עשית פעם דיאטה?
תרשי לי לנחש שזה לא היה לך קל,
בעיקר לא מול עוגת שמנת מגרה בסעודה שלישית, או פחמימה מתוקה ומרגיעה אחרי יום מתסכל,
והצלחת לוותר ולהתגבר? איזה גיבורה שאת!
הילד שלי נמצא בדיאטה תמידית, ובורא העולם בחר אותה בשבילו,
ואם שאלת, הוא ממש קטן, רק בן שלוש, והוא גיבור גדול.
הילד שלי הוא מולטי-אלרגי, כלומר אלרגי למגוון רחב של מאכלים:
חלבי, סויה, ביצים, בוטנים, אגוזים ושומשום.
אני יודעת מה את רוצה לשאול אותי:
מה? אז אין לך את כל זה בבית?
בשביל הסקרנות אומר לך שיש לי את כל מוצרי הבסיס, רק עם שמירה הדוקה ועין פקוחה, ולהרבה מחברותי אין, לא מכניסים לבית שום מוצר עם אלרגן.
ותגידי זה באמת מסוכן? זה בטח השאלה השניה שלך,
אז אומר לך שבאמת באמת זה ממש מסוכן,
כשמערכת הדם שלו מזהה אלרגן, היא מגיבה מייד בהתקפה חמורה.
רוצה אחת ולתמיד לצעוק את צעקת האלרגיים,
יש הבדל תהומי בין רגישות למזון, שמסבה אי נוחות או כאב מקומי, לבין אלרגיה למזון, בה הילד האלרגי נמצא בסכנת חיים מידית! ובמקרה של חשיפה אם לא תהיה לידו עזרה רפואית זה יגמר חלילה באסון. כי שוק אנפילקטי הוא מהיר, לא צפוי וקטלני, ומתאפיין בנפילה מהירה של דופק, איבוד הכרה, וקוצר נשימה חריף.
ולכן תביני איך אני שומרת על הילד שלי, כי מה שממתק לילד שלך – רובה טעון לשלי.
ולמה כואב לי שהגיבור הקטן שלי, ילדון סקרן בן שלוש, שיודע לשאול על כל מאכל, אמא, מותר לי? (ופעמים רבות נענה בלא, והעיניים התכולות שלו מתמלאות אכזבה) צריך גם להתמודד מול חוסר מחשבה ורגישות בגן לדוגמא.
כל הילדים אוהבים מסיבות יומולדת בגן, אבל ילד אלרגי פחות. כולם אוהבים מסיבות – אבל בשבילו זה עוד שטח של התגברות ושוני מהחברים שאוכלים הכל הכל ולא קורה להם כלום.
לכן תסכימי איתי שזה ממש בקשה לגיטימית, ואף חוקית (כן, יש לזה חוקים) שלא תבחרו לחלק דווקא במבה במסיבת החומש. את היית רוצה לחוות את התסכול הזה עם הילד שלך? את יודעת שיש ילדים שרק הריח גורם להם לתגובה מסכנת חיים ?
אלרגיה זו סכנת חיים מיידית,
ולכן אולי תביני, למה שהוצאת לחם עם חביתה בגינה, העיניים שלי עקבו בחרדה אחרי הילדה שלך, שרצה למגלשה שמחה ומשוחררת, והשאירה שדה מוקשים פעיל אחריה.
ואני לא מגזימה.
את יודעת שבחשיפה אקראית של במבה, שוקולד חלבי, או חלבה לדוגמא הבן שלי תוך דקות ספורות מפתח קוצר נשימה חריף, ואחרי שחווינו כמה כאלו לצערי,
תביני למה שהוצאת לבן לתינוקת שלך ביקשתי ממך שלא תזחל בכל רחבי הגינה, אלא תשב לידך עד שתסיים את המנה? מבינה למה אני לא יכולה בכלל לקחת סיכונים?
