היי שלום לכולם,
אני מעלה שאלה שלכאורה בטח יש כאלו שיקראו ויגידו 'נו, יש הרבה ילדים כאלו…' אבל אני מדברת על משהו אחר.
יש לי ילד מתוק במיוחד בן 3, חכם, ואפילו קצת מדי מתוחכם ושואל שאלות של ילד קצת יותר גדול…
הקושי שלנו איתו מורכב. זה מתחיל מהמרץ שכבר הופך להיות מתסכל מיום ליום. זה אומר לעשות לנו את המוות לפני שוא הולך לישון, זה יכול לקחת שעתיים, והוא ילך לישון בשמונה וחצי אחרי שבשבע הוא עלה למיטה, אבל לקום הוא יקום תמיד ב-6:00, וזה לא משנה מתי הוא הלך לישון.
וכשהוא קם כל הבניין קם… הוא עקשן בקטע אחר, עומד על שלו, ולא משנה כמה אני אהיה בטוחה בגבול שהצבתי לו.
הקטע ההזוי שבסוף הגבול שלי ישאר, אבל למחרת הוא ינסה שוב את אותו הגבול, גם כשהוא יודע שאני לא יוותר לו…
כשהוא בוכה לנו ברחוב הוא עושה את זה בצורה כל כך היסטרית וזה על דברים כל כך קטנים, כמו 'למה הפעם אחותו סגרה את הדלת של האוטו ולא הוא'… הוא בכה קרוב לשעה ליד האוטו, ניסיתי להרים אותו לבית דרך מילים, ולשכנע שמחר הוא יסגור ואפילו פתחתי את האוטו שוב כדי שיסגור הוא… כלום לא עזר עד שהרמתי בכח וכמובן כל השכונה הסתכלה…
טוב, את הפדיחות אני שמה בצד, זה כבר שייך אלי, אבל זאת רק דוגמא אחת מתוך רבות.
זה הילד הבכור שלי, השנייה שלי ממש לא דומה, ולכן אני ממש לא יודעת איך להתמודד, רק מוסיפה שהצוות בגן מתמודד עם אותו הדבר.
יש דרך להתמודד בקלות יותר?
תודה!
אסתר
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
הילד שלי אותו רעיון וגם לא יושב בריכוז בגן…
והדבר הראשון שצריך לעשות – אבחון בהתפתחות הילד.
בדר"כ מדובר בהפרעת קשב וריכוז.
באבחון יכולים לעזור ולהפנות אותך למה שצריך.
ממליצה מאד הנחיית הורים מותאמת/אישית להפרעות קשב וריכוז ואל הנחיית הורים כללית…
בהנחיית הורים מותאמת או אישית אצל אשת מקצוע שמבינה בתחום – תקבלי ממש כלים ובטחון איך לעבוד איתו בצורה נכונה שתקדם אותו לאט לאט ותייצב את המצב
הרבה הצלחה
והרבה כח
ממליצה גם על הנחית הורים, ללכת להנחיה לא אומר שאתם לא הורים טובים חלילה, להפך, זה מראה כמה שאתם הורים מקסימים שרוצים לעשות עבור הילדים את הדבר הנכון.
נשמע ילד מאתגר עם כוחות גדולים שעוד יגיע רחוק בעז"ה.
זה יכול להיות גם ASD, לפי העקשנות המתוארת וסף התסכול הנמוך כשדברים לא מסתדרים לו…
כשיהיה לך אבחון ברור מה הקושי שלו, יהיה לך קל יותר להתמודד עם זה.
זה נשמע יותר ODD הפרעת התנגדות מתריסה
זהו שהוא יושב יפה בריכוז אם כמובן התוכן לרמה שלו ואם לו משתעמם מהר ומתחיל לחפש מה לעשות…ועיקר הבעיה בגבולות למרות שהם ניתנות בצורה נורמלית ותואמת גיל ואני לא זזה מהם ברב הפעמים והסדר יום מובנה לו בצורה מסודרת וקבועה…
דוקא בגלל שהוא יושב יפה כשמענין אותו, וכשהוא משתעמם-מתחיל להתעסק-
זה יכול להראות על קש"ר, כי הם כן מתענינים במה שמענין אותם.
אבל כמובן- כדאי לאבחן ולדעת בדיוק למה הוא זקוק.
באופן כללי- לפעמים זה קשור לקש"ר, אבל גם אם לא-
נשמע שהוא ילד עם מלא רגש, שלא תמיד יודע מה לעשות עם זה, ושווה ללמוד איך לתווך לו את הרגשות.
