גם בערב פסח הם צריכים אותנו (אולי בעיקר)

הדבר האחרון שחסר לך עכשיו, הוא עוד סעיף ברשימות הto-do,

והדבר האחרון שאני רוצה לעשות הוא להוסיף קיסם למדורת המצפון,

שחושבת שערב פסח הוא זמן מעולה לבער את עצמנו…

אז מה לי ולטור 'קשר עם הילדים בערב פסח'?

• אולי שווה לוותר על פירוק של רהיט ולייצר עוד חיבור של משפחה, וכך הסעיפים ברשימה יתקזזו
  
• זו את שבוחרת לקרא

אז כמה דברים שאפשר לעשות עם הזמן הדחוס עד פסח, והילדים הדחוסים בבית, כדי לשמור על אווירה דחוסה פחות:

הפסקת אוכל –

טוב, אוכל הוא פחות או יותר תשובה להכל. הבעיה בערב פסח, שהוא לא רק הפתרון הוא גם הבעיה. אז מה אפשר לעשות? גם אם ההצעה התזונתית היא במבה ממשלוחי מנות, נסו לעשות אותה יחד. פעם אחת ביום לשבת אמא עם ילד, אבא עם כמה ילדים או כל הרכב משפחתי זמין – לכמה דקות של נוכחות אנושית מתובלת באוכל. השילוב הזה עושה פלאים (ככל והוא לא כולל הערות ביקורתיות וטלפונים נוכחים). ואם יש אפשרות להקדים אכילה לרעב עצבני, זה ודאי יוסיף נקודת כוכב למצב הרוח המשפחתי.

הפסקת פסח –

מרוב ניקיונות לא רואים את הפסח? נסו להקדיש כמה דקות ביום כהכנה לחג הגדול. זה יכול להיות ספר מאויר או הגדה חדשה שממנה חושפים עמוד בכל יום ומחזירים למרומי הארון, ואפילו דיבור בעל פה שמעורר את הציפיה ומארגן את התודעה, כמו למשל: הסבר על ליל הסדר במוצאי שבת, עדכון היכן תתארחו בחג, שיחת תזכורת אודות האוכל שיש/אין בפסח (בגן לומדים שעוגה זה חמץ, אבל בבית יש מבחר עוגות של פסח! ומה באשר למגוון מוצרים אהובים שלא נמצאים בפסח, אבל לא מופיעים בדפי העבודה על חמץ?). טיפ: צרפו את הפסקת האוכל להפסקת הפסח. נסו להתחיל בחידה: האם את מה שאנחנו אוכלים עכשיו נאכל גם בפסח?

הפסקת שינה –

שעון קיץ עוד חדש לנו וצריך להתרגל לכך ששמים סגולים = מאוחר!, בעיה שנבללת אל תוך הבלגן האינסופי שאנשים מייצרים בזמן שהם מנסים לסדר. אז מתי הולכים לישון אצלכן ואיך? שעת ההשכבה עלולה להיות מהירה ועצבנית במיוחד בתקופת טרום פסח, ושאף אחד לא יעז לשפוט, אבל – שווה לזכור שכל הרעב הרגשי של היום, מתנקז לשעת הפרידה היומית. כשכל ילד צריך להיפרד אל תוך עצמו אל עולם חלומות פרטי משלו, צצים כאבי היום ודורשים את שלהם. נסי להקדיש יותר תשומת לב לסיומת היום שלהם באמצעות חיבוק עמוק ומחמאה אמיתית על משהו שעשו היום. עם המטען הזה הם ישנו טוב יותר ויקומו טוב יותר.

הפסקת בלגן –

כבר סיכמנו שהכל בלגן, אבל יש להבדיל בין בלגן שמטרתו סדר, לבלגן שמטרתו לבלגן (או לשחק, איך שקוראים לזה אצלכן). כשיש הרבה בלגן שמטרתו סדר, קשה מאד לשאת בלגן שמטרתו אחרת, במיוחד אם הוא נעשה על ידי מישהו אחר. בפרט אם מצופה שהמישהו האחר יעזור עם הסדר, ולא עם הבלגן. ולכן, לטובת כל הצדדים המבלגנים, מוטב שיהיה אזור מוגדר שבו מותר ורצוי לעסוק בפעילות מבלגנת. זה לא אומר שלא תהיה התפשטות של התופעה, אבל זה מאפשר לילדים להיות בסדר, לעסוק בעסקיהם הלגיטימיים תחת הכשר ברור שיחסוך מהם גערות וממך – תסכול. תוכלו לסמן את השטח ביצירתיות בכדי להגדיל את העניין – לתלות שלט 'פינת בלגן', להניח גליון בריסטול על הרצפה שיתחום את השטח, או לאסוף קרטון ענק מהשכנים שקנו תנור חדש, ולהפוך אותו ל'בית הבלגן'. כדאי להוסיף ספרים, דפי עבודה ונשנושים, שמותרים בשימוש רק בפינה המדוברת.

כך או  בכל דרך אחרת – שתהיה לכן תקופה נהדרת,

ושנזכה להגיע עם הנסיכים והנסיכות לליל האורות,

להסב בסיפוק כבני מלכים ולהיות, שוב, נגאלות.

אביטל כהן, אמא לגיל הרך, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית ומטפלת משפחתית

לתגובות: avitalcohen.psy@gmail.com

להצטרפות לניוזלטר שאוהב אימהות >>>