בשנים קודמות השקעתי מאוד בתחפושות של הילדים,
השנה החלטתי שדי, נמאס לי לגמרי מכל הנושא הזה.
זה נראה לכם נורמלי מה שהולך?
אני רואה ילדות מחופשות הולכות עם משאות ענקיים,
של עגלות, ארונות, שולחנות ודוכנים ,
ומשנה לשנה זה תופס גודל..
אפילו ילדה אחת לא הצליחה להעביר בדלת של הכיתה את האביזר שלה…
בשביל מה מתחפשים?
בשביל לשמוח.. לצחוק… לזכור שזה פורים..
מה זה ההנחתה הזאת של הופעות תצוגה?.
יושבות אמהות טרוטת עיניים ומכינות שעוווווות תחפושות..
וההוצאה הכספית… בשביל יום אחד!!!
וזה חוץ מהעבודה והחיים שוטפים, איך?
בגלל שהיום אי אפשר להוציא איזה תחפושת מהארגז התחפושות ולהתחפש ,
כי זה הזנחה… כי הילד ירגיש שונה…
בגלל שאנחנו איבדנו את זה לגמרי…
את ממש צודקת
אני אישית נלחצת מפורים יותר מפסח
הלחץ הזה להרשים כי כולם…
ואני לא נלחצת בכלל ועושה משלוחי מנות נורמליים ותחפושות כפי רצון הילדים…
הכל לפי האופי
מכירות את הסיפור – משל תבואת השגעון?
זה בדיוק המצב…….
אשכרה!!
בשנים עמוסות כללית או טכנית הזנחתי יותר(תמיד אפשר להלוות משהו) ואפיתי ב0 עלות חלות ולחמניות טריות למשלוחי פורים
ולא התייחסתי לאף אחד ולשום רושם והכל היה מצויין
והיום שכלכלית וטכנית מתאפשר… נהנת מכל רגע ומזמינה תחפושות יפהפיות ומשלוחים מהחלומות.
כל אחת משתעשה עם עצמה(ועם ביתה) חושבים-מה וכמה היא יכולה…
גם אני ככה.
כשהיה לי אפשרות – השקעתי- זה כיף ומעניין
כשלא- אז לא
רק דאגתי תמיד שיהיה מכובד ונקי
אבל זה באמת בשביל הילדים,
הם מרגישים איזה תחפושת מושקעת ואיזו לא.
את רוצה שהבת שלך תהיה שמחה ותרגיש שווה?
תעשי את זה בשבילה.
ואפשר עם התארגנות מראש ויצירתיות להשיג תחפושות "שוות ומנופחות" במחירים טובים. וכן, גם להכין דוכנים ועגלות, לא חייב לצאת יקר.
הכי חשוב לבחור יחד עם הילדים את התחפושת, שהם ירצו אותה וישמחו בה,
להכין ביחד, לעשות מזה עסק ולתת להם הרגשה שזו התחפושת הכי יפה והכי שווה.
ורוצה להוסיף נקודה,
לפעמים יש ילדות (ואמהות) שלא בולטות כ"כ במשך השנה, נניח בבית ספר הן יותר מתקשות לימודית או חברתית, ואין להן כ"כ מקום.
ודווקא בזמנים מיוחדים כמו פורים זו ההזדמנות שלהן לבלוט. ה' נתן להן כשרונות אחרים והן יצירתיות ומפיקות תחפושות מיוחדות, וזה ההיום שלהם! והוא נותן להן כח הלאה…
אני שונאת את פורים אך את ההכנות אוהבת מאוד למה? כי אני יצירתית !
אוהבת להתקשקש היה לי כיף להוריד אתמול את התחפושות ולראות את הילדים מתרפקים על מה שהכנתי
די התבלבלנו
הרבה אנשים שכחו שמשלוח חובה לתת שני ברכות במשלוח 1
ומתנות לאביונים -ל2 אביונים
כנראה אתן זוכרות (שנה שעברה משהיא התווכחה איתי ובעלה גם לא זכר בושות)
הלוואי והייתי יכולה לעשות את חלומותי
אני מכינה משלוח 1 בפורים לילדים לחברים קרובים לבית
וכל השאר מהמשלוחים של בעלי כל שנה לפי נדיבות ליבם
ועוד משהו,
נושא התחפושות הוא רק דוגמא,
היום כמעט בכל תחום נכנס הסטייל והרמה גבוהה ומה יגידו…
הביגוד, עיצוב הבית ומה לא…
א"א להילחם בזה וצריך להפנים שזה המצב.