איך לתמלל לו בדיוק בכל סיטואציה מה הוא מרגיש.
זה אמור בס"ד לעזור לו להתמודד עם זה בלי התפרצויות.
בגדול-
א. כדאי לתאר לו בדיוק מה היה, מה הוא רצה, ומה לא היה כמו שהוא רוצה,
או מה לא יכול להיות בדיוק כמו שהוא רוצה (במקרה שאת מציבה לו גבול)
ב. לדבר על איך זה מרגיש-אכזבה או תסכול או… ממש לתת שמות של רגשות.
לקבל אותם-כלומר להסכים שזה באמת מתסכל, מאכזב, מעצבן.
ג. להתעעסק ברגש, לדבר עליו, לחוות אותו-
אפילו אפשר לחשוב איך להביע את זה- אולי נרקע ברגליים מרוב שזה מעצבן? –
ואז את כבר מלמדת אותו דרכים טובות יותר להביע את הרגש.
ופשוט לשהות עם הרגש כמה שאפשר, לדבר עליו ולהסכים איתו.
(כמובן, לא תמיד את יכולה לעשות את כל הטקס, אבל לפחות קצת, כמה שאפשר, זה יחסוך בס"ד תגובות אחרות..)
זה המקום גם לחבק אותו אם הוא בענין, שירגיש ממש שאת איתו
(בד"כ הילדים האלה אוהבים את המגע והוא טוב להם, ואם לא- אז להראות לו בדרך אחרת שאת איתו- בגובה העינים, מבט, יד..)
ד.וכשאת רואה שהוא מתחיל לקבל ולהרגע- אז אפשר להסביר לו בקטנה את ההגיון והמציאות.
לפני זה זה לא יעבוד…
בהצלחה רבה רבה!
ואת אמא גדולה, וקבלת ילד עם יכולות מדהימות!
זה הולך ביחד בס"ד,
אז תחזיקי חזק, והרבה כח!!
ב"ה הילד רחוק מ-ASD אלפי קילומטר בתור אחת שעובדת איתם.. .בעיית תקשורת לא מתבססת רק על עקשנות.
אני מחפשת בעיקר דרכי התמודדות ולא שוללת אבחון בתחומים אחרים, אשמח להחכים מעוד תשובות.
תודה
הבת שלי בת 3 גם עקשנית לא רגילה, לא היה לי דבר כזה
מתעקשת שעות שעות על דברים קטנים
הכול צריך להיות בדיוק בדרך שלה
מתווכחת שעות בלי להפסיק וחוזרת על אותם טיעונים שוב ושוב
סוג של כפייתיות קלה
תכלס אני קלטתי שזה יושב הרבה על חרדתיות
היא מאוד צריכה ביטחון שדברים יעבדו תמיד באותה דרך כמו שהיה עד עכשיו
וכל שינוי משגע אותה
מאוד עוזר לה שאני מתווכת לה שינויים:
הלילה כיבסתי לך את הסדין אז בינתיים שמתי לך סדין אחר
לפני זה היא היתה משגעת כל הלילה ולא מסכימה ללכת לישון כי זה סדין אחר
כל דבר פשוט להשתדל להקדים ולהגיד
בקשר לדברים שהיא רוצה לעשות בעצמה ובוכה מאוד אם מישהו אחר מביא במקומה/סוגר דלת וכו
אצלי זה עוזר שהיא פשוט עושה את זה
מחזירה את הדבר בדיוק בדיוק למקום שבו הוא היה ומביאה שוב בעצמה
אבל את אומרת שאצלך עם הדלת נגיד זה לא עזר…
שמתי לב גם שבגלל שהיא יותא מעצבנת ויותר קשוחה היא פות מקבלת חיבוקים כמו הילדים האחרים, שיותר בטבעי באים ומבקשים כמו ילדים, היא טיפוס יותר קשוח ולא תבוא לבקש מעצמה, אז אני ממש צריכה ליזום מעצמי לקרוא לה ולהרים ולחבק
בימיםש אני ממש משקיעה בזה ההתנהגות שלה הרבה יותר טובה.
לויכוחים הבלתי נגמרים שלה עוד לא מצאתי פתרון
אם אני מתעלמת – היא ממשיכה שעות
אם אני עונה לה ואכשהו מרימה קצת את הקול בחוסר סבלנות עכשיו זה שעות:
למה את צועקת עלי, זה לא יפה לצעוק, הגננת שלי לא מרשה לצעוק חוזרת שוב ושוב על המשפטים האלו
לא יודעת איך לעזור לזה
בהצלחה!
