שלום, כבר 3 שנים אני עקרת בית. לא עובדת מבחירה. ואני מאד מתוסכלת. המון חלומות שחלמתי בתקופת עבודתי לעשות יום אחד כשיהיה לי זמן… והנה עכשיו יש לי זמן בשפע – ואני לא עושה כלום! מתביישת לספר איך אני מעבירה את הבקרים שלי, הרבה במיטה/ נמרחת על הספה. הבית לא מתפקד כמו שהייתי רוצה, ובטח לא כמו שמצופה מאישה שלא עובדת. דמיינתי את עצמי עם בית מבריק, כביסות מקופלות בארון כל הזמן, עוגות במקפיא, ארונות מסודרים כמו פסח וכו׳… ובפועל? כלום.. 🙁 ובלי שום סיבה הגיונית. הילדים שלי כבר יחסית גדולים, יש מדיח כלים, יש שואב שוטף, ואפילו יש מנקה פעם בשבוע כאילו אני האישה הכי עסוקה בעולם. בפועל יש לי זמן בשפע שפשוט מבוזבז וכל החלומות והמטרות שהיו לי לא עושה כלום.
קצת פרקתי תיסכול.
ועכשיו השאלה: מה יכול לעזור לי לצאת מהמעגל הזה? בבקשה ממי שיש לה ניסיון דומה אשמח לטיפים ושיתוף. או אולי יש בעלת מקצוע שיכולה לעזור לי? יש כ״כ הרבה מאמנות אישיות/ מטפלות רגשיות, וכו׳… איך למצוא מישהי טובה שבאמת תעזור לי?
אני דווקא אישה מאד ביתית, לגמרי מתאים לי להיות בבית רוב הזמן. זה כיף לי.
מה שנכון הוא שכשאין מחויבות חיצונית, צריך הרבה משמעת עצמית לקום ולעשות ולתקתק ולהתקדם. סוג של להיות הבוסית של עצמך.
מה שלי עזר:
להכין לו"ז מהערב, מספיק מספק ומשמח
לטפח חלומות שווים שקשורים לבית לאמהות לזוגיות למשפחה. חלומות מספיק מלהיבים.
חברה – זה היה משהו שקלטתי שמאד נותן לי מרץ. אחרי שאני מדברת עם אחות או חברה, היה לי מלא מרץ לזוז ולעשות.
מוזיקה, גם מרים מאד ונותן חשק לעבוד, לבשל, לאפות וכו'.
לטפח את עצמך גם כשאת בבית.
אפשר לשתף במחשבה שלי גם אם היא לא מבושלת ממש?
אולי נכון להרפות קצת ולהסכים עם זה שאת לא ממש עושה את מה שחלמת? ואולי אפילו לא חצי?
לא שאני מפריכה טיפול רגשי, זה תמיד טוב בעיניי,
אבל שמתן לב כמה אנחנו מודדות את עצמנו לפי מה אנחנו עושות ואיך הבית שלנו נראה?
כותבת מתוך אותו המקום, ומתוך הדרך שאני ממש בתחילתה- ללמוד להיות, וזה גם מספיק,
את לא מתארת אישה בדיכאון שהילדים מצויים בהזנחה מאמללת, את מתארת אמא "עצלנית"
לפי קריטריונים שהחברה הציבה.
וודאי שכיף ונעים כשהבית נקי ונעים, אבל האם זה מדד לערך שלי?
לא מדד לערך,
אבל אדם לעמל יולד לא לבזבז את החיים על מריחה אחת גדולה…