וכל אחת שתשב עם עצמה ותחליט מה חשוב לה, איפה היא רוצה להשתוות לרמה ואיפה היא מוותרת…
יכולה לבוא אישה ולפתוח פה דיון על עיצוב הבית לדוגמא, שלאיפה הגענו, ואיך בתי אברכים נראים כמו מלונות ומשפחות משפצות בכסף שאין להם רק כי מה יגידו וכו'… ואותה אישה מלבישה את ילדיה בסטים ובבגדים יקרים (או משקיעה בתחפושות)…
לכל אחת חשוב משהו אחר וכל אחת משקיעה במה שחשוב לה.
אבל לפחות להזכיר לעצמינו כל הזמן שאכלנו תבואת שיגעון,
כן וגם בסטים וגם בתחפושות וגם בבית לא צריך להשקיע,
ולפחות להודות על האמת שמי שמשקיע בצורה כזו הוא המשוגע, לא מי שדואג לילד לתחפושת נחמדה, בגד נאה וסביר ודירה נקיה מטופחת אבל לא המילה האחרונה..
לא התכוונת 'בבית' אלא בקירות….
גם אם מפנימים שזה המצב זה לא אומר שצריך לזרום עם זה…
קצת עמוד שדרה לי יזיק לנו, וגם ללמד את הילדים לא להיסחף עם כל רוח חולפת, זה גם חשוב
למה שוב ושוב,
במגזר שלנו,
כולן חיבות לעשות כמו כולן?
וכולן חיבות לישר קו?
מתאים לך ואת אוהבת? תשקיעי ותהני, תצלמי אצל צלמת ותתאימי נושאים.
לא מתאים לך? יש מספיק אופציות זולות, קלות ופשוטות גם לידים שמאליות.
למה החברה שלך צריכה לעשות לפי מה שאת רוצה????
אשמח לשמוע רעיונות…
אופציה א':
חינמית לחלוטין: השאלות והחלפות.
בסביבת המגורים והעבודה שלי זה מקובל לחלוטין ואנחנו עושות את זה בכיף… כולל הדוכנים והמיניאטוריות ששרדו:)
מה לדעתך יש לעשות עם תחפושת שנלבשה יומיים ותופסת שטח נדל"ן יקר ערך?
אופציה ב':
אלי אקספרס, טמו, ושות'. ניתן למצוא שם הכל במחירים סבירים.
אופציה ג':
פריטי לבוש בסיסיים קימים מהבית ועליהם תוספת אקססוריז מתאים מכל הבאזרים.
לדג', קוסם יכול להיות בנוי גם ממכנס שחור וחולצה לבנה.
לרכוש גלימה וחגורת סאטן אדומה וכובע צילינדר שחור, לא עולה כ"כ הרבה. גם אין צורך לקנות מזודת קסמים ב50 ש"ח.
אפשר להשיג מזודה קימת ולרכוש כמה קסמים בהכל בשקל. האושר שלהם אותו דבר…
אופציה ד':
לשכור מכל היצירתיות והמשקיעניות את התחפושת שלהן שנה אחר כך.
אם את רוצה רעיונות ספציפיים, את מוזמנת לפתוח שאלה נפרדת, לפרט את הגילאים, את החלומות של המתוקים ואת התקציב שלך ונתן לך רעיונות באהבה…
לדברים קלים?
למשל לחפש לטבחים
סט סינרים וכובעים מאלי אקספרס. תדאגי להלביש אותם יפה מתחת, סרט מתאים עם צמות לבנות, כפות עץ או נירוסטה או צרור עשבי תיבול בכיס או בסל וחלאס.
