שלום לכולן,
אשמח לשמוע בנוגע למשלוחי מנות למורות ולגננת אצלכם.
היום המצב באזור שלנו, שגם אוספים כסף מההורים, אבל חוץ מזה כמעט כולם נותנים משהו אישי… נהיה לחץ חברתי שחייבים לתת.
אז מצד אחד אני כמובן מפרגנת, באמת מגיע להם כל הכרת הטוב שבעולם!
אבל כשמכפילים במספר הילדים + הגננות + הסייעות זה באמת לא הגיוני…
וזה לא רק ההוצאה הכספית, זה גם העול לחשוב על רעיון, לקנות, לעצב, לשלוח וכו'.
ואז הבנות אומרות שחברות שלהן נתנו משהו הרבה יותר גדול….
מה אתן אומרות? בעד המנהג הזה או נגד? (ואני לא מדברת על הבנים' אצלנו מקובל לתת מעטפות…. עם כסף)
תודה,
שירה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
לזאת שכונתה "שנראה מעלת חברינו"
התפעלתי מהשכל הישר והתגובה המפוכחת
פקחת את עיני!
ולדעתי האישית,
אם לא תהיה למתכנתת, מעצבת הפנים או הגרפיקאית מוטיבציה וחשק בעבודה
זה עניינה הפרטי
אם לרבנים, למורות ולגננות של ילדינו תווצר שחיקה זה עניינינו בהחלט!!!
אנחנו מפקידים בידם את האוצרות הכי גדולים שלנו!
והעבודה שלהם קשה ומתישה בלי תחרות!
תפקיד כולנו, בשבילנו לתת להם דלק!
ושוב, כמו שעתבו כאן הגננות והמורות,
לא חייב בהוצאה כספית גדולה
די במילים חמות ומכירות.
בהצלחה לכולן.
אומנם אחרי הזמן, אבל מרוב עומס עכשיו אני רואה שכנראה לא לחצתי להגיב בסוף.
אני מביאה משהו קטן, הרבה בשביל הילדים שלי.
ברור שגם בגלל הכרת הטוב וחינוך להכרת הטוב וכו',
אבל ברמה הכי פשוטה שיש- הילדות שלי פשוט אוהבות להביא משהו לגננות ולמורות שלהן!
ב"ה יש לי בית מלא בנות, כולל אחת בחינוך מיוחד,
והילדות שלי מתרגשות בכל פעם מחדש כשיוצא לי לשלוח משהו רק מהן למורה או לגננת או לסייעת
אחת הבנות שלי השנה ביקשה שלא נביא כסף למשלוח מנות משותף כי היא רוצה להביא לבד…
ברור שבסוף שלחנו גם וגם- משהו קטן- 20 ש"ח.
אני לא מזלזלת באף סכום, בפרט שפרוטה לפרוטה מצטרפת
אבל כשאני משקיעה את הסכום הזה- אני משקיעה אותו בשביל הילדות שלי,
כמו שאני משקיעה בתסרוקת של הכלה בשביל החוויה של הילדה שלי,
או השקעה בחוויות אחרות.
וחוץ מזה ברור שיש לי המון הכרת הטוב למורות ולגננות, ולסיעות המסורות.
הרבה נחת לכולן!
כאחת שעובדת שנים במערכת חינוך.
1. אם אספתם מכל ההורים ביחד, למה כל הורה רוצה לתת בנפרד?
פתקים שנכתבים מהלב, בוודאי ובשמחה. שכל הורה יכתוב בנפרד אם יש לו את היכולת.
אבל חוץ ממשלוח/מתנה מכולם לא צריך לתת גם בנפרד.
2. אינני זקוקה לשלושים שוקולדים. ממש לא. כך שהפתרון של "שוקולד קטן" הוא גם לא אופציה.
3. יש לי חברה עם שני בנים, עלה לה משלוחי מנות 2,000 שקל, שאלתי אותה, איך יכול להיות?
היא אמרה- חייבים לתת כסף לרב, ככה מקובל אצלם, וגם משלוח מנות. וגם יש לילדים שלה חונכים וכדו'. אני לא חושבת שזה הגיוני. בטח לא לאישה שמרוויחה בחודש 7000 שקל. וזה לפני בכלל משלוחים לשכנים.