תפני להתפתחות הילד – שהם ינסו לאבחן ולעזור, הם גם יתנו לך את השרות המתאים.
עקשנות קשורה הרבה פעמים לבעיית תקשורת – כי הילד לא מצליח לבטא (בעיקר לעצמו!) את הרגשות שלו והוא מתוסכל מכך ומרגיש שלא מבינים אותו.
מניסיון שלי אולי לא בכזאת רמה —
זה היה הרבה ניסוי ותהייה לבדוק למה הבת שלי מתנהגת ככה , עם אנשי מקצוע ,התפתחות הילד ,גננת , אחיות ..
אחרי זה גילנו בעיות תחושה ולפני שטיפלנו בזה ראינו שינוי , כי הבנתי למה היא מתנהגת ככה .
אני לא אומרת שלילד שלך יש בעיות תחושה ,הכוונה היא שאת צריכה פשוט ללמוד את הילד שלך משיחה עם יועצת (בעיריית ירושלים יש אפשרות להתייעץ בחינם עם עוסית בטלפון 3-4 מפגשים זה הציל אותי זה כיוון אותי להבין למה היא מתנהגת ככה ממה זה נובע
האם מתאים לה גבולות או ההפך מה מרגיע וכדומה
אני יכול להגיד לך שזה לוקח הרבה זמן ויש תקופות אבל אני מרגישה שאני כל הזמן לומדת עוד ועוד המון הצלחה !
ואצלי זה גם בבכורה …..
הבת שלי היתה בדיוק בכזאת רמה שהיא מתארת, גם מהסיבה הזאת.
ילדה ששמים אותה לישון- והיא נרדמת אחרי שעתיים, או 3. מתעוררת בין 5-6 בבוקר!
בוכה על כל דבר, הכי קטן, ולא נרגעת לא משנה מה אני מנסה. והיא לא הבכורה שלי. הכי קטן- נגיד קיבלה תפוח קצת יותר קטן משחלמה, זה לבכות שעה.
הבכיות התחילו כבר על הבוקר, היא קמה, 'מודה אני', קיבלה ממני חיבוק חזק, אוכל טוב, ומיד נשכבת ומתחילה לצרוח.
שמתי לב שהיא רגישה מאד אבל לא חיברתי, ידעתי שכשהיא רעבה או עייפה הענין מתגבר, ידעתי שכשיש לנו אורחים או אנחנו מתארחים- הבעיה גרועה פי כמה. לקחנו אותה לבדיקות דם, בדיקת שמיעה, ראיה, אף אוזן גרון. עשינו לה סדר יום שכלל ארוחות משוכללות כל שעתיים. התסכול בלתי ניתן לתיאור, להתמודד עם ילדה שכל. הזמן. בוכה. ואני יודעת שכמה שאני סובלת, ברור לי שהיא סובלת יותר.
עד שד' עזר ושמתי לב שעם בגד מסוים היא היתה רגועה! מתברר שהיא רגישה ותחושתית ברמה קשה, מסוגלת להסתובב רק עם חולצות הכי רחבות, בלי תפרים, תויות, רק חצאית רחבה, נעליים מסוימות, תסרוקת פתוחה ועוד ועוד. כל דבר אחר גורם לה להתפרצויות ובעיות שינה.
אני גם לא אומרת שזה הבעיה של כותבת השאלה. לכל אחת דרך אחרת וענין אחר ובעיה אחרת. אני רק באתי לעודד שבסוף, בסוף, בסוף אחרי הכל, יהיה לזה סוף. יגיע יום שתמצאו את הבעיה. תעשו מעקב קבוע, עם רשימות, מה לבש, מה אכל, עם מי דיבר, מה ראה, ואם יש יום שהוא היה אפילו טיפה יותר רגוע- תנסו לחשוב אלף פעם מה היה באותו יום.
אוקיי,
אז לא בסתירה לדעות הקודמות – אבל פותחת עוד כיוון.
אבל קודם: אני לא מכירה אותו. לא מאבחנת. ומתחברת לחלוטין גם עם ה שכבר נאמר.
גיל שלוש זה ה-גיל של רכישת עצמאות.
כאן הילד לומד להיות יישות נפרדת ממך, מהאמא שלו, שעד היום הוא היה ממש חלק ממך.
זה תהליך,
לא פחות מגיל ההתבגרות.