אולי חשבת שאני מגזימה, אבל אולי כעת תדעי שמה שאוכל בריא ומפנק לילד שלך מהווה רעל קטלני לשלי.
לא יכולה לשכוח את ליל השבת ההוא שבאמצע סעודת השבת רצנו למוקד חירום, אחרי שילדה חמודה כיבדה את הילד שלי בחטיף במבה שאמא חילקה לה בגינה לכבוד שבת.
את יודעת שאחוז הילדים האלרגיים עולה מידי שנה? ובכל גן כמעט, יש לצערי ילד גיבור ואלרגי.
בגן אנחנו זכאים לסייעת רפואית שתעקוב ותשגיח שלא תהיה סכנה חלילה,
אבל תרשי לי לפנות אליך גננת יקרה, ולבקש ממך, תתני לסייעת לעשות את תפקידה נאמנה. לשמור על החיים, אל תתני לה לגזור דפים (רק אם היא ממש רוצה ומסכימה) היא לא אמורה להוריד את הזבל, ואין לך רשות לשלוח אותה לקנות חלב, ואת בינתיים תשגיחי על הילד שלי, כי בדיוק בשביל זה היא מקבלת משכורת, ואת כנראה לא יכולה לשמור רק על ילד אחד.
אם חלילה תהיה חשיפה, את תדעי להזריק לו אפיפן ולהזמין אמבולנס בלי לאבד עשתונות?
אם במשרד החינוך הסכימו איתנו שהילד שלנו זכאי לשמירה, וגם ממנים לנו את זה, אז בבקשה – אל תקחו לנו את מה שמגן על הילד שלנו ונותן לנו ולו שלווה נפשית!
ויותר מזה אל תקשו עלינו ותגרמו לנו להרגיש לא טוב שהבאנו לך ילד ארלגי לגן, מה לעשות, הוא לא יכול להישאר בבית.
אמא לילד אלרגי גם עוברת התמודדות.
הפחד התמידי, הדאגה, הצער העמוק על ילד שנדרש ליכולת איפוק שמבוגר לא יכול לעמוד בה מדי יום, האכזבות, אי קבלה למסגרות של משפחתונים ומטפלות, מאבקים על סייעות מול המעונות והגנים, הבדיקות הרפואיות…
אבל לסביבה יש הרבה כוח להקל ולעזור,
ישמח אותי אם באספת הורים כשאסביר על האלרגיה של הילד שלי,
ומה זה אומר לשאר ילדי הגן,
את תכבדי, לא תלחמי, תביני את הקושי ואל תקראי עליו תגר,
תשלחי את הילד שלך בבוקר עם עוגייה שלא תסכן את הבן שלי, ולא תסובבי כתף – זה בעיה שלהם… שלא ישלחו אותו לגן או שהקטנצ'יק בן השלוש יתמודד…
ישמח אותי, אם את מסיבת החנוכה אולי תציעי לעשות פרווה או בשרי, וגם הילד שלי יוכל פעם ליהנות ולהרגיש שווה בין שווים, וגם אנחנו נוכל להגיע ברוגע, בלי לחץ ואולי עם רצון להישאר בבית.
נכון שלא היית רוצה להחליף איתי, למרות קצבת הנכות שאנחנו מקבלים?
ולכל האימהות לילדים גיבורים כאלו, חשוב לזכור –
כי הילד שלך הוא אומנם אלרגי, אבל לפני הכל הוא ילד מדהים ומתוק, חכם במיוחד, גיבור כבר אמרתי, רגיש ונעלב לפעמים, וגם, גם אלרגי.




אולי אפשר להציע באסיפת הורים שבמקום ממתק יביאו פרס קטן לחלק. אפילו מדבקה תשמח את הקטנים.
בביה"ס, שהייתי ילדה, המורה קראה פרק מספר (או סיפור) לכבוד המאורע.
כותבת שוב רק כדי לומר תודה לכולן על התגובות,
מחמם את הלב לראות את האכפתיות של כל אחת.