בקיצור- כאיש צוות, זה מאוד משמח ומחמם את הלב, לקבל הערכה מההורים לעבודה שלנו. אם זאת שכל הורה יעשה את השיקולים שלו מה נכון בשבילו. אין לחץ הכל בסדר.
בתור אשת מלמד לשעבר, רק רוצה לציין לגבי ההשוואה בין מלמדים למורות- שימו לב שיש שכמה הבדלים מהותיים:
א. מלמדים מלמדים את ילדינו תורה. בלי לזלזל בעבודת הקודש של המורות שגם הן מחנכות לתורה וירא"ש, ברור לכולנו שמקום הבנים שלומדים תורה קודם.
ב. מלמדים עובדים 6 ימים בשבוע ללא יום חופשי.
ג. אין להם חודשיים חופש הגדול + חופשת חנוכה+ ערב פסח וכו'.
ד. עובדים יום יום 5 שעות בוקר + 2-3 שעות אחה"צ.
ה. רובם תחת עמותות פרטיות ולא מקבלים תנאים לא של משרד החינוך וגם לא של החינוך העצמאי. משרה מלאה מלאה כמפורט ויכולים לצאת עם 7000 שח בחודש. (יודעת מקרוב). (יש מקומות שנותנים יותר אבל לא חסר כאלה בתנאים האלה). ובלי הבראה, ביגוד וכדו.
ו. בואו נודה על האמת, יום חופש, הילדים בבית- עם מי יותר קל להורים להתמודד, עם הבנים או הבנות? בנים בלי יום אחד של מסגרת כבר מתפרקים! אז תחשבו על המלמדים שמחזיקים כיתה עם 30 אנרגטיים כאלה 7 שעות ביום! הייתם מסוגלים לעשות את זה ליום אחד?
ז. עד כמה שידוע לי, במקומות שמקובל לשים מעטפות, כל אחד שם במעטפה סגורה כפי יכולתו, ואין בזה לחץ חברתי או השוואות כמה לשים, כי זה לא פתוח ונוצץ מול כולם!
ח. המלמדים (לפחות רובם) בשום אופן לא נותנים יחס מפלה לרעה למי שלא שם כסף או שם משהו סימלי! לומר כזה דבר זו ממש הוצאת שם רע!!! בלי שום סתירה לזה שמתנה ויותר מכך מילים חמות בהחלט נותנות דלק ואנרגיה להמשיך במלאכה הלא קלה!
לא באה לומר שצריך לשים כסף, שכל אחד יעשה כמקובל אצלו וכיכולתו, רק כדאי לשים לב לנקודות הללו לפני שמתלוננים על שחיתות או סחיטה. אני בטוחה שאף מלמד לא דרש מעולם מאף הורה שייתן לו מעטפה עם כסף בפורים!!!!
לבעלי המכתבים הכי חשובים
בכל השאר אני מטפלת
ןלצערינו המכתבים ירדו קצת
בעלי היה מאוכזב
כיוון שהוא משקיע את נשמתו
ואני משתדלת לא להפריע
ואני גם שותפה
כל רבה מה שחשוב לו
תשקיעו במכתב זה חשוב
שנה שעברה בעלי קבל זמירות לשבת אבל עם מכתב שווה פי כמה
מכל המעטפות כנראה שיש כאילה שחשוב להם המעטפות
אך לא לכולם הכי כאב לבעלי שמשפחה שהוא יודע שאין לה הביאו מעטפה
אז בעלי דאג שיחזירו להם בצורה מכובדת
זה הזיה שמסבירים כל פעם מחדש שחייבים לתת לעובדי הוראה כי הם מסכנים ואם הם לא יהיו אז מי ידאג לילדים שלנו..
אז עובדים יקרים!! (רובם יקרים מאוד, וחלק קטן..) אנחנו מאריכים את עבודתכם, וגם את עבודתינו ועבודת שאר עובדי המשק!
אבל אם העבודה לא שווה לכם – תעזבו! אין מצווה להיות פריירים, זה גם פוגע בעבודה שלכם.