גם בדורות עברו היו הרבה אמהות יצירתיות,
אוהבות אסטטיקה, יופי וכד‘
ולא הגיעו לכאלה רמות של דפיקת פוזה כדי להרשים את כל השכנות והמכרות,
ואני מאלה ששונאות שמזכירם את העבר, כי זה הדור שלנו ולפה נולדנו ונתמודד עם זה.
אלה מה,
אני באה להציף את ההגזמה, את התחפושת שצריכה להיות הפצצת השנה,
יש לי שכנה שכל שנה כל השכונה עוצרת את נשמתה לראות מצעד התחפושות שילדיה יפציעו השנה…
וכן, יש בכוחנו את הכוח להוריד את ההמברקס, ולהחליט
שקצת נוריד פרופיל בזה השנה..
סתם אני גם לא חושבת שזה חינוכי שהילדה צריכה להיות השיא של השיא ובמרכז הבמה,
הערך שלה לא נמדד לפי התחפושת…
אבל למה את צריכה להתחרות עם השכנה שלך או לחנך אותה?
היא תעשה את מצעד הרושם
ואת תעשי מה שמתאים לך וביכולותייך.
למה את מכניסה את עצמך לתחרות הזו???
הבאת אותי לזיכרונות מההיסטוריה …
אמא שלי ואני לא בת עשרים …..
האואואה היתה משקיעה לנו בתחפושת
היתה תופרת אותם
בונה אותם מ0 עם אבא שלי יחד
חלקן היו מצוירות בטוליפ
כולן היו יצירתיות ומשקעות ברמה אחרת
כן
היה לנו כיף
הסתובבנו גהים ממש בפורים וגם במסיבות
כן
חיכו לראות מה השנה הולך להיות התחפושות של XX
ואני זוכרת שכשהיה "נושא" בגיל הגדול יותר החברות רצו תמיד להיות איתנו זוג – כי זה תמיד היה ואווו
אולי לכן אני עד היום מחכה לפורים ?
אולי לכן אני הייתי משקיעה לילדי בתחפושות שלהם ?
המלכים/הרוזנים/הקוזקים שתפרתי בהחלט משמחים עדין ילדים ……
מעניין שאף אחת לא חושבת שאשה שהולכת לחוג אומנות היא לא נורמלית או אכלה 'תבואת שגעון'….
באותה מידה אני חושבת שמותר לבטא את האהבה לאומנות וליופי באופן הזה של תחפושות/ משלוחי מנות.
הבעיה היא- והיא מקור לכל כך הרבה בעיות אחרות- שלפעמים אנחנו חושבים שאם מישהו בעל יכולת (כלכלית, חברתית, כישרונות או כל יכולת אחרת) עשה משהו- זה מחייב אותנו.
אם שכנה הביאה לך משלוח מנות מעוצב- זה לא מחייב אותך לתת משהו דומה!
אם גיסה השקיעה בתחפושת (כסף, ימים או כישרון)- למה את בתחרות איתה?
(ובצידו אציין: שהתחרות הזו מונעת מאיתנו להחמיא מכל הלב, לא על החיצוניות אלא על ההשקעה, הכישרון, האכפתיות וכדומה- אבל נראה לי שלא זה הנושא)
תני לעצמך, לילדים ולבית שלך את המקום שלו. לכל אישה ולכל בית יש מאפיינים יחודיים, תעצימי אותם!
יש לך כל כך הרבה כישורים:
נקיה
שמחה וזורמת
יצירתית
חכמה
חרוצה
חברה'מנית
בעלת כוח פיזי
אוהבת יופי
וכן הלאה.
מה אנחנו אמורות לעשות ביכולות הללו? לממש אותם, וכמובן- המסגרת הביתית זה בדיוק המקום בו השליחות האמיתית שלנו, ולשמה ניתנו היכולות הללו (ולא! זה לגמרי לא קריירה).
ואת- שאוהבת ניקיון ופחות יופי, או חרוצה עם ידיים שמאליות, או יצירתית ולא מסודרת, בעצם כל אחת מאיתנו שלא קיבלה את כ—ל הכישורים והיכולות הקיימים בעולם, אם את ו/או הילדים שלך מרגישים מסכנים בגלל שיש אחרים שיש להם יותר- זה לא נעים. ממש לא.