לפעמים באמת נראה שאנשים אינם רגישים, וככ מרגש לראות כאן שיש כאלו שברגע שמעלים להם למודעות- מבינים ומתחשבים.
הילד שלי בנוסף לאלרגיה סובל מאסטמה של העור- אטופיק דרמטיטיס
כיום ב"ה מצבו השתפר מאד מאד
אבל עד היום אני זוכרת תגובות של אנשים לא רגישים כמו "בדקת לו כינים? הוא ממש מגרד בראש!" עצתה של אישה בגינה….
או "אוי איך שהוא נראה! את מטפלת בזה?" לא, מה פתאום, אני אמא שלו ולא שמתי לב איך שהוא נראה, רק לך אכפת ממנו…
וזה אחרי שאני ערה בלילות ומחזיקה לו את הידיים שלא יגרד…
בקיצור, יש אנשים שהם כ"כ "אכפתיים", אבל מגלים אפס רגישות לשני
ויש… יש ברוך ד' גם את הצד השני…
כמו אמא חמודה ומתחשבת שסיפרה לי שרצתה לתת לילד חטיף לגן ושכחה מהאלרגיות (מותר, אנחנו בני אדם) ואז הבן שלה הזכיר לה שאת הממתק הזה אסור להביא לגן, איך אומרים- חינוך מתחיל ונגמר בדוגמא אישית.
תודה לכן על תשומת הלב, ולמי שכתבה על שילוט בביה"ס, אפשר לראות כזה שילוט בעוד מקומות, ראיתי בעיר שלי- בביהס ממ"ד אבל אצלינו פחות רואים את זה.
מעניין, הרי זה חינוך ל'ואהבת לרעך כמוך', לא???
לא חושבת שבריכוזים אחרים לא נותנים לילד לאכול במתקים או שמנקים אחריו,
ההבדל בנקיון הוא לדעתי מספר הילדים שנמצאים בגינה בריכוזים חרדיים לעומת אחרים…
טועה!
תעשי סיבוב בגינות בערים לא חרדיות
בהרבה מקומות מבקשים מהציבור להתחשב באלרגיים!
רק אצלינו זה לא קיים
🙁
אני גרה בבני ברק והולכת לפעמים בערב ל"הליכה" ברמן גן,
ונתקלתי שם בשילוט גדול על השער של ביה"ס "נא לא להכניס שום מוצר שמכיל בוטנים אגוזים חלב לבית ספרנו כי יש כאן תלמידים אלרגיים" (לא בלשון זו, זה כמובן מסוגנן אחרת)
כנ"ל בגינה הענקית במרום נווה יש על כל מתקן בנפרד שלט:
"גינה ידידותית לאלרגיים – נא לא לאכול ברחבי הגינה מאכלים המכילים……"
אני חושבת שזה מופיע גם בגינות אחרות ברמת גן, לא בדקתי,
אז זו דוגמא שאפשר, וחושבתני שאנחנו עם כל הערכים האמיתיים של חסד והתחשבות וויתור וחמלה,
יכולים לעשות זאת ביתר שאת וביתר עוז – מידה טובה מרובה
ולילדים שלנו מותר לשמוע – אנחנו לא אוכלים במבה/חלבי/חביתה מחוץ לבית כי אנחנו אלא רוצים חלילה לצער או לגרום נזק לילדים אלרגיים, זה חינוך לאהבת ישראל ולמידות טובות נוספות, וזה מקנה לילדים מבט רגיש ומתחשב בזולת,
התמודדות מאתגרת מאוד!
לפי מה שידוע לי יש אפשרות לטיפול שלפחות מפחית את עוצמת התגובה של הגוף
לרגישות שאינה מסכנת חיים
יש מטפל במודיעין עילית שעזר לי מאוד וכדאי להתייעץ איתו
אפשר ליצור איתי קשר באופן אישי
בהצלחה רבה