שמתי לב מהרבה שאלות פה בפורום שנשים ממש מפרגנות לבעלים המון, מוכנות להתאמץ בלבוש, להשקיע, לעבוד קשה בפרנסה העיקר לשמח אותו כל הזמן, לקרוא ספרים בנושא…
מאיפה זה מגיע לכן? למה אתן כ"כ מוכנות להתאמץ הרבה יותר ממה שהוא מתאמץ?
רוצה להתחזק בתחום, הבו עיצות


אצלי מה שמנחה אותי בכל נושא המשפחה,
זה עיקרון הכספת.
כל מה שאני מפקידה לשם בין במחשבה, דיבור וכמובן מעשה
הופך להיות רכוש משותף של כולנו,
כולנו נהנים מהרווחים.
וממילא כל ההרגשה של תן קבל יורדת..
לקחת לי את המילים מהפה!
מה פירוש "לפרגן לבעל"?
יסוד בסיסי בנישואין זה שאנחנו לא "אני ואתה" אלא "אני" אחד משותף.
(לא, אל תקחו את זה למקום הלא נכון של מחיקת הזהות האישית – הפוך! צירוף של שנינו ליחידה אחת מושלמת!)
ולכן – אני לא "נותנת לבעלי" אלא בהחלט נותנת לי. אגואיסטיות פשוטה 🙂
נראה לי שמי שרואה את הנישואין שלה כשתי ישויות נפרדות – זה חבל מאד.
מצטרפת לנעמי
אנחנו זוג, נשמה אחת
וכשטוב לו – טוב לי ולהיפך
אם אני יעשה את בעלי מאושר, זה יתן לו מוטיבציה לעשות אותי מאושרת, ואז לי תהיה עוד מוטיבציה להמשיך, וגם לו… זה גלגל קסמים.
אישה רק תרוויח מבעל שמח ומרוצה
לא הבנתי את השאלה
אני לומדת בשבילי, בשביל שלום הבית שלי!
אני משתדלת להיות אישה טובה כי זה חוזר אלי!
אני רוצה שהוא ישמח איתי, כי זה כיף לי, אני רוצה שהוא יהנה ממני, כי אני נהנית מזה, אני באה לקראתו מבחירתי המלאה כי אני רוצה בזה!
ברור שאם עושים משהו שאנחנו לא רוצים זה מאמץ, וזה קשה, אבל אם אני רוצה את זה – הקושי הוא הרבה יותר קטן!
אף אחת לא כתבה את הדבר בכי פשוט ביותר?
אני נותנת למי שאני אוהבת, וקל לי לכיף לתת … ונתינה מולידה אהבה אז זה גלגל שמתגלגל ומאיץ ומאיץ ומתגלגל -עד 120 שנה בעז"ה.
אולי יש נשים שזה פשוט להן, יש הרבה נשים אחרות שבשבילן לתת לבעל לא בא כל כך בקלות… ולא כל כך בכיף… והבעל הוא לא הבעל המושלם והתומך מהסיפורים… ולפעמים אפשר להרגיש שמתאמצים ומתאמצים ולא מקבלים תמורה.
אני מאוד מבינה מאיפה השאלה הזאת באה.
פותחת השאלה, אם משהו קשה לך ולא מובן, אולי כדאי לך להתייעץ בצורה דיסקרטית עם מישהו מבחוץ על הנושא, או אפילו ללמוד ולקרוא ספרים למה זה שווה לך.
לאף אחת אין את הבעל המושלם,
מושלמים נמצאים בקבר.
לי יש את הבעל המושלם בשבילי…
לקחת לי את המילים מהפה,
מי שאני אוהבת , אני רוצה להשקיע בו.
ועוד משהו, שכדאי לדעת.
זה הכי טבעי שלאישה יהיה יותר רצון לשיפור וחיזוק הזוגיות, זה טבעה של האישה.
נשים נבראו עם כוחות לשינוי, עם השתוקקות לטוב יותר וגבוה יותר. לנשים תמיד תהיה אמונה פנימית שיש טוב יותר מהמציאות הקיימת כרגע.
גברים – בד"כ מסתפקים הרבה יותר בקלות במה שיש. הם נכנעים לקושי ופחות חושבים שניתן לשנות את הדינמיקה.
