוכרת נשארת לתמיד.
גם אפילפסיה ראיתי שמסתירים, ועוד הרבה דברים.
בעיני זה נוראי.
אם לשואלת השאלה נראה שמצבו של בנה כ"כ קל ומדובר במשהו לא משמעותי- אז אני גם שמחה בשבילך ובשבילו, כמובן, אבל גם מעירה את תשומת ליבך שמי שתסתירי ממנה מידע כזה, לא תהיה שותפה לשמחה. היא תרגיש נבגדת ומרומה.
וואווו
מהניסוח של השואלת לא נראה שהיא מתכוונת להסתיר, היא שואלת איזה רקע לחפש והאם לספר רק בפגישה שלישית או לספר מראש
יתכן שאת צודקת. קראתי שוב את השאלה.
כן חייבת לציין שבתור אמא שבתה הבכורה התחתנה לאחרונה, הייתי לוקחת קשה, ובתי עוד יותר, אם אחרי שלוש פגישות כשהלב כבר בסערת רגשות ומרגישים ש'מעלים הילוך', פתאום בחור היה זורק עלינו דילמה כזו. זה מאוד מערער. הבת שלי היתה מורידה בוודאות מוחלטת, אין לי ספק בזה. אבל זה היה מאוד מקשה עליה להיפתח ולתת אמון בבחור הבא. ועלי כאם היה מקשה לתת אמון בשדכן שלקח אותנו לשם.
עברתי את זה בעצמי…
לקח לי המון המון זמן להתאושש ולהסכים לגשת שוב לשידוכים ופגישות.
ואגב, הבחור ג"כ לקח את זה קשה ואמר שבפעמים הבאות יעדכן לפני הפגישות (למרות שרב התיר להם לספר רק לאחר פגישה שלישית).
לאיזה רב מומלץ לפנות כדי להתייעץ מתי לספר בשידוכים על כדורים קלים נגד דיכאון?