אבל….. אולי קוראים לזה קנאה? הדרך לעבוד עליה היא ממש לא להעלות את הרף…..
פורים שמח, ושמח כל השנה!
זה לא קנאה. זה לא נעים כלפי הסביבה. זה ידיעה שעל אשה כזאת מסתכלים בעין עקומה.
אשה שהילדים שלה לא לבושים טיפ טופ, והתינוקת עם אוברול תכלת ולא ורוד היא "מזניחה".
גם אם הילדים שלה מפותחים, והיא משקיעה בהם רגשית הכי. אם היא תחפש את הילדה לכלה, ולא תעשה לה בייביליס עם ספריי אלא רק תסרק ותשים קשת עם טול,והשמלה תהיה פשוטה מעלי אקפסרס עם תחתית אחת קלילה ולא פורחת ונוצצת – אז כן, יקראו לזה "מוזנח"
השכנה שכן יש לה תסרוקת מפוארת עם סיכות יהלומים תהיה "מטופחת ומושקעת". בין אם האמא לא מעיפה עליה מבט בבית ובין אם כן. זה פשוט לא משנה.
אז מי שפחות מוחצנת או עם כישורים אחרים, קשה להשלים עם זה שדוקא על החיצוניות הזאת שמים דגש.
בסדר, וזאת שהיא לא יצירתית היא אולי מוכשרת מאד במספרים ולכן היא רואת חשבון מצליחה או מתכנתת, ומרוויחה טוב.
או שהיא סתם טיפוס פרקטי ולכן הילדים שלה תמיד יוצאים בזמן (ושל היצירתית מאד אולי יותר מאחרים)
או שהיא אוהבת יותר לקרוא וזה מה שממלא אותה, וליצירתית המעשית אין את העושר הזה (כותבת פה כיוונים, לא חייב להיות שזה ככה כמובן)
תפסיקו להסתכל מחור המנעול. ה' נתן מגוון של כשרונות, וכמו שאני צריכה להשלים שאני לא ריאלית ומפוקסת מאד – כי אני מאד מאד יצירתית, אז השניה יכולה להשלים שהיא מאד ריאלית לא יצירתית.
די עם זה.
ומי שנחיתית בנושא שתעבוד על עצמה.
אז אני רואת חשבון מוצלחת ב"ה
וגם יצירתית,
ואני ממש בטוחה שזה לא הדרך ולא נכון להפוך את הילדים שלנו למצעד גאווה, ומשיכת עיניים,
זה גם לא בריא להם לא לנפש ולא לעין הרע שנכנס בהם.
זה נוגד את ערכי הצניעות – שהעם היהודי הצטיין בו תמיד.
וזה לא קשור לקנאה, כי כשאני רואה כאלו ילדים, או בתים ששופצו עד הפפיס האחרון – אני לא מקנאה, אני תמהה איך יהודי יכול כך להשקיע את חייו בחומריות חולפת, לא חבל???
התפקיד שלנו לדאוג לרוחניות של עצמינו והגשמיות של הזולת
ואני לגמרי איתך שלא כדאי להשקיע כ"כ בחיצוניות שלי, אבל מי שבוחרת אחרת שיבושם לה, מענין אותי העוה"ב שלי
נכון.
מסתכלים באותה עין עקומה שמסתכלים על היצירתית שהילדים שלה מחופשים מדהים, אבל הבית שלה מבולגן.
על בעלת המאה…. שמשקיעה בחיצוניות (מידי)
על זו שמשקיעה רגשית (כמו שקראת לזה) ונותנת לילדים את הכיף הגדול ביותר בבית ואולי הילדים שלה יצאו עם חולצה שלא ירד ממנה הארטליין…
על אוהבת האסטיקה ויופי שאולי זה יותר מידי???
את הרי לא רוצה שאשקר ואומר לך שהתחפושת של הבת שלך מדהימה, כשהיא בסיסית, נכון? את לא ילדה…. לבת שלך- כמובן שאתייחס הכי הכי, ואומר לה שהתחפושת שלה היא הכי שמחה בעולם! כי היא כלה! או אמצא משפט מתאים אחר (והוא לא חייב להתייחס למראה המושקע- יותר או פחות), ולך אומר- שאת אמא מדהימה שיודעת לתת לבת שלך את השמחה במה שאת נותנת לה! (תעשי את זה. תהיי בטוחה שאת נותנת לה הכי שאת יכולה!)
