הבן הבכור שלי עבר תקופה קשה בישיבה שבגללה נכנס למשבר,
ולכן לוקח כדורים ממש קלים נגד דיכאון.
הוא מפחד להפסיק לקחת כרגע, כי כל כך טוב לו,
ועדיף בחור שמח על כדורים מבחור עצוב בלי כדורים…
הוא מתחיל שידוכים עכשיו, ואני מבולבלת ותוהה –
האם צריך לחפש לו שידוך מסגנון מסוים דווקא? רקע משפחתי או משהו??
או שאפשר ללכת על בחורות קלאסיות ולומר בפגישה שלישית?
הבנתי שזה ממש נכנס כבר היום לקחת כדורים נגד דיכאון,
האם זה נכון? איך זה יתפרש אצל בחורות??
היי
אני הייתי באותו מצב לפני שנתיים הייתי על מינון נמוך של כדורים פסיכיאטריים בגלל משבר שהיה לי.
רציתי ללכת לשידוכים רפואיים, כדי לומר מראש שאני לוקחת כדורים, אבל אז הגיעה הצעה משכנה, וההורים שלי שאלו רב והוא אמר לספר אחרי פגישה שלישית (נפגשנו 8 פגישות, אני רואה הרבה שמגיבות על זה שמספרים אחרי הפגישה השלישית ואני יודעת שיש אנשים שנפגשים רק 3 פגישות ואז זה מאוד שונה…)
סיפרתי לו על המשבר שלי בפגישה הרביעית! וזה היה לי מאוד קשה- כי אני בן אדם אמיתי מאוד! אמרתי לו ששאלנו רב והוא אמר לי לספר רק בפגישה הזאת והוא פשוט עבר לדבר על דברים אחרים,
אחרי הפגישה ההורים שלי דברו עם ההורים שלו ונתנו להם את הטלפון של הפסיכיאטרית שלי- היא הסבירה להם בדיוק על המצב שלי- כמובן שחתמתי לה על ויתור סודיות.
והתחתנו…
יש לי בעל מדהים שיודעה שאני לא משקרת ולא בניתי את הקשר שלנו על שקר- עשיתי מה שרב אמר לי, ונתתי לנו הזדמנות להכיר אחד את השני לפני שיכירו בכדורים שלי….
גם היום אני על כדורים במינון נמוך בהרבה (החתונה עשתה לי טוב) ונכנסתי להריון בלי בעיה, התייעצתי עם המרכז הטרטולוגי- זה מאוד חשוב ויכול לעזור מאוד.
זה הסיפור שלי ואני חושבת שיש לנו מתנה כל כך גדולה- רבנים שאפשר להתייעץ איתם, תנצלו את זה ותלכו לרבנים שמבינים בעניין.
בהצלחה
לא לספר זה לא שקר
וזה גם לא "לא פייר" כמו שכתבו פה
לא לספר זה פשע!!!
מי ששואל דעת תורה הוא לעולם לא פושע.
אם הם לא שאלו – הם פושעים.
ויש הבדל עצום בין כדורים לסכיזופרניה למשל, לבין כדורים לחרדה!
שמיים וארץ.
והנה נתון של GPT:
תרופות נגד חרדה ודיכאון – ובפרט SSRI – הפכו בשנים האחרונות לאחת מקבוצות התרופות הנפוצות ביותר בעולם, בפרט במדינות המערב.
יקרה, אני כן חושבת שזה פשע!!!!!!!!!!!!!!!
גיליתי 15 שנה אחרי החתונה שבעלי לוקח כדורים, אחרי שחטף משבר רציני באמצע החיים. כל מיני בעיות קטנות שהיו בחיים התגלו פתאום כקשורים לתופעות לוואי של הכדור, תחושת הבגידה היא לאין שיעור. גם הם שאלו רב, ואני לא סולחת לא להורים שלו ולא לרב שאישר. למה לקחת בחורה חלקה ומוצלחת ולחתן אותה עם בחור עם כפייתיות וחרדות.
היום הוא לא מתפקד בכלל, לא יוצא לתפילות, לא עובד. לעולם לא אסלח לאלה שהפילו אותי בבוץ הזה. כל התפקוד בבית עלי. אני כמו אלמנה רק בלי "ההילה" והעזרה שאלמנה מקבלת מהסביבה.
וואו עצוב!!
מצטערת מאד על מה שקורה אצלך, נשמע נורא ממש!
אבל זה לא מתיר לך בגלל הסיפור שלך להכתים את כל אלו שנעזרים בכדורים.