ואם הדאגה מי יחנך את הדור הבא – אז כנראה שאנחנו ההורים שמגדלים ומחנכים – נחנך גם הלאה,
אל תדאגו לילדים שלנו יותר ממה שאנחנו דואגים להם.
תמיד ב"ה מוצאים פתרונות
רוצה לגלות לכם בסוד שכשיהיה משבר רציני בענף – המשכורות יעלו – זה חוק טבע בסיסי – היצע וביקוש – לכו תלמדו כלכלה בסיסית..
רק בגלל שיש עדיין הרבה שמסכימים לעבוד בזול – לכן זה נשאר ככה..
וגם כל העמותות הנחמדות שגוזרות עליכן קופון – יאלצו לצמצם הכנסות אישיות…
דרך אגב יש משרות הרבה יותר לא שוות כמו במועצה הדתית – שעות לא שעות, אין ותק ואין תנאים בסיסיים!!
ושוב – מי שבוחר לעבוד שם זה מבחירה חופשית, ואם הוא עושה את זה באמת כשליחות – הוא לא מצפה שהלקוחות יתגמלו אותו במשלוחי מנות ומתנות!!!!
לא נעים לקרוא אותך, ואני לא מורה.
למה לא נעים זה לא נכון? המורות עובדות בתור מורות מבחירה חופשית כי כנראה יש גם פלוסים בעבודת ההוראה….
ובקשר לשליחות היא גם צודקת. בנ"א שנמצא בשליחות בלב שלם לא אמור לעשות חשבונות כן הביאו לא הביאו ולפי איך שזה היה נראה בערב פורים, אין צורך לדאוג אף מורה לא יצאה בלי משלוח מנות.
כואב לי לקרוא את התגובה שלך.
אם את לא רוצה לתת משלוחי מנות באופן אישי- אל תתני, אבל למה לזלזל בעשיה?
כשאני שולחת ילד למוסד חינוכי אני חייבת לסמוך על מערכת החינוך ולהעריך אותה.
עניין מהותי בחינוך הוא לדבר בקול אחד ללא סתירות. (ראי בן סורר ומורה)
אם לא מתאימה לך ההתנהלות של מערכת החינוך היום- למה שלא תבחרי בחינוך ביתי?
תוכלי למצוא פיתרון עוד לפני שתהיה בעיה עם נשות חינוך.
ולגבי חוק הטבע הבסיסי של היצע וביקוש- החינוך החרדי הוא מעל הטבע, והכלכלה של הציבור הכללי לא תקפה אצלינו.
אם יש נשים יקרות שבוחרות להתעסק עם נשמות בשכר נמוך כאן בעוה"ז משיקולים שלהן, והן בוחרות לא לעבוד בממ"ד,
האם בגלל זה לא מגיעה להן הערכה?
אני באמת חושבת שראוי שלקוחות במועצה הדתית שמשקיעים בהם שעות רבות כ"כ ולב כמו בתלמידות- יתגמלו במשהו קטן להערכה.
את מסכימה איתי?
זה לא קשור להערכה או חוסר הערכה,
יש כאן ערבוב תחומים,
שמורות כל הזמן מתלוננות שלא מעריכים אותן והן מסכנות…
אז הצעתי להן לבדוק למה הן נשארות במקום מסכן, אף אחד לא מכריח אותן
גם בעלי עובד בחינוך נותן מעל ומעבר – אך הוא בוחר בזה, ביום שהוא ירגיש מסכן הוא יחפש עבודה אחרת.
זה הכל.
הרב צולק לא חושב שצריך לעודד אותו וגם לא הרבית הבר, והם עושים דברים גדולים ועצומים!!!!!!
אמא שלי עובדת במועצה, מקבלת גרושים!! יוצאת באמצע סעודות שבת וליל הסדר כי יש כאלו שלא הסתדר להן הזמן, זה בחירה מלאה שלה לעבוד בתנאים כאלו, והיא לא חושבת שעל הציבור לתגמל אותה כדי לתת לה כוח…
ניסיתי להסביר בצורה פשוטה שאף אדם לא יכול לקחת את האחריות הציבורית עליו ולדרוש הערכה במעשים ותגמול מהציבור..