ולא! אני ממש לא אחת שמשקיעה בחיצוניות.
אין לי כסף מיותר, אין לי כישורים אסתטיים.
הבית שלי הוא מינימליסטי, הכי. לא מסודר מאוד (או בכלל לא, תלוי ביום בשבוע…), לא צבוע, כל הרהיטים מיד שניה, רוב מוצרי החשמל גם יד שניה….
כשגיסותי באות עם עוגות מגדלי פאר, או פטיפורים מיוחדים לחמותי- אני באה עם טורט או בחושה או עוגת שמרים, ולא! זה לא מפריע לי. אני מעריכה את ההשקעה שלהן, ומחמיאה לכישרון, להשקעה, ליופי ולטעם. ואני יודעת שאני משקיעה לא פחות במה שאני יכולה.
וכשילדיהן כל השנה בכל שבת עם סטים או עם בגדים יפהפיים, כשאני בקושי מבדילה בין בז'-שמנת-קרם, אני מחמיאה להן מכל הלב.
אבל יצירתיות- זה יש לי! ומקרטון, שאריות בדים, שמלות ומכנסיים מגמ"ח בגדים וחומרי יצירה אחרים- אני יכולה ליצור קצת יותר. ואני נהנית מזה מאוד. זה תרפיה בשבילי לצבוע בגואש, ליצור מוצרי אפיה מקליי, לתפור ביד, לעטוף קרטון בנייר כסף, ולגזור….. אם הייתי פנויה יותר, הייתי יושבת עם גואש פעם בשבוע לפחות!
אותו הדבר על אחרות שמשקיעות בתחומים אחרים.
חברות! תהנינה מהיום-יום. תעשנה מה שכיף לכן וכמובן גם מה שאתן חייבות (ואתן אילו שצריכות להגדיר מה חובה, לסדר לכן סולם ערכים. ואם יש אמא שסולם הערכים שלה עדיין בבניה- שתמשיך להשקיע בו)
ומה שלא נחמד לכן או לא חייבים- וותרנה, אל תהפוכנה את החיים- ובטח לא את החגים- לקלחת, עצבנות, לחץ.
זה ממש לא משנה אם קוראים לזה בגד, 100% במבחנים או רעיון נושא ונשוא למשלוח מנות- הכל יכול להיות השקעה מיותרת בחיצוניות כשהיא לא במקומה, או 'כבד את ה' מהונך'- כשהיא ביכולות שלנו.
דברי חכמה.
המשיכי לעשות נחת רוח לה', לעצמך, למשפחתך ולמי שקוראת אותך 🙂
מסכימה עם כל מילה !
מסכימה איתך.
נכון מאוד!!
כפי שניתן לראות מהתגובות פה, יש הרבה מאד נשים שלא שופטות לפי זה.
מי שמודדת את השכנות שלה לפי מידת הפאר של התחפושת – לא אכפת לי מה היא חושבת עלי…
מהממת שאת
כל מילה פנינה!!!
את מאוד צודקת אבל זה לא תמיד פשוט ליישום.
מציאות שיש דברים שמוערכים בציבור, ויותר שמים לב אליהם, וקשה להתעלם מזה.
קחי נניח אישה שמוקפת במשפחה מוכשרת שמוציאה ילדים מחופשים וואו כל שנה,
והיא תמיד הפשוטה. לא תמיד זה קל. גם אם היא מאוד מחוברת לעצמה
ומאוד יודעת את מקומה וטוב לה איך שהיא – כשנפגשים ההשוואה נוצרת מאליה.
בסוף אנחנו בני אדם.
ממש אהבתי את ההארה שהתחרותיות מונעת מאיתנו להחמיא
נקודה חשובה מאד
במקום לראות.את המעלות אנחנו בעצם נכנסות לסוג של מגננה,למה אנחנו לא השקענו כך