סיימתי עכשיו לקרוא את השרשור על הבלאגן,
ויש לי בדיוק בעיה הפוכה.
אני מאוד רוצה להיות אמא טובה לילדים, ואני גם כזאת!
אבל רק כשהבית מסודר,
אז אני יושבת איתם על הרצפה, משחקת, מקשיבה, יוצאת לגינה ולטיולים, עושה יצירות, בקיצור אמא מהחלומות.
אבל כשיש סביבי בלאגן אני פשוט בן אדם אחר, לחוצה ועצבנית!
למדתי כבר שהבית צריך להיות מסודר לפני שהילדים חוזרים כדי שהם לא יספגו את העצבים ובד"כ באמת בשעות הצהריים כשאני איתם הכול בסדר (אין לי בעיה שיבלגנו כל זמן שאני יודעת שאחרי שהם הולכים לישון אני יכולה לסדר)
אבל בימים שאני צריכה לצאת בערבים / ערבי שבתות וחגים / סתם ככה בימים שלא הצלחתי לסדר אני פשוט לא מצליחה לתעדף את הילדים על הסדר, הצורך הזה שיהיה מסודר פשוט גדול ממני אפילו שאני יודעת שילדים קודמים ובאמת רוצה להיות אמא טובה ולא "לשפוך" את זה עליהם.
ואל תגידו לי “תשחררי” כי זה בדיוק הבעיה שאני לא מצליחה לשחרר:(
את לא צריכה לשחרר
את צריכה לבדוק מה מאיים עליך כשהבית לא מסודר?
חוסר שליטה? הרגשה של חסרת ערך?
ואם כן מה אומר עליך מצב של חוסר שליטה / חוסר ערך וכו…
כשתצליחי לתת מענה למה שמאיים עלייך בפנים – תצליחי גם לשחרר
אני הייתי בדיוק כמוך!!!!! הבית היה מתוקתק ולחוץ למרות שהאהבה הגדולה שלי הייתה ללכלוך ולבלאגן של הילדים.
ואחרי הרבה חשיבה ועבודה אומר לך משהו הפוך, שבירת מוסכמה:
אנשים מסודרים שטובים בארגון וסדר לא מפחדים מבלאגן, הם יודעים שעוד מעט הם יסדרו אותו בקלות. (כמו אחותי לדוגמה:)
אנשים שיכולות הארגון שלהם לא מהטובים, עצבניים מבלאגן ומרגישים שהבלאגן לוקח להם את השליטה. הם לא יודעים מתי ואיך הכל יסתדר בחזרה. (כמוני לדוגמה:) ולכן הם שומרים על הסדר סטטי.
אני עשיתי משהו בדיוק הפוך מלשחרר: למדתי שיטות מהירות וטובות לסדר.
מדדתי כמה זמן לוקח לי לסדר בלאגן בערב, בכל מצבי הצבירה של הבית:) וראיתי שבצורה רציפה ויעילה זה באמת לא לוקח הרבה זמן.
ארגנתי את צורת האחסון שלי שיהיה לי קל יותר לסדר.
וזה מאוווווד עזר לי!!
היום כשהילדים מבאלגנים והבית נהיה מטונף אני לא "משתגעת", אני רגועה ויודעת שאני יכולה ל"חסל" את הבלאגן במהירות ברגע שזה יהיה מתאים.
הלוואי ושה יעזור גם לך,
גמר חתימה טובה
עזרת לי!! תודה
ומה עם לשתף את הילדים בארגון הבית בזמנים כאלו? לא חייב שהבית יהיה טיפ טופ אבל לפחות סביר (ואז תמשיכי בערב)
יש כל מיני שיטות כמו:
ועוד לפי מה שנראה לך, זה יכול להיות גם כיף לילדים אם עושים את זה נכון ולא מעיק מדיי וגם לתת להם הרגלי ניקיון וסדר (כי בסוף זה לא חוכמה שהאמא היא זאת שתמיד מנקה)
אגב אני גם נותנת למי שמסדר את החדר שלו שפריצר עם מים וחומר שטיפה + מגב עם סמרטוט רטוב וסחוט ואז הם מעבירים ניגוב בחדר (הם מאוד אוהבים את זה אצלי, רק צריך להגביל את מספר השפריצים אחרת הם ישפריצו את כל הבקבוק)
אני גם הייתי מאוד אוהבת ניקיון ולמדתי עם השנים להרפות קצת ובעיקר לשלב את הילדים (כי אני גדלתי בבית שאמא שלי עשתה הכל וכשגדלנו והיא רצתה עזרה אף אחד לא עזר ואם עזר אז היו בלי סוף תלונות וזה נגרם סה"כ בגלל שלא התרגלנו לעזור בגיל הקטן)
וכמובן שגם יש המון שיטות שעוזרות לשמור על סדר!
אני גם ככה, ופחות מזדהה עם זו שכתבה שברגע שאת בטוחה ביכולת שלך לסדר-את רגועה יותר לשחרר. חושבת שזה גם נכון, השאלה מאיזה סיבה קשה לך להיות בבלגן.
אצלי אישית זה נובע מקושי בוויסות חושי – חזותי. כלומר יש מלא בלגן ופריטים סביבי וזה הצפה מטורפת בשבילי. אני מסדרת מאד בקלות ובמהירות, אז לא זו הנקודה. אני פשוט משתגעת ממליון פריטים סביבי, זה מציף אותי.
תראי מה מתאים לך, אבל אני כשלמדתי שזה מרגיע אותי, אני לא מרגישה שאני מתעדפת את הסדר על פניהם, אלא מכינה להם אימא רגועה. אני יכולה גם לומר את זה לילדים: קשה לי שמבולגן חמודים, עוד מעט יהיה מסדר ואז אני אוכל לשמוע אותכם. ומי שרוצה לעזור לסדר-אני ממש אשמח. כשיהיה מסודר אני אהיה רגועה להיות איתכם/לשמוע/להכין לכם…
לא יודעת אם יעזור לך, אבל לי המשפטים האלה עזרו כשהרגשתי שהנקיון שלי הוא כבר על חשבון הילדים.