התגובה של אחת על מאוכזבת – רציתי בן
מגיבה בתור זאת שהתאכזבו כשהיא נולדה.. אני בת חמישית כשמעלי רק בן אחד
רק אל תתנו לה את ההרגשה שאתם מאוכזבים! אין לכם מושג כמה זה יכול להזיק.
התגובה של רחל על הפרעת קשב…. זה לא מוגזם הכמות?
את טוענת שאף פעם לא שמעת על אישה שנשארה בלי אוכל לשבת ומסיקה מזה שהכול אפשרי אם רק נלחמים.
אז נעים מאוד: אני האישה הזאת. אני האישה שאכלה בשבת טונה משימורים ופיתה עם פסטרמה כי היא נכנסה לשיתוק תפקודי ולא הצליחה להניע את עצמה למטבח, למרות כל החינוך והחשיבות של שבת.
אני האישה שבעלה מנקה לפסח בזמן שהיא לא עושה כלום, ואני האישה שבליל הסדר מצאה ביסלי במגירה של הילדים ובייגלה בספה – הרהיט היחיד שאיכשהו ניקתה.
ואני מתביישת, מתביישת, מתביישת. אף אחד לא יודע על השבת הזאת ועל הפסח ההוא. זה שורף אותי מבפנים. כי מה בסך הכל הייתי צריכה לעשות? להעמיד סיר בחצי שעה ולהשקיע קצת יותר בניקיון של הספה.
אבל לא יכולתי.
התגובה של פלונית על מאוכזבת – רציתי בן
רציתי לשתף בסיפור על האדמו"ר מאמשינוב שליט"א
לאדמו"ר יש בתחילה שבע בנות ברצף (היה בן ביניהן שנפטר בינקות)
בהולדת הבת השביעית האדמו"ר עמד בחוץ והיילדת יצאה להגיד לו שנולדה בת
האדמו"ר אמר בנהרה ובשמחה גדולה – "בת????? מזל טוב!!!"
שאלה אותו המיילדת – כמה בנים יש לך בבית? (להזכיר שיש בן אחד שנפטר)
היא היתה בטוחה מרוב השמחה שהוא הגיב שזאת בת ראשונה אחרי כמה בנים
התגובה של בתיה על פרק 13: אהובי
שלום לכן נשים יקרות!!!!
וכן, חברות למסע….
זאת אני בתיה, קוראת כל מילה וכל דיון שמתפתח
(ותודה, תודה על הפרגון ועל החיבורק החם, אתן באמת נותנות כוח!!!!!!)
אני לא תמיד מספיקה להגיב
ולפעמים סתם נהנית לקרוא מהצד….
הפעם- בגלל חשיבות הנושא אני מגיבה:
יש חשיבות עצומה לאבחון בכל שלב ובכל גיל. כשמדובר בילדים, למרות הפחד מסטיגמות כולם מבינים את הצורך לטפל ולדייק את העזרה.
כשמדובר במתבגרם / מבוגרים כן אפילו נשואים והורים לילדים
מעבר לעזרה הקימת, והיא קיימת ואפשר להעזר בכל גיל ובכל שלב בחיים, יש חלק נוסף- "סינגור עצמי" ההבנה של האדם עצמו מה הבעיה שלו, למה קשה לו כ"כ, ובשלב הבא אפשר כבר לדבר על החוזקות ועל כל מה שיכול לעזור לי ולסביבתי.
ושוב אני כותבת במפורש:
לא כל התיאורים תואמים בדיוק את המציאות , הטור נכתב בשינוי פרטים מתבקש מאוד והוא מורכב מהרבה סיפורים, של הרבה אמהות וילדים גיבורים, שאני משמשת להם לפה…
התגובה של לביאה על מעולה לשבת בבוקר: עוף ואורז בתנור, לצפייה >>
הכנתי ויצא מעדן!
תודה!
התגובה של שרה על לידה חמישית
לא יכולה להתאפק, תשמחי שאצלך זה ככה.
אני באה ממשפחה קטנה ונורמטיבית,
וזה פשוט לא עניין ולא ריגש את אף אחד שילדתי
לפחות ללידות הבאות אני כבר מוכנה לא לפתח שום ציפיות
(וזה קשוח, נשים ברחוב ובאוטובוס עצרו אותי בהתפעלות מהבת שלי, והמשפחה שלי אפילו לא ידעה איך היא נראית…)
על ארוחות מי בכלל מדבר למרות שאנחנו גרים באותה עיר.
הזכרונות שלי מהתקופה אחרי הלידה הם נוראיים בהקשר הזה.
התגובה של א.א. על מה שרציתי להמליץ עליו
תודה לפותחת על האשכול המחכים ולכל המגיבות!
למי שנוסעת ומתמודדת עם אריזת מזוודות
ארגונית למזוודה (לא המלצה דוקא על המוצר שבקישור אלא כללי, מאמינה שיש ביותר זול)
מאד מקל, נוח לארוז ולא עושה בלגן כשפותחים את המזודה
אפשר לחלק לכל ילד בשקית נפרדת.
למי שיש הרבה מטפחות ורוצה אחסון מסודר אך גם כזה שניתן לראות מול העיניים את כל המבחר
אני משתמשת בקולבים הקטנים של המטפחות (כמו שיש בחנויות) ומקפלת עליהם את המטפחת באופן מסודר.
על קיר פנוי בנישה בחדר תליתי מוט (ספציפית השתמשתי במוט שמיועד לתלית מגבות באמבטיה, כך שהוא מרוחק מעט מקיר) ועליו אני שמה את הקולבים, אם אין קיר ריק אפשר אפילו להתקין מוט נמוך בתוך הארון מתחת לתלייה.
מה שמאד נוח בזה:
א. הכל מסודר ופרוס מול העניים, בלי לפתוח מגירות ולחפש במעמקים ובלי לשלוף מטפחת מתחתית הערימה ולמוטט את כל המגדל המסודר ואז לגלות שזה בכלל לא מה שרציתי ולקפל הכל מחדש…
ב. אני אוהבת לסדר לפי צבעים (יש לי מעל 100 מטפחות) זה נראה מהמם
ג. גם כשצריכה מטפחת מסוימת מהאמצע פשוט דוחפת את האחרות טיפה ימינה ושמאלה ושולפת מהקולב ואח"כ כשצריכה להחזיר פשוט וקל לי למצוא את הקולב הריק ולהחזיר את המטפחת בדיוק למקום ממנו היא יצאה.
ד. גם כשנוסעת שולפת את המטפחות שצריכה עם הקולב ומניחה במזודה, כשמגיעה מיד תולה את הקולב וכך הן לא מתקמטות.
בקיצור- כל היתרונות, ממליצה מאד!
שוב מצרפת קישור, לאו דוקא מומלץ אלא להבנה.
