צעקו עליי אתמול ונעלבתי ממש :(

אני יחסית נהגת חדשה, לא נוהגת כ"כ הרבה ואתמול נהגתי בשכונה שלי, שכונה עם אנשים מתוקים, דוסים (מהרבה מגזרים), לא מקום סואן בכלל, יחסית לא עוברות הרבה מכוניות.

באתי להיכנס לרחוב עם הרכב ומישהי באה לצאת עם הרכב שלה (די גדול)  בצורה שאני לא יכולתי להתקדם או לנסוע אחורה, ורק לה היתה אופציה ללכת קצת אחורה ואז היה מתפנה לשתינו מקום לעבור. היא לא עשתה את זה, היא בחרה להמשיך לנסוע בכוח כדי לעבור מה שגרם עוד יותר שלשתינו אין מקום (הזכות קדימה היא לטובתי אגב)

אני בכללי בכביש (והאמת גם בחיים) קצת בגישה של “שלכולם יהיה טוב, מעדיפה למחוק את עצמי העיקר שלכולם יהיה טוב ולא להפריע לאף אחד כדי שאף אחד לא יתעצבן עליי או ירגיש בגללי לא נעים” (לא רושמת את זה לחיוב בכלל בכלל, רושמת כעובדה של משהו שאני מודעת וצריכה לעבוד עליו) אז ישר ניסיתי לעשות רוורס (כושל, עליתי על מדרכה) ולא הצלחתי לנסוע (לא היה לי לאן) וממש ממש נלחצתי.

ואז האישה הזאת (שומרת תורה ומצוות בחזותה) התחילה לצעוק עליי “נו!! זוזי כבר!!”

עכשיו נפגעתי. מאוד, הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת מלחץ, הרגשתי מאויימת. אני יודעת שאולי לחלקכן עובר בראש "אפשר לחשוב מה כבר היא אמרה", אבל ממש ממש נפגעתי ונלחצתי, ממש. התחלתי לבכות. 

איכשהו עם הרוורס שלי היא הצליחה לעבור ונסעה אבל הרגשתי שלא הצלחתי לסלוח לה. 

הרגשתי שנשברת לי תמימות, לא עשיתי לה כלום, למה היא מתעצבנת עליי? ועוד אישה? לא יודעת, מרגיש שאמורה להיות איזשהי הבנה בכביש בין נשים במיוחד שומרות תורה ומצוות, בפשטות כל אחד צריך להגיע למקום עם הרכב שלו, זה לא חוכמה להרגיש מעל כולם ולהתעצבן בכביש. אני מפחדת לנסוע בכללי כי באמת הכביש מפחיד, משתדלת כמה שפחות אבל מסיבות טובות ב"ה 🙂 אני לא יכולה ללכת הרבה, מה שמשאיר לי להתנייד עם האוטו, אני באמת נוסעת לפי החוקים, אני מרגישה כאילו האשימו אותי על משהו שלא עשיתי, הרגישו גדולים על חשבוני. 

למה זה כ"כ פגע בי? ולמה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי? תמיד שמישהו בא אליי בצורה קצת תקיפה (ואפילו לא ממש תקיפה אלא רק אדם שעומד על שלו מולי, אפילו בטבעיות כמו להגיד לי “אני לא יכולה היום לא מסתדר לי”) אני ישר מתכווצת, מרגישה מאויימת, מתחילה לרצות (מלשון ריצוי) 

מה עושים עם זה? איך מתנהגים בסיטואציות כאלו? זה בבת אחת גורם לי להרגיש ילדה קטנה שמפחדת מאנשים גדולים, שמישהו יגיד לה משהו והיא לא תדע להגיב (אני בת 21 ובטוחה שזה לא קשור לגיל, אני מכירה הרבה בגיל שלי שעומדות על שלהן מעולה מתוך כבוד עצמי, ולא מתוך לרמוס אחרים)

מרגישה שצריכה עצות ובעיקר תמיכה, עוד מישהי מזדהה ומרגישה ככה בסיטואציות כאלו? בסוף בחיים לצערנו יש אנשים שצריך לעמוד מולם בתקיפות כי הם יודעים לרמוס, וה' לא רוצה שנרמוס את עצמנו ונגיד כן על כל דבר, אלא שנכבד את עצמנו ונדע לעמוד על שלנו בפשטות. איך עושים את זה? אפילו מול ביקורת פשוטה, איך לא מתכווצים? תודה לכולן!