נשימה עמוקה, עמוקה,
לעמוד על שלך – לא הרבה, אבל בגבולות שכן צריך תהיי חזקה.
בשאר הדברים תמיד לבוא אליו עם שתי אופציות כדי לא 'לדחוף אותו לקיר' אתה רוצה להרחץ ואחרי זה לאכול או קודם לאכול ואחר כך להתרחץ? אתה רוצה שוקו או תה? אתה רוצה לצייר או לשחק במגנטים או לשחק המכוניות?
לגבי תגובות היסטריות – תואם גיל, ואופי (זה מדהים לראות כבר מגיל קטן)
אם את עובדת בחנ"מ את יכולה לנסות להשוות ולבדוק אם זה מגיע ממקובעות לא טובה.
בכל מקרה – אין מה לדחות את העצב ולא להסכים איתו. כן זה כואב וקשה ופוגע ועצוב שישהו אחר סגר את הדלת של הרכב… לפעמים הוא רק צריך את ההכרה בצער שלו.
לגבי הקימה מוקדם, את או בעלך או מישהו בסביבה היחסית קרובה כזה? כי הרבה פעמים זה פשוט גנטי… ואין מה לנסות לשנות את השעון הביולוגי הזה, זה בד"כ לא ילך… אלא אם אור גורם לו לקום ואז את צריכה האפלה מוחלטת.
ואחרון חביב – אני רואה גם את המלחמה והמתח כגורם משפיע משמעותי על הילדים. יכול להיות שהיה לכם מתח כלשהו בתקופה האחרונה? ייתכן והוא השפיע עליו בלי שידעתם והתגובות שבאופי יש לו – נהיו יותר קיצוניות.
אסתר יקרה,
חייבת להגיב. גם כאמא וגם כגננת שפגשה לא מעט ילדים עם קשיי קשב\ התנהגות\ תקשורת בתפקוד גבוה.
הוא נשמע ילד מקסים, חכם, עוצמתי, חברותי, תקשורתי, מהסוג שכיף להכיר:)
ואת נשמעת אמא טובה ודואגת:)
1. לא מאבחנים קשיי קשב בגיל הזה, ואין לך שום סיבה לדאוג מזה, כי יכולות הקשב מתפתחות בשיאן עד גיל 6-7. תני למח שלו להתפתח.
2. אם את מכירה את תחום התקשורת, תסמכי על עצמך כאמא, ואם הוא לא מרגיש לך עם קשיי תקשורת אז זה לא. במיוחד אם אין לו קשיי התפתחות אחרים במקביל.
3. ילדים זה לא קל לגדל!!!!!!!!!!!!! ועל אף שבהרבה שירים מרגשים מקבילים אותם לפרחים או צמחים או פרות, זה פשוט לא דומה.
שמש, מים ואדמה זה לא מספיק. צריך 24\7 לחשוב מה נכון ואיך נכון ולעזור למח שלו להתפתח נכון. בקיצור ל"הורות".
4. מן הסתם הבת אחר כך זאת סוכריה שה' שלח לך משמים כדי להוכיח לך שזה ממש לא קשור אליך או לצורת החינוך שלך, זה פשוט עניין של מזג.
5. אל תיבהלי, גם אם בגן מתמודדים עם אותו דבר.
בטוח שהם התמודדו עם אותו דבר גם בשנה שעברה ועם ילד אחר……….. הוא בסך הכל בן 3. יש ילדים נוחים יותר ויש פחות.
6.הוא נשמע ילד עם עוצמות, כוחות, דעות ומחשבות,
פשוט צריך הכוונה איך להתמודד עם הכוחות שלו!
וההורים שלו צריכים כח כדי להיות מורי דרך בלי הפסקה.
7. אם תעבדו נכון עכשיו זה יהיה מתישהו קל יותר.
8. ממליצה ללכת להדרכת הורים עכשיו, ואם אפשר אחרי תקופה לשלם על הדרכה גם לצוות הגן באופן חד פעמי.
9. אני אישית נהינית מהכתבות של המנתחת התנהגות פה באתר, עושה רושם מצוין!
אם מנחת ההורים תצליח לעזור לכם למצוא פרשנויות מרגיעות להתנהגויות של הילד,
ובנוסף לתת לכם כלים מעשיים ומדויקים של איך מתאים להגיב, ומה המטרה הסופית שלכם,
תדעו שאתם בדרך הנכונה.
בהצלחה,
לגמרי הלוואי על כל הילדים כזאת גננת עם ראש בריא ומוכנות לקבל