ברור שאני אשלח רק למקום שאני סומכת עליו, אבל גם את תיק ההשקעות שלי אני ינהל רק במקום שאני סומכת אליו – נכון???
זה לא קשור אחד לשני.
וגם אם בית ההשקעות יסגר – אנשים ימצאו פתרונות חדשים איך להשקיע וכו…
אני ממש ממש ממש מסכימה איתך !!!
אני לא מבינה למה אני צריכה להעריך כל כך את עובדות ההוראה והגננות יותר ממה שמעריכים אותי בעבודתי.
בואו זה העבודה שלכם ! משלמים לכם על זה ואם את לא מרוצה מהתנאים או מהמשכורות או מה שלא יהיה פשוט תעזבי..
אם את נשארת כנראה שמתאים לך אבל אי אפשר לבוא בטענות להורים שאולי לא נותנים מספיק הערכה כמו שאת מצפה או מכתבים או מתנות…
אם זה העבודה שבחרת לעצמך את מחויבת לעשות אותה הכי טוב שיש מבחינתך. זה מינימום של הגינות ויושרה.
וזה נכון בכל תחום ובכל עבודה.
הכל עניין של סדר עדיפויות
וכנראה הילדים שלכן למעלה בסדר העדיפויות והם חשובים לכן ואתו משקיעות בהם
ואם הם יצטרכו ,ריפוי בעיסוק ,טיפול רגשי וכו'
תביני שצריך להוציא את הכסף לזה ,
גם כאן זה המקום להשקיע במתנה קטנה /ברכה כל אחת כפי יכולתה
ולא משנה כמה היא מרוויחה ובמה בדיוק היא עובדת
תני לה כי היא משקיעה בילדה שלך -וזה מגיע גם לגננת/מורה וגם לילדה שלך
זה לא הוצאה -זה השקעה !!
אני מורה
מחנכת
בתיכון
ולא קיבלתי כלום מהתלמידות
לא התאגדו בקבוצה
ולא נתנו לבד
אף אחד לא חייב לי כלום
אני בחרתי בעבודה הזאת
וזה שבוע אחרי מחנה יומיים
הילדים שלי נשארו לבד ולא כדי שאמא תחזור עם כוח
וכמובן שמהמחנה יצאנו עם מריבות ושיחות עם הורים אל תוך הלילה
לא חייבים לי כלום
גם לא הכרת הטוב
העבודה הכי כפוית טובה בעולם זו הוראה
(טוב, אולי לא הכי, מאמינה שלהיות גובת מס גורר תחושה שלילית למדי)
לא דורשת כלום מאף אחד
ועדין- מאוכזבת
כנראה אני בן אדם ולא מישהי נעלה מדורות קודמים
מורה יקרה!!!
וואו איזה אישה מדהימה את!!
מאיפה הכוחות להמשיך ולחזור ללמד אחרי פורים כשזה היחס?
איך לא נכנסת לשיעור עם דמעות בעיניים?
ועור אחרי מחנה שהקדשת להם יומיים פלוס פלוס פלוס כל הנגררות והבלאגנים שכל מחנה יוצר
ברור לגמרי שאת מאוכזבת…
זאת אחת העבודות הכי קשות והכי פחות מתגמלות
בתור עובדת משרד בסוף יום אני נועלת את העבודה ומתפנה לבית ולילדים
מה שאי אפשר בכלל לעשות בעבודה עם נשמות…
מעריכה אותך על השליחות ועל התפקיד!!
ומתאכזבת איתך מחוסר ההערכה
ואגב, את ממש אבל ממש לא סתם אחת
קבלי חיבוק אוהב XOXO
וואו! קשה! אני זוכרת את עצמי בסמינר תמיד מביאה משלוח מנות ותמיד בין הבודדות, למה? המחנכות בגיל הזה עובדות פחות?! לדעתי, הרבה יותר וזה כולל גם דברים קשים ולא פשוטים, לתשומת לב כולנו.
לזאת שכתבה בשם דבי,
אני רואה שכבר כתבו לך הרבה,
הגיבו לך בצורה קצת נדהמת או אולי ממקום פגוע,
אני חושבת שכדאי לך לשאול את עצמך כמה שאלות-
למה את לא רוצה לתת למורות של ילדותי? מה מפריע לך כ"כ בעובדי הוראה?