מדובר על כמות אדירה של בני אדם, אולי אפילו יותר מאשר לוקחי ריטלין – רק שזה פשוט נעשה בשקט…
רובם מנהלים משפחות / עסקים ביד רמה והכדור הוא רק כלי עזר קטן מהצד.
אני ביניהם כמובן… וב"ה מנהלת משפחה גדולה מאד, וגם מרוויחה הרבה לחודש ב"ה. אף אחד לא יכול לחלום עלי שאני לוקחת משהו.
רק אחרי שהתחלתי לקחת התוועדתי מכל מיני מקומות להיקף התופעה – היא אדירה.
הכדורים האלו הם הצלה לדור מבולבל ומורכב כמו שלנו.
גם אני מכירה מקרוב אחת שהסתירה כמעט עשור מבעלה,עד שאיכשהו הוא גילה את זה ופתאום הכל התחבר לו, שעות שינה אינסופיות,עבודה ברבע משרה,בית מלוכלך על בסיס קבוע,הזנחה של הילדים,כמעט ולא מבשלת גם לשישי שבת, ושלא נדבר על מצבי רוח ועל איך שזה השפיע ברמה הזוגית…
כואב לשמוע על חברתך, אבל הסטיגמה וההכללה של לשים את כל האנשים עם כדורים תחת כותרת אחת ואיומי "גירושין", היא עוול שאין כדוגמתו.
בדרך כלל אלה שמביאים את הנישואים למצב שצריכים להתגרש הם אלה ללא שום מודעות לבעיותיהם וללא רצון ונכונות לטפל, או עם בעיות חמורות יותר כמו מחלות נפש וכו, או לחלופין כאלה שגם כדורים וטיפולים לא יוכלו להועיל למידותיהם הרעות והם תמיד יהיו ה"מושלמים".
יש סקאלה ענקית אצל אנשים שלוקחים כדורים,
נשים וגברים מדהימים רבים מאד ובעלי מידות זהב,
לוקחים כדורים כי חוו טראומה/קושי/תקופה עמוסה/ אחרי לידה/פיטורין/אובדן במשפחה וכו, ואין קשר לזה ולגירושין,
כמובן שאם זה קורה בשלב שידוכים צריך לשאול רב ולספר לפני או בשלב הפגישות-על פי שאלת רב ולתת בחירה לצד השני, אבל אנשים אלה יכולים להיות השכנה הכי מדהימה שלך, החבר הכי מוצלח ועדין של בעלך, הגיסה המתוקתקת והכי חלקה וזורמת,
הרב הצדיק של השכונה וכו וכו, אין לך מושג כמה אנשים הכי נורמליים שאת מכירה
נעזרים בזה, ועצוב מאד מי שצריך ולא נעזר רק בגלל הסטיגמה הזו.
רוצה לשתף-
בעלי סיפר לי בחדר ייחוד שהוא לוקח לפעמים ציפרלקס..
הוא לא תכנן לספר אז אבל איכשהו זה יצא לו.
לא הכרתי את התרופה הוא אמר לי שלפעמים לוקח ולפעמים לו וזה גורם לו להרגיש יותר טוב.
בעלי הוא אדם מאד רגיש וזה עזר לו בישיבה להתמודד עם פחד קהל וכו לעלות לתורה.
זה היה לי שוק- אבל היה לנו קשר מאד טוב עד אז ובלעתי את זה..
אחרי החתונה זה עשה לנו קצת בעיות .. עד שהבנו שהכדורים זה הבעיה הוא הפסיק לקחת חזר אחרי כמה חודשים ואחר כך הפסיק לגמרי.. הוא כבר 3 שנים בלעדיהם– מבחינתנו זה היסטוריה…
ברור שזה הוסיף אתגר לחודשים הראשונים וכל פעם שהיה משהו שהפריע לי תליתי את זה בזה.. אבל ברוך ד' הוא בעל מדהים וזה מאחורינו , הוא משתף אותי בהכל וזה לא עשה לי שום משבר אמון..
אבל הוא באמת היה במצב שלא תלוי בהם לגמרי — פשוט היה לו יותר טוב איתם..
ואחרי החתונה – טוב לו והוא התחזק ולא צריך אותם בכלל…
פשוט א מבינה איך אנשים יכולים לא לומר כזה דבר
היה לנו קשר פתוח וזורם והוא לא חשב שהוא מסתיר ממני משהו משמעותי ..
ובאמת גם בלי זה הוא היה אותו דבר…
זה לא נקרא לרמות אלא פשוט לתועלת העניין…
אולי בחורה אחרת היתה רצה להורים שלה וזה באמת היה יכול להגמר בפיצוץ בלי סיבה!!
