פרק 72: קשר דם

"אמרתם בשבוע שעבר לעירית שאתם לוקחים את שיר לאומנה?" יחיאל הניח על השולחן את חבילת העוגיות הפתוחה.

"לא. אבל זה היה די ברור שכך יהיה, בגלל… בגלל הקשר שהיה לנו איתן עד עכשיו." חזקי לקח אוויר. "לכן עירית רצתה ששיר תבוא אלינו כבר לחג ושבת. היא חשבה שזה יהיה פתרון קבוע."

"למה ציפי לא מוכנה?"

"גם כך היום יום שלנו עמוס ודורש המון."

דיני הביטה מהצד באחיה, לא מצליחה לפענח את הבעת פניו.

 "ציפי חושבת שזה יהיה יותר מדי בשבילנו." הוא הוסיף.

"אצל כולם היום יום קשה." אמר יחיאל.

עיניו של חזקי תעו בסלון. "מה אתה רוצה שאומר?"

"כלום. אנחנו לא ניקח אותה אלינו. זה שיהיה לך ברור." יחיאל משך כסא והתיישב. "צריך למצוא מישהו אחר שיסכים, צריך להסביר לכולם את המצב ולראות מי מוכן לחשוב על זה."

חזקי הביט בדיני. "שנתחלק שנינו, מי מתקשר למי?"

"עדיף שתתקשר אתה לכולם." אמר יחיאל.

"זה עונש על שהייתי בקשר עם טובה כל השנים?"

"לא, זה עונש בגלל שכעסת עלינו שהסתרנו שהיא נפטרה." יחיאל הניד בראשו. "חזקי, לדיני יש מספיק עם מה להתמודד עכשיו, והכי טבעי שאתה תעשה את השיחות האלה. שיר הייתה אצלך עכשיו לכמה ימים, אתה מכיר אותה, אתה גם דואג לה, ואתה יכול לשכנע."

"בסדר." חזקי קם. "אני רק צריך להחזיר קודם צלצול לעו"סית. אני יוצא לדבר במרפסת. בסדר?"

—

דיני חיכתה שהוא יצא מטווח שמיעה. "באמת מוחלט אצלך לגמרי שאנחנו לא ניקח את שיר?" שאל את יחיאל.

"את רואה אותנו עושים את זה, דיני? את לא יכולה להתחיל לעבוד ארבעה ימים בשבוע עד שלש וחצי, וגם לטפל בשיר בנוסף לכולם. כבר ראינו שקשה איתה."

"בשבוע שעבר היא הייתה בהלם."

"היא תהיה בהלם גם עוד חצי שנה." בעלה הביט בפניה וריכך את קולו. "לא הלם כמו עכשיו, כמובן. אבל עדיין יהיו איתה המון קשיים. לא אפשרי שניקח על עצמנו דבר כזה."

"ברור שזה יהיה מאמץ לא נורמלי, אבל אולי אנחנו בכל זאת יכולים."

"בדיוק עכשיו את מתחילה עבודה חדשה."

"זה עוד לא סופי." היא אמרה, נאבדת בבלבול שמילא אותה.

"עוד רגע זה יהיה סופי בעזרת השם. דיני, את לא מבינה שזה יהיה יותר מדי בשבילנו?"

"לא יודעת."

"ברור שזה יותר מדי." מבטו של בעלה נד למרפסת, שם עמד חזקי, פניו החוצה כשהוא שקוע בשיחה, גבו מופנה אל שניהם. "צריך ללכת לקחת את הילדים, אז להתראות בינתיים."

—

אחרי שיחיאל יצא, נשמע מדי פעם חזקי במעומעם מהמרפסת, קולו עולה כאילו הוא מתרגז.

הוא מתווכח עם עירית? על מה?

דיני פנתה משם למטבח. הילדים יצטרכו משהו לצהרים. היא פתחה את הפריזר והסתכלה בו בלי ריכוז.

