טור חדש עם יהודית אוסטרן: מעזה להיות 🧡 והפעם: משתקפת

תמיד כשכתבתי התחבאתי מאחורי דמויות.

מציצה מאחור לראות מה תהיה התגובה של הקוראים,

 ואם תאהבו את הדמות שהלב שלי דופק בקצב שלה.

פה, 

משתפת בפוסטים קצרצרים שלא מתחבאים מאחורי אף אחד.

הם לא נכתבו בדיו, הם נכתבו בדופק.

לפעמים הם כואבים טיפה,

לפעמים מצחיקים ממש,

ולפעמים הם לא לגמרי ברורים.

זה כי ככה זה באמת.

מעזה להיות פשוט אמיתית,

ולהניח את זה פה.

הציורים המצורפים לפוסטים הם מה שהייתי רוצה לצייר,

אם הייתי יודעת.

נתתי הוראות לבינה המלאכותית והיא ציירה במקומי.

אז ניפגש פה אחת לשבוע, מחכה לתגובות שלכן : )

יהודית

יוֹם אֶחָד

כְּשֶׁאַבִּיט בַּמַּרְאָה

אֲנִי לֹא

אֲתַקֵּן

אֲסַדֵּר

אֲשַׁפֵּר

כְּלוּם

אֲנִי רַק יֹאמַר

הֵי,

מָה עִנְיָנִים

הִתְגַּעְגַּעְתִּי!

בַּת שְׁלוֹשִׁים וְאַחַת

וּפַעַם רִאשׁוֹנָה

בּוֹדֶקֶת

אֵיךְ אָדָם יָכוֹל

לָתֵת לְעַצְמוֹ

נְשִׁיקָה עַל הַלֶּחִי.

יֵשׁ קְסָמִים מֻפְלָאִים בְּעֵינֵי.

לְדֻגְמָא:

אֵיךְ כָּל הַבְּגָדִים בַּחֲנוּת

יָפִים

עַד שֶׁאֲנִי מוֹדֶדֶת אוֹתָם.