אנחנו הסתדרנו עם זה בינינו מצוין!
אני חושבת שזה מאד תלוי בסגנון. מכירה משפחה בסגנון אמריקאי (ששם, לפחות בתרבות הלא יהודית, מאד נפוץ לקחת כדורים), והם לוקחים את הכדורים כמו אקמול. לא מרגישים צורך להבייש בזה, ובטח לא להציג את זה כבעייה בשידוכים
גם בארץ זה מאד מקובל,
במגזר שלנו זה גם מקובל להסתיר.
הנתון מדבר על כל אדם שלישי בתל אביב שלוקח ציפרלקס ספציפית. בטח יש עוד שלוקחים כדורים אחרים…
חייב לומר השאלה היא רק מתי…
ברור שלפני האירוסין! אבל שכן יהיה כיוון חיובי- אדם לא צריך לספר ל30 בחורות שהוא נפגש איתן ואין בכלל התאמה שהוא עם כדורים- זה גם לא פייר….
יש הבדל עצום אם זה 'כדורים' למחלת נפש כמו סכיזו,אם זה על רקע אובססיות,ואם זה על רקע דיכאון-שאז ,כמה שזה מרתיע-זה מאוד תלוי איך התבטא המשבר בעבר, ולפעמים טיפול רגשי טוב יכול לשחרר מזה לגמרי.
אני נוטלת כדורים למצב רוח[ככה אני מגדירה אותם] וביקשתי מיוזמתי אותם מהרופאה,וגם היא חשבה שאימון ושיחות יועילו לי יותר אבל התעקשתי במקביל על טיפול תרופתי שירים אותי,בעיני זה סימן לחוסן כשאשה מודעת לעצמה, למה שהיא צריכה כדי להרגיש ולתפקד טוב יותר,
למה הוא מפחד להפסיק לקחת? מה יקרה לו אז?איך הוא מתפקד איתם?איך הוא מרגיש עם עצמו בכללי?הוא מסוגל לקחת אחריות על ההרגשה שלו?הוא נעזר במטפל טוב?הוא מכיר אחד כזה?אם הוא נעזר הייתי מתייעצת איתו איך הוא רואה את התמונה,ואם לא-למה?כי זה מיותר לו?כי נח לו להרגיש שהכל בסדר?כי אין לו אמון בטיפול?כי הוא מפחד לחשוף ולהיחשף?מה יקרה אם הוא יספר ויחווה דחיה ויתאכזב-הוא יישבר מחדש?ואם הוא יסתיר-הוא ירגיש רמאי? ואיזה בחורה הוא חושב שמתאימה לו-שתדאג לו?שתנהל אותו?רגישה,מוצלחת,חכמה,טובה..-הכל נכון,אבל איך הוא מדמיין 'רגישה'?- בטח לא 'פגיעה' ו'חלשה'.. אמפטית?מכילה? שתקבל אותו כמו שהוא? האם הוא מסוגל לקבל את החולשות שלו כמו שהן?גם את שלה?
הבירור הפנימי הזה חייב להיעשות,וזו עבודה מתישה ואמיצה אבל משתלמת..בהצלחה לכולנו
כמה דברים
אני מכירה ממש מקרוב בחור שלקח ציפרלקס בגלל משבר רגשי שהיה לו, וסיפר את זה לבחורה בפגישה שלישית וברביעית הם סגרו, והם חיים באושר כמה שנים.
יש הבדל מהותי וענק בין אדם שסובל מהפרעה נפשית כלשהי ולוקח כדורים כבדים, לבין מישהו שחווה משבר רגשי והחליט לעזור לעצמו ולקחת כדור.
אני בעצמי, בחורה בגיל שידוכים, לוקחת כמה חודשים כדור מסוים שעוזר לי להפחית מתח
ומרגיע אותי…
וממש חבל לי להפסיק לקחת אותו, כי עד שהתרגלתי אליו והוא עושה לי טוב בלי תופעות לוואי קשות…
מצד שני- השידוכים…
אני בחורה שאי אפשר לחלום שאני לוקחת משהו.
וזו באמת שאלה גדולה.
אני מתפללת, וכשיבוא משהו רציני-
נשאל רב ונעשה מה שהוא יאמר.
בת כמה את? ליטאית\חסידית\ ספרדיה…..