אין כמעט אישה שתגיד לך שהיא הגיע לפסגת הזוגיות, תמיד היא תאמין שיש לאן להתקדם, לעומת זאת גבר – הרבה פעמים בכלל לא יראה בעיות…
וזה בסדר גמור, זה הטבע שלנו, ולכן גם יש לאישה הרבה כוחות השפעה, כי היא אמורה להיות זאת שרוצה לשנות וגם יכולה הרבה יותר מהגבר!
מסכימה איתך
"חוכמת נשים בנתה ביתה"
זו גם הקללה של האישה "ואל אישך תשוקתך" שהיא תמיד תרצה יותר ולא תסתפק במה שיש לה
מהשאלה שלך עולה שאת מאוכזבת או שמשהו חסר לך בבעלך
הגיוני מאד שאת אשה שנותנת את כל כולה לזולת ומצפה שיחזירו לך באופן בו את חושבת – מה שיצר אצלך משבר אמון מסוים (מנסיון אישי)
שימי לב שלא כל אחד בנוי ויכול לתת את מה שאת נותנת או חושבת שהוא יכול
תקבלי אותו כמו שהוא , הוא לא חייב להיות בדיוק כמו בעל חלומותיך – הרי לא כל חלום מתגשם…
הרי לא היית רוצה שהוא ידרוש ממך דברים שאת לא מסוגלת או יכולה למרות שהוא כל כך רוצה
לא כל מה שמתאים לנו מתאים לזולת
אם תפתחי את העיניים תוכלי לראות הרבה פעמים בהם הוא כן מתאמץ בשבילך
גם אם לא בדרך שרצית…
מקווה שהובנתי
בהצלחה !!!
למרבה הצער האופנה של שתי ישויות נפרדות מחלחלת עמוק בתוכנו, וכבר כמעט צריך להסמיק ולהרגיש מיושנת אם אני מאמינה בזוגיות שהיא נשמה אחת בשני גופים. אז כמו שכבר הגיבו מעלי כלכך מדויק, אנחנו רוצות את טובתו ואושרו, כי היא טובתנו ואושרנו. אינני מחפשת אושר בנפרד, מה יש לי מזה? אני לא מפרגנת לו אני מפרגנת לי.
אז אם את רוצה להתחזק בזה, תתחילי בלהאמין ולהפנים, שאתם שלמות אחת, והטוב שלו הוא הטוב שלך.
ומה זה להשקיע יותר ממה שהוא מתאמץ? אל תמדדי אותו מולך, כ"הוא", הוא איתך באותו צד. זה לא את והוא זה אנחנו,
תעמדי לצידו ואיתו מול החיים.
מאושרת לפרגן לו
כי אני זוכרת כמה טוב הוא הביא איתו
מתחת לחופה….
וב"ה עד עצם היום הזה…
בכל בעל אפשר למצוא גם אם יותר קשה לפעמים
פשוט לקחת דף ועט ולחפש בכוח דברים טובים שעשה,
שיהיה על מה לפרגן…
אגב- זה אחד התרגילים הכי יפים:
לשבת ולכתוב לעצמי רשימה של המעלות שיש בבעלי.
זה פשוט מחמם את הלב ועושה אותך מאושרת!
אם את רוצה- אפשר גם להראות לו.
דווקא לא מרגישה שנשים משקיעות יותר מהבעלים,
אצלי ספציפית זה לא כך,
תבדקי עם עצמך-
כמה בעלך שייך וקשור אלייך?(בהרגשה שלך)
כמה את מחוברת לרצונות שלו ולרגשות שלו?
כמה אחוזים מהאושר שלך מגיעים או לא מגיעים ממנו?
כמה שאנחנו מחוברות יותר למשהו,
אנחנו מרגישות יותר צורך להתאמץ, לתת, לחבר עוד יותר.
עצה טובה לזה-
שנה ראשונה.
גם אם אתם נשואים כבר 10.
פשוט לחקות זו"צים מתל"צים:)
ולהתמיד בזה לפחות שנה- שהוא יכנס ללב שלך,
ואת תכנסי ללב שלו.
מזל טוב:)
ואם את רוצה באמת לחזור לשנה ראשונה, אבל הרבה יותר עמוק ומחובר ומרגש-"האשה המאושרת באמת", שמעתי שיש מהדורה חדשה מהשבוע.
דוקא אני לא רוצה לחזור לזוציות [בהרגשה] לא שהיה לא מושלם…
אך כעת מרגישה שהקשר רק השתדרג וקיבל עומקים מטורפים!