איפה זה פוגש אותך?
כי מהמשפטים שכתבת זה לא נראה שזה עניין דווקא תקציבי,
זה נראה אידאולוגיה או כעס פנימי על מערכת ההוראה
אני לשם השוואה רק מחפשת הזדמנויות לתת לצוות החינוכי, ומשקיעה בזה הרבה מאד,
לא כי אני מרגישה שהם דורשות, אלא כי זה כייף לי לתת להן
מאמינה שאחרי בירור עם עצמך תראי שהבעייה לא דווקא נמצאת אצל המורות, אלא אולי בתחושה שלך מולן
אני גם מאד שמחה לתת לגננות וכל הצוות.
הם כ"כ הרבה משקיעים בילדים שלי, שזה כיף לי לתת להם
ואגב, גם לרופא ילדים המסור שלנו, כיף לי לתת משהו קטן עם מכתב, להביע את הערכתינו…
זה לא קשור רק לצוות החינוכי, אם נציגת שירות עזרה לי מאד במענה בדבר שהייתי צריכה אני אודה לה ואשבח אותה ואתן לה הרגשה טובה, וכן כל מי שעזר לי או לילדי או למשפחתי.
אז כמובן שזה מגיע למי שיום יום נותן ונותן ונותן לילדים שלי אני אשמח ואחפש הזדמנויות להחזיר להן קצת…
אל תשאלו "האם נדרש ממני לתת מתנה לצוות החינוכי?" ותשאלו "האם נדרש ממני להכיר טובה למי שנותן יום יום לילדים שלי?"
אני מחנכת
אני רואה מסביב את כל המקצועיות.
ולא, הן לא עובדות פחות ממני ואולי קשה יותר, והן לא מקבלות כלום.
בכנות, תמיד כיף לקבל מכל אחד מתנה (עוד לא הגעתי לדרגה של שונא מתנות יחיה) אבל אני לא מרגישה שזה מזיז לי מבחינה רגשית/הערכה, כי זה מס/שכר לימוד.
"אוספים כסף למחנכת…" זה בכלל לא מגיע ממקום של הערכה אלא ממקום של חובה.
המתנה שבאמת דיברה אלי לא הייתה מכיתת חינוך, אלא הקבצה נמוכה מאד, שהבנות לבדן בלי ההורים קנו לי מתנה (כל אחת שילמה אולי 2 ש"ח) ללידה של הבת שלי. כי הן לא היו חייבות. זה נבע נטו מהערכה.
צריך לרומם את קרנם של כל עובדי הוראה, אבל ממקום של הערכה אמיתית על מלאכת הקודש, לשדר לילדים גם, ולא באמצעות מס מיותר וחסר תועלת, שנותנים כי חייבים לתת, כי מקובל לתת וכי כך נשתרש.
.
אני חושבת שהבעיה העיקרית היא שאנשים רבים חיים כיום בתחושה של "מגיע לי".
הם לוקחים את הדברים כמובנים מאליהם, ולא מחנכים את עצמם ואת ילדיהם להכרת הטוב.
שוב אני חוזרת על משפטים שכבר נכתבו בפורום הזה –
שמנה לב! המורות לא מבקשות כסף, מתנה או משלוח מנות.
הן בסך הכל מבקשות כמה מילות תודה והערכה על מה שהן משקיעות בילדים שלך!
והן משקיעות הרבה… לא רק באות להעביר כרטיס! ולך יש אינטרס שתמשכנה להשקיע….
גם לנהג באוטובוס, לקופאית בסופר או למזכירה בקופ"ח ראוי לומר תודה עם חיוך… למרות שהם מקבלים משכורת…
וכן גם לך אימא יקרה מגיע לקבל מכתב מוקיר ומעריך שאם אין מי שיתן לך תדאגי לתת אותו לעצמך!
שמעתי בשם אדמו"ר חשוב שאמר שיש שוחד שמותר לתת- למלמדים ולמורות של ילדינו, וזוהי השקעה עם תשואה מובטחת.