אולי יצאו שידוכים מהפורום הזה:)
גם אני אשמח לדעת לגבי שואלת השאלה –
מאיזו עדה ובאיזה ישיבה לומד הבחור
או שתבקשי משבי לקשר בינינו…
שואלים את הרב זילברשטיין, וכך ניתן אח"כ לשתף בכנות שלא היה לכם ענין להסתיר אלא נהגתם לפי דעת תורה
חושבת שכל אחד יכול לשים את עצמו בצד השני
ולחשוב איך היה מרגיש אם כזה דבר היה נודע לו על הבן זוג שלו אחרי הנישואין?
יש לנו נסיון במשפחה,
אחותי שהציעו לה בחור עם רקע נפשי (לא סתם לוקח כדורים אלא ממש יש לו רקע נפשי)
והם לא גילו לנו!! כשהיא גילתה את זה היא לא רצתה להתגרש כי היא ראתה שהמצב בסדר כמו ש"ניחמו" אותה כשהיא גילתה את זה
ואח"כ כשהמצב היה ברמה של אשפוז היא כבר היתה אמא ולא רצתה שלילד שלה יהיו הורים גרושים
ב"ה עכשיו הוא בסדר (אחרי כמה אשפוזים) אבל בכלל לא קל לה בחיים!!!
לעומת זאת, אחי שמטופל ברמה קלה, שאלנו רב והוא אמר לספר בשפגישה רביעית
רוב הבחורות לא הגיעו לפגישה רביעית אבל ב 2 פעמים זה כן הגיע ואכן הורידו
ופעם אחת כשהגיעו לפגישה רביעית סיפרנו והבחורה רצתה להמשיך וההורים לא אז אח שלה (שמכיר את אחי) סיפר להוריו כמה הוא בחור טוב ובכלל לא מורגש
ואכן הם נשואים היום כבר כמה שנים
והם אחד הזוגות הטובים שראיתי בחיים שלי!!!!!!!
אז ברור שרק בחורה רגילה ובשום אופן לא להתפשר על זה רק לספר
והמלצה שלי (כמובן שלאול רב)- אחרי לפחות 3 פגישות- כי אז כבר מכירים ויותר יכולים לחשוב ברצינות, רואים שזה לא בחור חולה נפש ואז חושבים על זה מאשר אם מציעים ואומרים שהוא לוקח כדורים ישר יכולים לחשוב מה הבחור הזה וישר מורידים
אז תשאלו רב ואם הוא יגיד לכם לספר ולא יגיד לכם מתי- אז תספרו אחרי פגישה שלישית- רביעית
ורק תחשבי שיש לך בן מדהים וזה כלל לא קשור לכדורים
ב"ה שזה החסרון שלו
מנסיון גם על אחי וגם על גיסי- האנשים האלה הכי מתמסרים!!!
לא נראה לי פייר להסתיר.
לא היית רוצה שיעשו לבת שלך כך. ואל תגידי שמקרה של הבן שלך לא היה אכפת לך.
כי לא ניסית לפני שהיה לו משבר כזה לחשוב על הכיוון.
בתור אחת שהתחתנה עם בעל עם קשב לא מטופל הרגשת הבגידה מלווה אותי כל הזמן.
וגם מה שההורים מנסים להפיל עלי את האחריות. שלבעלי לא יהיה אחריות גדולה מידי, כי הם יודעים טוב מאוד עם מה הוא יכול להתמודד. וזה כואב לי מאודדדדד.
ולמה היום הוא לא מטופל?
לא כזה קשה לטפל בקשב אצל גבר..
לא בטוח שצריך לספר על קשב וריכוז, כמו שאת לא מספרת על כל החסרונות שלך.
לדעתי קשב וריכוז זה בכלל לא אותה רמה כמו בעיות נפשיות, כדורים וכו'.
(גם לבעלי יש קשב וריכוז וגם הוא לא סיפר. לא רואה בזה בכלל בעיה)
כמו בכל דבר גם בנושא הקשב יש רמות שונות ובעיית קשב יכולה להיות מאד מאד קשה ומציקה בתפקוד היומיומי וההורי, כזו שיכולה ליצור לא מעט אתגרים, מתחים ותסכולים. יש לי חברה שבעלה סובל מהפרעת קשב קשה ולמרות שהןא מטופל עדיין יש התמודדויות קשות, היא אף פעם לא רגועה.למשל אף פעם לא יודעת האם אכן יוציא את הילד בזמן מהגן, לא יכולה לסמוך עליו שיחמם את הארוחה ויכבה את האש בזמן , הוא פוטר מכמה מקומות עבודה בשל ההתנהלות שלו, הם עובדים על זה ומנסים תהליכים שונים אבל בהחלט לא קל לה.