כנראה שההחלטה הכי נכונה היא ששיר תלך לאח אחר. ממנה עצמה זה יוריד התמודדות בסדר גודל, גם ככה היום יום קשה. בכל זאת היא אינה מצליחה להרגיש שום שמחה.

פסיעות נשמעו מהסלון, חזקי הגיע למטבח.

דיני סגרה את הפריזר. "מה קורה?"

"העו"סית לא ענתה לטלפון. דברתי עם ישי." עיניו תעו מסביב. "הוא – דיני, אני משתגע."

"מה?"

"תגידי, מה עובר על המשפחה שלנו?"

"ישי לא מסכים?"

"הוא אומר שאנחנו לא צריכים לדאוג לשיר. שזו הייתה הבחירה של טובה שהבת שלה תהיה חילונית ושהמשפחה לא תכיר אותה. הוא אומר שזו לא הבעיה שלנו, שצריך להחזיר את האחריות על שיר לרווחה, ושהם ימצאו לה משפחת אומנה."

אם אבא ואמא היו שומעים את המילים האלה עכשיו.

"צריך שמישהו במשפחה ידאג לשיר." היא אמרה.

"ברור שצריך! בבית של אומנה אף פעם לא יהיה לה טוב כמו אצל משפחה, אבל אני לא מבין איך ישי אפילו לא מנסה לחשוב אם הוא ויהודית יכולים לקחת אותה. הוא פשוט מחליט שזה מיותר!" אחיה הביט בה. "נראה לך שיחיאל באמת לא יסכים בשום אופן?"

"כן."

"את בטוחה שהוא סגור על זה?"

"סגור כמו בונקר." שמעה את עצמה אומרת בלי שממש התכוונה.

חזקי חייך לרגע.

"אני שואל כי כמעט לא היה לכם זמן לחשוב על זה. יחיאל אמר לי 'לא' ברגע שהוא שמע שצריך שמישהו במשפחה ייקח אותה. היה נראה כאילו הוא ניחש מראש מה אני רוצה להגיד, והוא גיבש דעה עוד מלפני כן."

"אני לא חושבת שיחיאל ניחש מראש שלא תיקחו את שיר, אבל דברנו בשבוע שעבר האם לקחת אותה לאומנה, לפני שידענו שאתם מכירים את שיר, וזה מה שיחיאל החליט."

"אז שנינו במצב דומה." חזקי נשען על השיש. "כנראה שיש הבדל בין קשר דם לקשר שהוא לא, אבל תראי את ישי. לו כן יש קשר דם, וכאילו לא. לא הייתי מאמין שהוא ידבר בצורה כזו."

"הוא כנראה רוצה שהאחריות לא תיפול עליו."

"אבל הוא אח של טובה! נשמע כאילו לא אכפת לו. לא ממנה, לא משיר. אני לא מבין איך הוא יכול לדבר ככה." חזקי התנתק מהשיש, הלך לכיוון הסלון, וחזר.

"אני משתגע מזה. סליחה שאני שואל אותך ככה ישיר, אבל איך לך לא היה אכפת מטובה כל השנים האלה?"

ליבה הלם. "להזכיר לך שוב מי התעקש להתרחק?"

"טובה הרגישה שהיא צריכה להתרחק כדי לנסות להשתקם, כדי לא להיפגע כל פעם מזה ש-"

"אז אתה בעצם מצדיק אותה, שהיא התרחקה. אם כך, ברור שלא ספרת שאתה בקשר איתה. אתה הסכמת לזה ש-"

"את זוכרת מה אבא היה אומר תמיד?"

"על מה?"

"על טובה."

"הרבה דברים. מה זאת אומרת 'מה הוא היה אומר'?"

"מה הוא היה אומר כשהיא התחצפה או דיברה נגד חרדים, וכאלה דברים."

"מה 'מה הוא היה אומר'? הוא כעס עליה, לפעמים, והרבה פעמים שתק. אני לא יודעת איך הוא היה יכול – "

"אבא אמר תמיד שהיא תפסה רוח שטות. את לא זוכרת?"